קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
משל אזור הפשתים שנטמן בפרת ונשחת תוכן הפרק: ה' מצווה את ירמיהו לקנות אזור פשתים, לטמון אותו בפרת ולהוציאו נשחת. הוא מבאר שכך ישחית את גאון יהודה, שהדביקם אליו והם לא שמעו (מלבי"ם, פסוקים א-יא). משל הנבל המלא יין: כך ימלאם שכרון הצרות (רד"ק, פסוקים יב-יד). קריאה להיכנע ולתת כבוד לה', ובכי הנביא על גלות המלך והגבירה (פסוקים טו-כ). תוכחה לירושלים על זנותה ועל שכחת ה' (פסוקים כא-כז).
א. כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מׇתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃
ב. וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל־מׇתְנָֽי׃ פ
ג. וַיְהִ֧י דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
ד. קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מׇתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטׇמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃
ה. וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אוֹתִֽי׃
ו. וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטׇמְנוֹ־שָֽׁם׃
ז. וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ פ
ח. וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
ט. כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה וְאֶת־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הָרָֽב׃
י. הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע הַֽמֵּאֲנִ֣ים לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֗י הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ ס
יא. כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל־מׇתְנֵי־אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַ֠י אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת־כׇּל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃
יב. וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה ס כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כׇל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃
יג. וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִאִ֗ים וְאֵ֛ת כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלָ֖͏ִם שִׁכָּרֽוֹן׃
יד. וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃
טו. שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
טז. תְּנוּ֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת (ישית) [וְשִׁ֖ית] לַעֲרָפֶֽל׃
יז. וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהֹוָֽה׃ ס
יח. אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃
יט. עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הׇגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הׇגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ ס
כ. (שאי) [שְׂא֤וּ] עֵֽינֵיכֶם֙ (וראי) [וּרְא֔וּ] הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃
כא. מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַ֠תְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹֽאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃
כב. וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃
כג. הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃
כד. וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃
כה. זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃
כו. וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃
כז. נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ ס
א. כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים חגורה של פשתן, שהוא סימן כבוד, מכוונת למידת גופך1 וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מׇתְנֶ֑יךָ בקביעות, לשם סימן ולא לחגירה בחוזק2 וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃ לא לכבסו אף כשיתמלא זיעה, כדי שימהר להירקב3
ב. וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑ה בכל הפרטים שנצטויתי, במידתי ושל פשתים4 וָאָשִׂ֖ם עַל־מׇתְנָֽי׃ פ שיהיה עלי בקביעות5
ג. וַיְהִ֧י דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י6 שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃ בעניין האזור, אחרי שנתלכלך כי לא בא במים7
ד. קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מׇתְנֶ֑יךָ והסר אותו ממך, אף שהוא קשור לך בקנין ובדבקות8 וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה לנהר פרת, גבול ארץ ישראל9 וְטׇמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃ בסדק צר שבסלע, שבו שוכנים שרצים10
ה. וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת אצל הנהר, בסדק שבסלע11 כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אוֹתִֽי׃12
ו. וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים כשכבר הספיק האזור להירקב13 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטׇמְנוֹ־שָֽׁם׃ וזה משל לנבוכדנצר, שבא דרך פרת והכה את פרעה, וישראל שירדו למצרים אבדו עמו14
ז. וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר בעפר שכיסיתיו בו15 וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר נרקב ונתקלקל, משל שאין להם עוד תקנה16 לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ פ שוב אינו ראוי לכלום ולשום שימוש17
ח. וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ לבאר את משל האזור18
ט. כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה כמו שנשחת האזור, סימן הגאון והתפארת19 וְאֶת־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הָרָֽב׃ אף שהוא מרובה מאד20
י. הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע שמעשיו רעים21 הַֽמֵּאֲנִ֣ים לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֗י כמו שהאזור לא הובא במים ונתלכלך22 הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם במה שלבם מראה להם, בזדון ולא מתאווה23 וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם ומסתירים פניהם בבושה, כאזור הטמון בסלע24 וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ ס גאונם של יהודה וירושלים יהיה כאזור הנרקב25
יא. כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל־מׇתְנֵי־אִ֗ישׁ ולכן המשלתים לאזור26 כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַ֠י אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת־כׇּל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה בהוציאי אותם ממצרים, להשגיח עליהם בלי אמצעי27 לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם שקניתים לצרכי, כקניית האזור28 וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת כשם שהאזור מפרסם את לובשו, מורה גבורה, ופשתיו תפארת29 וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃ אל דברי, ולכן יושחתו30
יב. וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה משל נוסף, אחרי משל האזור31 כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן כלי חרס, שתכליתו להכניס לתוכו יין ואף דפנותיו בולעות ממנו32 וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כׇל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃ ס ולמה תאמר זאת בשם ה', והלא כל אדם יודע זאת33
יג. וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ זרע דוד המולכים אחריו34 וְאֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִאִ֗ים כהני הבעל ונביאי השקר35 וְאֵ֛ת כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלָ֖͏ִם שִׁכָּרֽוֹן׃ שיהיו מבולבלים מן הצרות כשיכור ביינו, כי ראויים הם ליין בלבד ולא לחכמה36
יד. וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו אכה אותם זה על זה עד שיישברו לחתיכות קטנות37 וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו ויתפרדו אלה מאלה38 נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃ לא בשל ערכם, לא בשל תועלתם, ולא מרחמים על אדם39
טו. שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ קבלו, ולפחות הטו אוזן40 אַל־תִּגְבָּ֑הוּ לחשוב שאין לכם צורך במוסר ה' [ב. למרוד בנבוכדנצר41]42 כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ שלא תתגאו43
טז. תְּנוּ֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ והיכנעו לפניו ושמעו לדבריו44 בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ עליכם השמש, ויהיה היום כלילה מרוב הצרות45 וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף הרי חושך, כשתלכו בגולה [ב. בבקשת עזר ממצרים46]47 וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ להרווחה48 וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת ה' ישים את התקווה49 (ישית) [וְשִׁ֖ית] לַעֲרָפֶֽל׃ קבוע, אף שהערפל דרכו לחלוף50
יז. וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ את הנבואה הזאת51 בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה על הגדולה שלכם, שעתידה להתבטל [ב. על גאוות מלכות שמים52]53 וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה בגלוי, מלבד בכיית הנפש בסתר54 כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהֹוָֽה׃ ס הם ישראל צאן מרעיתו, שננטשו ביד שוביהם55
יח. אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הם יהויכין המלך ואמו, שהוגלו בגולה [ב. צדקיהו ואשתו56]57 הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ במקום נמוך, ולא על כסאות58 כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃ ואף בגלות לא ינהגו בכם כמלכים59
יט. עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ סגורות מאימת נבוכדנצר הבא מן הצפון והן ערי יהודה שבדרום60 וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ כי חרבו61 הׇגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ כי גלה מלכה, וסופה לגלות בקרוב62 הׇגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ ס גלות שלמה, שבה יגלו כולם [ב. גלות בשלום, בלי מלחמה63]64
כ. (שאי) [שְׂא֤וּ] עֵֽינֵיכֶם֙ אתם, המלך והגבירה65 (וראי) [וּרְא֔וּ] הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן חיל כשדים, להגלותכם66 אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃ כך ייאמר לירושלים אחרי שיגלו והלא הלכו בגולה [ב. למלך, רועה העדר67]68
כא. מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ כשהקב"ה יפקוד עלייך את עוונך [ב. כשיבוא האויב להגלותך69]70 וְ֠אַ֠תְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ כששלחת מלאכים לכשדים להביא את אליליהם [ב. כשהראה חזקיהו את אוצרותיו71]72 הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹֽאחֱז֔וּךְ צירים ומכאובים73 כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃ הכורעת ללדת74
כב. וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה במקרה, ולמה לא הצילני ה'75 בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ הפכו את חלוקך מלמטה למעלה, כמפשיטים אשה בבזיון76 נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃ ונגלו עקבי רגלייך, והלכת יחפה [ב. נקטעו דרכייך מעוברים77]78
כג. הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ משחרות ללובן, והשחרות טבעו79 וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו נמר מנומר בכתמים, ולעולם אי אפשר שיתהפכו80 גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃ כי מרוב ההרגל נעשה לכם הרע כטבע81
כד. וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃ שאין בו מעכב, וכך אפזרם מהרה למקום רחוק82
כה. זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה נמדד לך כפי מידותייך, מידה כנגד מידה ולא במקרה83 אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י ולכן גם אני אשכחך ואסתיר פני ממך84 וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃ בעזרת מצרים85
כו. וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ גיליתי את שיפולי בגדייך והפכתים כמבזים זונה86 וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃ לכול, והטומאה שבסתר נתפרסמה87
כז. נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ קול שמחתך כצהלת הסוסים הנואפים וכל אלה משל לעבודה זרה88 עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ גם כשיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה89 א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ ס אחר שנטמאת, ואם תאמרי שתיטהרי, מתי, אם לא לפני שתגלי90