קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
הבצורת בארץ יהודה, והצמא באדם ובבהמה תוכן הפרק: נבואה על הבצורת, והצמא והרעב באדם ובבהמה (מצודת דוד, פסוקים א-ו). ירמיהו מתפלל למען שם ה', וה' משיב שיזכור עוונם ואוסר עליו להתפלל לטובה (מלבי"ם, פסוקים ז-יב). הנביא תולה את האשם בנביאי השקר, וה' גוזר חרב ורעב עליהם ועל העם (מלבי"ם ומצודת דוד, פסוקים יג-יח). ירמיהו חוזר וטוען מפאת כבוד ה' ובריתו (אברבנאל, פסוקים יט-כב).
א. אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ עַל־דִּבְרֵ֖י הַבַּצָּרֽוֹת׃
ב. אָבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם עָלָֽתָה׃
ג. וְאַדִּ֣רֵיהֶ֔ם שָׁלְח֥וּ (צעוריהם) [צְעִֽירֵיהֶ֖ם] לַמָּ֑יִם בָּ֣אוּ עַל־גֵּבִ֞ים לֹא־מָ֣צְאוּ מַ֗יִם שָׁ֤בוּ כְלֵיהֶם֙ רֵיקָ֔ם בֹּ֥שׁוּ וְהׇכְלְמ֖וּ וְחָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃
ד. בַּעֲב֤וּר הָֽאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה כִּ֛י לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃
ה. כִּ֤י גַם־אַיֶּ֙לֶת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יָלְדָ֖ה וְעָז֑וֹב כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא׃
ו. וּפְרָאִים֙ עָמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם שָׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים כָּל֥וּ עֵינֵיהֶ֖ם כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב׃
ז. אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־רַבּ֥וּ מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ׃
ח. מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃
ט. לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ׃ ס
י. כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַֽיהֹוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֺנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם׃ פ
יא. וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃
יב. כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ ס
יג. וָאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹמְרִ֤ים לָהֶם֙ לֹא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ ס
יד. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֤סֶם (ואלול ותרמות) [וֶאֱלִיל֙ וְתַרְמִ֣ית] לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ ס
טו. לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַֽל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֮ וַאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִאִ֖ים הָהֵֽמָּה׃
טז. וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרוּשָׁלַ֜͏ִם מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם וְשָׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָעָתָֽם׃
יז. וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד׃
יח. אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּֽי־גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ׃ ס
יט. הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃
כ. יָדַ֧עְנוּ יְהֹוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ עֲוֺ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃
כא. אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃
כב. הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֤י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּנְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ פ
א. אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ עוד לפני שבאה הבצורת1 עַל־דִּבְרֵ֖י הַבַּצָּרֽוֹת׃ על הרעב העתיד לבוא עליהם2
ב. אָבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ השערים הם ערי יהודה ואין יוצא ובא בהן3 קָדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ יושביהן ישבו לארץ בפנים שחורות4 וְ צִ וְחַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם עָלָֽתָה׃ זעקה גדולה על חסרון הלחם והמים5
ג. וְאַדִּ֣רֵיהֶ֔ם שָׁלְח֥וּ (צעוריהם) [צְעִֽירֵיהֶ֖ם] לַמָּ֑יִם כי מים לא נמכרו אף בכסף6 בָּ֣אוּ עַל־גֵּבִ֞ים אל הבורות שמי הגשמים נקווים בהם7 לֹא־מָ֣צְאוּ מַ֗יִם שָׁ֤בוּ כְלֵיהֶם֙ רֵיקָ֔ם כי לא ירד מטר כלל8 בֹּ֥שׁוּ וְהׇכְלְמ֖וּ על שלא הביאו מים לאדוניהם וְחָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃ לאות אבל וצער9
ד. בַּעֲב֤וּר הָֽאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה שנשברה ולא נתנה יבולה10 כִּ֛י לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ היא ארץ ישראל11 בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃ עובדי האדמה, כי לריק היה עמלם [ב. הכבשים, מלשון 'כרים'12]13
ה. כִּ֤י גַם־אַיֶּ֙לֶת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יָלְדָ֖ה וְעָז֑וֹב הניחה את עופרה והלכה לחפש מרעה אף שהיא רחמנית על ולדיה14 כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא׃ והלכה להחיות את נפשה בארץ אחרת15
ו. וּפְרָאִים֙ עָמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם במקומות הגבוהים, לראות אם יש עשב16 שָׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים האוויר בלבד, כדרך הרצים17 כָּל֥וּ עֵינֵיהֶ֖ם מרוב הביטם למרחוק כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב׃ אף לא עשב אחד18
ז. אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ עוונותינו הם העדים שמעידים בנו19 יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ שיצא לך שם גדול כמושל בכל20 כִּי־רַבּ֥וּ מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ בעבודה זרה ובשמיעה לנביאי השקר21 לְךָ֥ חָטָֽאנוּ׃ ולכן ראויים אנו לעונש22
ח. מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אתה התוחלת שישראל מצפים לה23 מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה אף כשהצרה באה בעוונם לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ שאינו חושש לטובתה, ואינך חושש לרעבון הארץ24 וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃ שאינו קבוע, ומשגיח רק לפי שעה25
ט. לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כאדם הנסוג ומושך את ידו מן הקרב26 כְּגִבּ֖וֹר לֹא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ מפני תקיף ממנו, ואתה יכול לפדות27 וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה ואיך תעלים עיניך מצרותינו28 וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ׃ ס בתוך הצרה, תחת יד המקרה29
י. כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה בתשובה לתפילת הנביא30 כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ ללכת פעם למצרים ופעם לאשור לבקש עזרה [ב. לגלות אל אליליהם הרחוקים31]32 רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ אף שהוכיחום הנביאים וַֽיהֹוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם ולכן אין הגזירה משתנה עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֺנָ֔ם ברעב, עוד לפני הגלות וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם׃ פ בחרב33
יא. וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י כשביקשתי להתפלל שנית אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃ שאיטיב עמהם, כי העונש בא ממני ולא בהסתר פנים34
יב. כִּ֣י יָצֻ֗מוּ ויתפללו ויזעקו, כי אין צום בלי תפילה אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם ואף לא לתחילת תפילתם, לשירות ולתשבחות35 וְכִ֧י יַעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כל עוד הם אוחזים במעשיהם הרעים36 כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ ס כי נחתמה הגזירה, ואין לה תקנה אלא בתשובה גדולה37
יג. וָאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אוי לי, מדוע יכלו38 הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹמְרִ֤ים לָהֶם֙ נביאי השקר, בשמך לֹא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם שלום של קיימא39 בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ ס כי לא תגלו ממנו, ומה יוכלו העם לעשות, והם מותעים ולא מורדים40
יד. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ בשליחות אל העם וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים שיעשו דבר כלשהו וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם אף לא דיבור בעלמא, ואין בידם אות ומופת41 חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר חלום לילה בדמיון כוזב וְקֶ֤סֶם בראיית הכוכבים42 (ואלול ותרמות) [וֶאֱלִיל֙ וְתַרְמִ֣ית] לִבָּ֔ם דבר שאינו קיים, מלשון 'אל' ומרמה שבדו מלבם להיות נכבדים בעיני העם43 הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ ס ואתה בכללם, כשם שכללת עצמך בעם44
טו. לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה שמגיע להם עונש כפול עַֽל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֮ וַאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ שהמתנבא בשקר חייב מיתה, אף אם נבא לקיים את התורה45 וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ומתעים את העם שלא ישובו בתשובה46 בַּחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִאִ֖ים הָהֵֽמָּה׃ ראשונים לכל העם, כי הם החטיאו את ישראל47
טז. וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרוּשָׁלַ֜͏ִם אף הם, כי היה להם להבחין בין נביא אמת לנביא שקר48 מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב כי חרב האויב לא תניח לקבור את מתי הרעב49 וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה מרוב המתים הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם הנשים, שנשמעו לשקר יותר, והקטנים בעוון אבותיהם50 וְשָׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָעָתָֽם׃ רעתם עצמה תענישם, כי נתמלאה הסאה51
יז. וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה שאתה בוכה על השבר העתיד, כדי להכניע את לבם52 תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה בלי הפסק [ב. ה' משתתף בצערם53] כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י שלא שלטו בה הגוים עד עתה54 מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד׃ מכה של חולי, מלשון חלי ונוסף על השבר החיצון, מכה פנימית55
יח. אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה להינצל מן הרעב וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מושלכים וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר להינצל מן החרב וְהִנֵּ֖ה תַּחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב חולים מעקת הרעבון56 כִּֽי־גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ הלכו סביב לבקש הצלה בארץ אחרת [ב. מכרו תורה ונבואה בכסף57]58 וְלֹ֥א יָדָֽעוּ׃ ס שלא הכירוה עד עתה59
יט. הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה שבחרת בו לשבט מלכות60 אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ על מנת שלא לשוב אליה עוד והלא שכינתך בה61 מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ במכת רעב וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א ולא הקדמת רפואה למכה62 קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב מן האומות שכנינו וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א מצרת הרעב והאויב [ב. לסליחת חטאים63] וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃ חרדה חדשה64
כ. יָדַ֧עְנוּ יְהֹוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ במרד, ונתמלאה הסאה עֲוֺ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ בזדון, שאחזנו את מעשיהם65 כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃ אף בשגגה, ובדין אתה פוקד עלינו66
כא. אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ שהרי שמך הנקרא עליך הוא רחום67 אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ הוא בית המקדש שבירושלים68 זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃ את ברית אבותינו, ואל תבטלנה היום69
כב. הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֤י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים הם הגלולים, ואל מי נזעק אלא אליך70 וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים מעצמם בלי גזירתך, בלשון תמיהה71 הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ המוריד את הגשם כרצונך וּנְקַוֶּה־לָּ֔ךְ לבדך, ולא לפסילים ולא לשמים72 כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ פ ואתה עצרת עתה את המטר ואת היבול73