ישעיהו פרק טו - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ערי מואב נשדדות בלילה, והעם בוכה ואינו נלחם תוכן הפרק: משא על חורבן מואב בידי סנחריב [רש"י]. ערי מואב נשדדות בלילה, והעם בוכה וזועק בבתי אליליו ובחוצותיו ואינו יוצא להילחם [מלבי"ם] (פסוקים א-ד). הנביא מצטער על מואב, הבורחים נמלטים עד צוער, הארץ שוממת והיללה מקיפה את גבולה, ועל הפליטים עתיד לבוא אריה [רש"י, רד"ק] (פסוקים ה-ט).

הפסוקים

א. מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃

ב. עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכׇל־רֹאשָׁ֣יו קׇרְחָ֔ה כׇּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃

ג. בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃

ד. וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃

לבי למואב יזעק

ה. לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃

ו. כִּי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃

ז. עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּ֨פְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃

ח. כִּי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃

ט. כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃

הפירוש המשולב

פסוק א

א. מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב נבואה שסנחריב יבוא על מואב ויגלה אותם¹ כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה מואב שותק כמי שישן, ואין בו כוח מלחמה² כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃ ונפל לבו, כי בהן היה מבטחו³

פסוק ב

ב. עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת הוא בית עבודת האלילים שלהם⁴ וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי אנשי מואב בוכים בבית, ואנשי דיבון על במותיהם⁵ עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל על חורבנן בידי האויבים⁶ בְּכׇל־רֹאשָׁ֣יו קׇרְחָ֔ה כׇּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃ לאות אבל, אף שהזקן תפארתם⁷

פסוק ג

ג. בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק בגלוי, ולא בחדרי ביתם⁸ עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל אף בשוק, שהרבים מתאספים בו⁹ יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃ נאנח וגונח מרוב בכיו¹⁰

פסוק ד

ד. וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה ערים חשובות שחרבו¹¹ עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ חיילי מואב המזוינים מריעים לקראת המלחמה [ב. תרועת בכי ויללה¹²]¹³ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃ בוכה ומתייפחת כאבל על אבדנו¹⁴

פסוק ה

ה. לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק אני מצטער אף על אומה זרה [ב. כך יאמר כל איש מואב¹⁵]¹⁶ בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה צוער מבצרם העיקרי, כעגלה המובחרת שלישית לבטן¹⁷ כִּ֣י מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃ יצעקו, והמילה מן הארמית¹⁸

פסוק ו

ו. כִּי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ שוממים, כי דם ההרוגים נופל לתוכם¹⁹ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ החציר משל לגיבוריהם ולשליטיהם²⁰ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃ אף הלח ביותר בטל לגמרי²¹

פסוק ז

ז. עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה העושר הרב שקיבצו [ב. על שגמלו רעה לזרע אברהם²²]²³ וּ֨פְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃ האויבים, ושם יחלקו את השלל²⁴

פסוק ח

ח. כִּי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב מכל צדדיה, ואף הבורחים לא נמלטו²⁵ עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ יללת מואב, ואגלים מקום בגבולה²⁶ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃ בקצה הגבול שבצד האחר²⁷

פסוק ט

ט. כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם הנהר נתמלא דם, כשמו²⁸ כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת אוסיף על מימיו דם חללים²⁹ לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה נבוכדנצר, הקרוי אריה, ישחית את מה שהשאיר סנחריב [ב. אריה ממש וחיות רעות³⁰]³¹ וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃ הנשארים במקומם³²

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש