ישעיהו פרק יז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

חורבן דמשק ואפרים בידי מלך אשור תוכן הפרק: חורבן דמשק בידי מלך אשור, ועמה ממלכת אפרים, כי רצין ופקח נועדו יחד על ירושלים (רד"ק, פסוקים א-ג). יעקב ידלדל בגלות, ויוותרו בו מעטים כעוללות, והם יפנו אל ה' ויעזבו את האלילים (רש"י ורד"ק, פסוקים ד-ט). הנביא מוכיח את כנסת ישראל ששכחה את ה' (רד"ק, פסוקים י-יא). מחנה סנחריב, הבא בהמון על ירושלים, אובד בלילה אחד (רד"ק, פסוקים יב-יד).

הפסוקים

א. מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק הִנֵּ֤ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר וְהָיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה׃

ב. עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר לַעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃

ג. וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ פ

ידל כבוד יעקב — כנוקף זית

ד. וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַעֲקֹ֑ב וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵרָזֶֽה׃

ה. וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃

ו. וְנִשְׁאַר־בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ז. בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃

ח. וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַֽמִּזְבְּח֖וֹת מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו וַאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה וְהָאֲשֵׁרִ֖ים וְהָחַמָּנִֽים׃ ס

ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר

ט. בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ עָרֵ֣י מָעוּזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃

י. כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃

יא. בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃ ס

הוי המון עמים רבים כהמות ימים

יב. ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃

יג. לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃

יד. לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק נבואה על חורבן דמשק¹ הִנֵּ֤ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר ולא תיחשב בין הערים² וְהָיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה׃ תלי אבנים ממפולת הבתים³

פסוק ב

ב. עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר ערי פקח, שכבר גלו מהן ראובן וגד [ב. עיר גדולה בארם⁴]⁵ לַעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ ירעו שם תמיד צאן מואב כי אין שם חיות רעות⁶

פסוק ג

ג. וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵאֶפְרַ֔יִם היא שמרון, בירת ממלכת אפרים [ב. דמשק, שהיתה מבצרם⁷]⁸ וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ רצין ייהרג, ושאר ארם יגלו לקיר, כעשרת השבטים לחלח⁹ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ פ

פסוק ד

ד. וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַעֲקֹ֑ב כשיגלו עשרת השבטים, ויילקח עשרו¹⁰ וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵרָזֶֽה׃ וימעטו אנשיו עד שיהיו מתי מספר [ב. ועושרו יגלה¹¹]¹²

פסוק ה

ה. וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר הקוצר אוסף ביד אחת וקוצר בשנייה, כך יגלה סנחריב את הכול¹³ וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים ואף הבורחים ילקטם אחד אחד¹⁴ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ הסמוך לירושלים, ותבואתו דלה¹⁵

פסוק ו

ו. וְנִשְׁאַר־בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ חזקיהו וסיעתו בירושלים, מעטים כעוללות¹⁶ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר שיד החובט אינה משגת, כירושלים שיד אשור לא השיגה¹⁷ אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה בענפים הדקים של הזית הפורה¹⁸ נְאֻם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

פסוק ז

ז. בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ הצדיקים שנותרו יפנו אל בוראם¹⁹ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃ ויאמין שה' לבדו משגיח עליו, בלי אמצעי²⁰²¹

פסוק ח

ח. וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַֽמִּזְבְּח֖וֹת מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו שהקים לפסילים שעשה²² וַאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה הפסלים לא ייחשבו בעיניו לכלום²³ וְהָאֲשֵׁרִ֖ים וְהָחַמָּנִֽים׃ ס אילנות נעבדים, וצלמים לכבוד החמה²⁴

פסוק ט

ט. בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא כשיבוא מלך אשור²⁵ יִהְי֣וּ עָרֵ֣י מָעוּזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ערי ישראל יינטשו, כערי האמורי שהניחום חרבות בימי יהושע²⁶ וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃ הארץ כולה, מאין יושב²⁷

פסוק י

י. כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ אף שהוא עומד לנגד עינייך תמיד²⁸ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים בתחילה נטעך ה' נטע נעים, שנים עשר בני יעקב²⁹ וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃ ועתה הפכת עבודת ה' לעבודה זרה³⁰

פסוק יא

יא. בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי צמחת ופרחת במהרה כשהלכת אחרי ה' [ב. נתערבת בתועבות מצרים³¹]³² נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה ועתה, בהשחיתך דרכך, ינוד ענפך ביום המכה [ב. נחל שוטף³³]³⁴ וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃ ס שבה נשלם שכרך³⁵

פסוק יב

יב. ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים אוכלוסי סנחריב, כי שוט ישראל סופו ללקות³⁶ כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן ושוטפים את כל ארץ ישראל עד ירושלים³⁷ וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃ ולא רבים בלבד, אלא חזקים ומאוחדים באמונה³⁸

פסוק יג

יג. לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן ובעודם הומים בכל כוחם³⁹ וְגָ֥עַר בּ֖וֹ ה' יגער באותו שאון עצמו⁴⁰ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק מלך אשור, ומרחוק המשיך לברוח⁴¹ וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ ומלאך ה' רודפו, כרוח העזה בהרים⁴² וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃ פרח קוצים עגול שהרוח מפזרת⁴³

פסוק יד

יד. לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה מזיקים פוקדים את האויב ומפחידים אותו [ב. ירושלים נבהלת⁴⁴]⁴⁵⁴⁶ בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ וכולם פגרים מתים⁴⁷ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ אומר הנביא בשמחה: זה העונש לבאים להשחיתנו⁴⁸ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ פ ואף הבאים רק לשלול נענשו כמותם⁴⁹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש