ישעיהו פרק טז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

מואב נדרש לשלוח מס לציון ולהסתיר את נדחי ישראל תוכן הפרק: הנביא מוכיח את מואב שלא שלח את מס הכבשים לציון, ולכן ינוד מארצו (רד"ק, פסוקים א-ב). היה לו להסתיר את נדחי ישראל, כי סנחריב ייפול וכסא חזקיהו יכון בחסד (רש"י ורד"ק, פסוקים ג-ה). בגלל גאוותו מואב מיליל על חורבן עריו וכרמיו (רד"ק, פסוקים ו-יב), וה' קובע שלוש שנים מצומצמות לשברו (מצודת דוד, פסוקים יג-יד).

הפסוקים

א. שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃

ב. וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃

ג. (הביאו) [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צׇהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃

ד. יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃ ס

ה. וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃

שמענו גאון מואב

ו. שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃

ז. לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃

ח. כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃

ט. עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃

י. וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃

יא. עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃

יב. וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃ ס

דבר ה' אל מואב: בשלש שנים כשני שכיר

יג. זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃

יד. וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהֹוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ את מס הכבשים שהעלה מישע מושלכם למלך ישראל¹ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה עיר המלוכה של מואב² אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃ לחזקיהו, ותיכנעו לו³

פסוק ב

ב. וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד מקנו, כך תהיה ארץ מואב⁴ קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח כאפרוחים שנשלחו מקנם והולכים מיטלטלים⁵ תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃ כי השובים יעבירו אותן לגבול, ומשם לגולה⁶

פסוק ג

ג. (הביאו) [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ להצלת ישראל [ב. דברי השליח אל ציון⁷]⁸ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה לדון ולבחור לך את הטוב כי אברהם הציל את לוט⁹ שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צׇהֳרָ֑יִם כצל הלילה, להסתירם¹⁰ סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃ אל תמסרי את הנדחים אלא תסתירי אותם¹¹

פסוק ד

ד. יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י הם בני ישראל הבורחים מארצם [ב. נדחי מואב, בפי השליח¹²]¹³ מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד שהרי גם את יודעת מה צרת הנודדים¹⁴ כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד המוצץ את דמם, כי סנחריב נפל, ונדחי ישראל יכלו לשוב¹⁵ תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃ ס הם צבאות אשור¹⁶

פסוק ה

ה. וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א כשיבוא עליך השבר, יכון כסא חזקיהו בחסדו¹⁷ וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד המלך חזקיהו, ומלכותו מתקיימת¹⁸ שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט לכל הבא, ואף לעשוקים שאינם זועקים¹⁹ וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃²⁰

פסוק ו

ו. שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד בעודו בשלוותו²¹ גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ וכעסו על שכניו ללא סיבה²² לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃ דבריו שבדה בגאותו לא נתקיימו כשבאה הרעה²³

פסוק ז

ז. לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב הנשארים על ההרוגים, ואין אחר מצטער²⁴ כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת על חומות העיר, כלשון 'נפלו אשיותיה' [ב. על עיגולי הצימוקים המשובחים²⁵]²⁶ תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃ תקוננו, אתם הנשארים²⁷

פסוק ח

ח. כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל שדות התבואה של העיר חרבו²⁸ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ מלכי האומות שברו את זמורותיה המשובחות²⁹ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ והנמשל: מחנות מואב נפגעו³⁰ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃ וברחו למדבר, והגולים התפזרו למרחוק³¹

פסוק ט

ט. עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה כקינות יעזר אקונן עלייך, הגפן שבמה³² אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כמטר המרווה את הארץ³³ כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃ קריאת השוללים, בעת תלישת הפירות³⁴

פסוק י

י. וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל מקום היערות והשדות הזרועים³⁵ וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע כמנהג הבוצרים, כי ארצם תשמם³⁶ יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃ קריאת הפועלים הנאספים להניח את הקורה על הענבים³⁷

פסוק יא

יא. עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶהֱמ֑וּ רוטטים כמיתרי הכנור, בקינה³⁸ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃ הומה גם הוא, על קיר חרשת³⁹

פסוק יב

יב. וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה מבכי ותפילה לשווא [ב. מלהילחם על המגדלים⁴⁰]⁴¹ וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל אל המקום שבו מתוועדים להתפלל⁴² וְלֹ֥א יוּכָֽל׃ ס ללכת לשם מרוב עייפותו⁴³

פסוק יג

יג. זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃ ישעיהו ניבא זאת ימים רבים לפני בוא הרעה ולא קבע לה זמן⁴⁴

פסוק יד

יד. וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהֹוָה֮ לֵאמֹר֒ לקרב אליהם את בוא הפורענות⁴⁵ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר מצומצמות, כשכיר המדקדק בשנות שכירותו [ב. כנגד שלוש שנות סיוען לאשור⁴⁶]⁴⁷ וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב אף שיש לו ממון רב⁴⁸ וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ פ מעט מן המעט, וגם הוא חלש⁴⁹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש