שמואל ב פרק ח - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

דוד מכה את פלשתים ואת מואב תוכן הפרק: אחרי שה' הודיעו שלא הוא יבנה את הבית, יצא דוד להילחם באויביו בארצם (מלבי"ם), והכה את פלשתים ואת מואב (פסוקים א-ב). הוא מכה את הדדעזר ואת ארם דמשק, תעי מלך חמת שולח לו מנחה, ודוד מקדיש לה' את השלל לצורכי הבית (רש"י, פסוקים ג-יב). הוא מכה את אדום ושם בה נציבים (פסוקים יג-יד), ועושה משפט וצדקה, והכתוב מונה את שריו (פסוקים טו-יח).

הפסוקים

א. וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־מֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃

ב. וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃

ג. וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ (בנהר) [בִּֽנְהַר־פְּרָֽת]׃

ד. וַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת־כׇּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃

ה. וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

ו. וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃

ז. וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗ד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ אֶ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

ח. וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ ס

ט. וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כׇּל־חֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶר׃

י. וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִ֠ד לִשְׁאׇל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי־כֶ֥סֶף וּכְלֵי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃

יא. גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַיהֹוָ֑ה עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃

יב. מֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃

יג. וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶת־אֲרָ֖ם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃

יד. וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכׇל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כׇל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃

טו. וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכׇל־עַמּֽוֹ׃

טז. וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃

יז. וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר׃

יח. וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן אחרי שה' הודיעו שלא הוא יבנה את הבית¹ וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בארצם, ולא המתין שיבואו הם עליו² וַיַּכְנִיעֵ֑ם מה שלא עשה כשבאו אל ארצו³ וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־מֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ היא גת, שהיתה כמקל רודה בכל ערי פלשתים⁴

פסוק ב

ב. וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב נקם בהם על שהרגו את אביו ואמו ואחיו וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה דרך בזיון, שהשכיבו את השבויים זה אחר זה⁵ וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת שני שלישים הומתו ושליש נותר לעבדים [ב. כדי ליסר את האומות⁶]⁷ וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃ ומעלים לו מס בכל שנה⁸

פסוק ג

ג. וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה היא ארם צובה⁹ בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ (בנהר) [בִּֽנְהַר־פְּרָֽת] ׃ כשהלך הדדעזר להרחיב גבולו בארץ שכבש ואף לקח קודם לכן מארץ ישראל [ב. להשיב את היד שהסיר דוד¹⁰]¹¹¹²

פסוק ד

ד. וַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים הם השרים הגדולים [ב. כל מרכבה נחשבה פרש¹³]¹⁴ וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י ושבה את כולם עד שפדו את נפשם¹⁵ וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת־כׇּל־הָרֶ֔כֶב משום שאסור למלך להרבות לו סוסים ולא המיתם, כי אסור להשחית דבר נברא¹⁶ וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃ לצורך מרכבתו, וכל רכב הוא ארבעה סוסים¹⁷

פסוק ה

ה. וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק אחת מאומות ארם הרבות¹⁸ לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה שנלחם בדוד באותה עת¹⁹ וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ באנשי ארם דמשק, כשיצא לקראתם בבואם²⁰

פסוק ו

ו. וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק פקידים מאנשיו לגבות את המס ולמשול בהם²¹ וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה כמואב, שמעלים לו מס שנה בשנה²² וַיֹּ֤שַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ בכל מקום שיצא אליו למלחמה, ולא בכוח גבורתו²³

פסוק ז

ז. וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗ד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ אֶ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר אשפות של זהב שנותנים בהן את החצים²⁴²⁵ וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כי משלל המלחמות קיבץ הקדשות לבניין הבית ולא נתנם לפדיון כמו את השבויים²⁶

פסוק ח

ח. וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר שנקראו גם טבחת וכון²⁷ לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ ס וממנה עשה שלמה את הים, העמודים וכלי הנחושת²⁸

פסוק ט

ט. וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כׇּל־חֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶר׃ את כל מחנהו, ותעי היה שונא להדדעזר²⁹³⁰

פסוק י

י. וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִ֠ד לִשְׁאׇל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ שאל לשלומו כי שניהם שונאי הדדעזר, ובירכו על נצחונו [ב. להביא לו מנחה³¹]³² כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר ושונא היה לו³³ וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי־כֶ֥סֶף וּכְלֵי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ ביד יורם, להביאם מנחה לדוד³⁴

פסוק יא

יא. גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַיהֹוָ֑ה הם כלי המנחה של תעי, לבניין בית המקדש³⁵ עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃ ואת הגוים האלה ימנה הפסוק הבא³⁶

פסוק יב

יב. מֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵעֲמָלֵ֑ק ואף ממלחמת עמון, שתסופר להלן³⁷ וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃ וכל אלה הוקדשו לבניין הבית³⁸

פסוק יג

יג. וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם שם טוב, שקבר את הרוגי אויביו [ב. בגבורה גדולה³⁹]⁴⁰ בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶת־אֲרָ֖ם אף שהיה עייף ויגע מן המלחמה⁴¹ בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃ מארם ומאדום שעמם [ב. שתי מלחמות היו⁴²]⁴³

פסוק יד

יד. וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים פקידים שגובים מהם את המס בְּכׇל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים ולא נותרה עיר בלא נציב, שלא כבארם שהושמו רק בדמשק⁴⁴⁴⁵ וַיְהִ֥י כׇל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וכל אחד מהם נתן לו מס גולגולת⁴⁶ וַיּ֤וֹשַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ ובכיבוש אדום הראהו ה' מעין העתיד⁴⁷

פסוק טו

טו. וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל ואין עוד מפקפק במלכותו, אחרי שאפס בית שאול⁴⁸ וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכׇל־עַמּֽוֹ׃ בזכות משפטו הצליח יואב בצבא, ויואב סייע למשפטו ולחייב שאין לו לשלם נתן משלו⁴⁹⁵⁰⁵¹

פסוק טז

טז. וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א ואימתו מקיימת את משפטי דוד⁵² וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃ מזכיר למלך את סדר הדינים, שיפסוק ראשון את שבא ראשון [ב. ממונה על ספר הזכרונות⁵³]⁵⁴

פסוק יז

יז. וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים הראשון כהן גדול מבני אלעזר, והשני משנהו מבני איתמר [ב. הראשון משוח מלחמה⁵⁵]⁵⁶ וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר׃ הוא שושא, כי כמה שמות היו לו⁵⁷

פסוק יח

יח. וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י היה ממונה על הקשתים ועל הקלעים [ב. הם האורים והתומים⁵⁸]⁵⁹ וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ׃ ס שרים גדולים, ראשונים ליד המלך⁶⁰⁶¹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש