זכריה פרק יג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

זכריה פרק יג: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ מָק֣וֹר נִפְתָּ֔ח לְבֵ֥ית דָּוִ֖יד וּלְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּ֖את וּלְנִדָּֽה׃

הפסוקים

א. בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ מָק֣וֹר נִפְתָּ֔ח לְבֵ֥ית דָּוִ֖יד וּלְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּ֖את וּלְנִדָּֽה׃

הכרתת העצבים, נביאי השקר ורוח הטומאה, והנביא מתכחש לנבואתו

ב. וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַכְרִ֞ית אֶת שְׁמ֤וֹת הָעֲצַבִּים֙ מִן הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ע֑וֹד וְגַ֧ם אֶת הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת ר֥וּחַ הַטֻּמְאָ֖ה אַעֲבִ֥יר מִן הָאָֽרֶץ׃

ג. וְהָיָ֗ה כִּי יִנָּבֵ֣א אִישׁ֮ עוֹד֒ וְאָמְר֣וּ אֵ֠לָ֠יו אָבִ֨יו וְאִמּ֤וֹ יֹֽלְדָיו֙ לֹ֣א תִֽחְיֶ֔ה כִּ֛י שֶׁ֥קֶר דִּבַּ֖רְתָּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וּדְקָרֻ֜הוּ אָבִ֧יהוּ וְאִמּ֛וֹ יֹלְדָ֖יו בְּהִנָּֽבְאֽוֹ׃

ד. וְהָיָ֣ה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵבֹ֧שׁוּ הַנְּבִיאִ֛ים אִ֥ישׁ מֵחֶזְיֹנ֖וֹ בְּהִנָּֽבְאֹת֑וֹ וְלֹ֧א יִלְבְּשׁ֛וּ אַדֶּ֥רֶת שֵׂעָ֖ר לְמַ֥עַן כַּחֵֽשׁ׃

ה. וְאָמַ֕ר לֹ֥א נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי אִישׁ עֹבֵ֤ד אֲדָמָה֙ אָנֹ֔כִי כִּ֥י אָדָ֖ם הִקְנַ֥נִי מִנְּעוּרָֽי׃

ו. וְאָמַ֣ר אֵלָ֔יו מָ֧ה הַמַּכּ֛וֹת הָאֵ֖לֶּה בֵּ֣ין יָדֶ֑יךָ וְאָמַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכֵּ֖יתִי בֵּ֥ית מְאַהֲבָֽי׃

חרב על הרועה ופיזור הצאן: שני שלישים ייכרתו והשליש ייצרף באש

ז. חֶ֗רֶב עוּרִ֤י עַל רֹעִי֙ וְעַל גֶּ֣בֶר עֲמִיתִ֔י נְאֻ֖ם יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת הַ֤ךְ אֶת הָרֹעֶה֙ וּתְפוּצֶ֣יןָ הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֹתִ֥י יָדִ֖י עַל הַצֹּעֲרִֽים׃

ח. וְהָיָ֤ה בְכׇל הָאָ֙רֶץ֙ נְאֻם יְהֹוָ֔ה פִּֽי שְׁנַ֣יִם בָּ֔הּ יִכָּרְת֖וּ יִגְוָ֑עוּ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית יִוָּ֥תֶר בָּֽהּ׃

ט. וְהֵבֵאתִ֤י אֶת הַשְּׁלִשִׁית֙ בָּאֵ֔שׁ וּצְרַפְתִּים֙ כִּצְרֹ֣ף אֶת הַכֶּ֔סֶף וּבְחַנְתִּ֖ים כִּבְחֹ֣ן אֶת הַזָּהָ֑ב ה֣וּא יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֗י וַֽאֲנִי֙ אֶעֱנֶ֣ה אֹת֔וֹ אָמַ֙רְתִּי֙ עַמִּ֣י ה֔וּא וְה֥וּא יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃