שמואל ב פרק ט - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

דוד מבקש לעשות חסד עם בית שאול ומביא את מפיבשת תוכן הפרק: דוד מבקש לעשות חסד עם הנותר לבית שאול, בעבור השבועה שנשבע ליהונתן (רד"ק). על ידי ציבא הוא מביא את מפיבשת, משיב לו את נחלת שאול ומושיבו על שולחנו (מלבי"ם, פסוקים א-ח). דוד מצווה את ציבא, בניו ועבדיו לעבוד את הנחלה למפיבשת, ומפיבשת יושב בירושלים ואוכל תמיד על שולחן המלך (אברבנאל, פסוקים ט-יג).

הפסוקים

א. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲכִ֣י יֶשׁ־ע֔וֹד אֲשֶׁ֥ר נוֹתַ֖ר לְבֵ֣ית שָׁא֑וּל וְאֶעֱשֶׂ֤ה עִמּוֹ֙ חֶ֔סֶד בַּעֲב֖וּר יְהוֹנָתָֽן׃

ב. וּלְבֵ֨ית שָׁא֥וּל עֶ֙בֶד֙ וּשְׁמ֣וֹ צִיבָ֔א וַיִּקְרְאוּ־ל֖וֹ אֶל־דָּוִ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֧לֶךְ אֵלָ֛יו הַאַתָּ֥ה צִיבָ֖א וַיֹּ֥אמֶר עַבְדֶּֽךָ׃

ג. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ הַאֶ֨פֶס ע֥וֹד אִישׁ֙ לְבֵ֣ית שָׁא֔וּל וְאֶעֱשֶׂ֥ה עִמּ֖וֹ חֶ֣סֶד אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ע֛וֹד בֵּ֥ן לִיהוֹנָתָ֖ן נְכֵ֥ה רַגְלָֽיִם׃

ד. וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ אֵיפֹ֣ה ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּה־ה֗וּא בֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן־עַמִּיאֵ֖ל בְּל֥וֹ דְבָֽר׃

ה. וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיִּקָּחֵ֗הוּ מִבֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן־עַמִּיאֵ֖ל מִלּ֥וֹ דְבָֽר׃

ו. וַ֠יָּבֹ֠א מְפִיבֹ֨שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ מְפִיבֹ֔שֶׁת וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

ז. וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ דָוִ֜ד אַל־תִּירָ֗א כִּ֣י עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֙סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ וַהֲשִׁבֹתִ֣י לְךָ֔ אֶֽת־כׇּל־שְׂדֵ֖ה שָׁא֣וּל אָבִ֑יךָ וְאַתָּ֗ה תֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֖י תָּמִֽיד׃

ח. וַיִּשְׁתַּ֕חוּ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י פָנִ֔יתָ אֶל־הַכֶּ֥לֶב הַמֵּ֖ת אֲשֶׁ֥ר כָּמֽוֹנִי׃

ט. וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכׇל־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן־אֲדֹנֶֽיךָ׃

י. וְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽת־הָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַעֲבָדֶ֜יךָ וְהֵבֵ֗אתָ וְהָיָ֨ה לְבֶן־אֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֙חֶם֙ וַאֲכָל֔וֹ וּמְפִיבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן־אֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֑י וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽים׃

יא. וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־עַבְדּ֔וֹ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַל־שֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

יב. וְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּן־קָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א וְכֹל֙ מוֹשַׁ֣ב בֵּית־צִיבָ֔א עֲבָדִ֖ים לִמְפִיבֹֽשֶׁת׃

יג. וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י עַל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד אחרי שנחו לו מלחמותיו וסידר את פקידיו¹ הֲכִ֣י יֶשׁ־ע֔וֹד אֲשֶׁ֥ר נוֹתַ֖ר לְבֵ֣ית שָׁא֑וּל שעדיין חי, כי נחבאו מפחד שאהרגם [ב. איש ראוי שאמנה לשר²]³ וְאֶעֱשֶׂ֤ה עִמּוֹ֙ חֶ֔סֶד בַּעֲב֖וּר יְהוֹנָתָֽן׃ כפי שנשבעתי לו על זרעו⁴

פסוק ב

ב. וּלְבֵ֨ית שָׁא֥וּל עֶ֙בֶד֙ וּשְׁמ֣וֹ צִיבָ֔א עבד כנעני שעבר בירושה לבני שאול, והוא זקן ביתו⁵ וַיִּקְרְאוּ־ל֖וֹ אֶל־דָּוִ֑ד לדרוש מאתו היכן הם⁶ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֧לֶךְ אֵלָ֛יו הַאַתָּ֥ה צִיבָ֖א עדיין עבד, או נשתחררת ושינית את שמך⁷ וַיֹּ֥אמֶר עַבְדֶּֽךָ׃ אני ציבא, ועודני עבד⁸

פסוק ג

ג. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ הַאֶ֨פֶס ע֥וֹד אִישׁ֙ לְבֵ֣ית שָׁא֔וּל שלא בא עד כה לקבל חסד, אף שפרסמתי את חפצי⁹ וְאֶעֱשֶׂ֥ה עִמּ֖וֹ חֶ֣סֶד אֱלֹהִ֑ים חסד גדול, גם אם אינו מזרע יהונתן [ב. בעבור השבועה שבינינו¹⁰]¹¹ וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ע֛וֹד בֵּ֥ן לִיהוֹנָתָ֖ן נְכֵ֥ה רַגְלָֽיִם׃ שבור ופסח בשתי רגליו מנפילתו, ואינו ראוי להתמנות¹²

פסוק ד

ד. וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ אֵיפֹ֣ה ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּה־ה֗וּא בֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן־עַמִּיאֵ֖ל שם הוא מתחבא, כי הסתיר את שמו ואת משפחתו¹³ בְּל֥וֹ דְבָֽר׃ שם מקום¹⁴

פסוק ה

ה. וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיִּקָּחֵ֗הוּ מִבֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן־עַמִּיאֵ֖ל מִלּ֥וֹ דְבָֽר׃ הוא המקום שבו היה מתחבא¹⁵

פסוק ו

ו. וַ֠יָּבֹ֠א מְפִיבֹ֨שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד ועתה גילה את שמו ואת משפחתו¹⁶ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו וַיִּשְׁתָּ֑חוּ מתוך פחד שהמלך ינקום בו בעבור שאול¹⁷ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ מְפִיבֹ֔שֶׁת ונודע לכול שהוא חכם גדול¹⁸ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃ מוכן לכל עונש שתגזור עלי¹⁹

פסוק ז

ז. וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ דָוִ֜ד אַל־תִּירָ֗א לא קראתיך לגמול עמך רעה²⁰ כִּ֣י עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֙סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ חסד כפול, השבת הנחלה והישיבה על שולחני²¹ וַהֲשִׁבֹתִ֣י לְךָ֔ אֶֽת־כׇּל־שְׂדֵ֖ה שָׁא֣וּל אָבִ֑יךָ את כל נחלתו, שזכיתי בה כשמרד בי בית שאול [ב. קניני המלוכה שבאו לידי²²]²³ וְאַתָּ֗ה תֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֖י תָּמִֽיד׃ כבוד שאינו ניתן אלא לגדולים בתורה ובחכמה, וזה בעבור מעלתך²⁴

פסוק ח

ח. וַיִּשְׁתַּ֕חוּ כנגד החסד הראשון, השבת הנחלה²⁵ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ נחשב למאומה, שאהיה מאוכלי שולחנך²⁶ כִּ֣י פָנִ֔יתָ אֶל־הַכֶּ֥לֶב הַמֵּ֖ת אֲשֶׁ֥ר כָּמֽוֹנִי׃ שאינו אלא אדם הדיוט²⁷

פסוק ט

ט. וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל משרתו, לצוותו על עבודת השדה²⁸ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכׇל־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן־אֲדֹנֶֽיךָ׃ כי בכוח המלך להעביר נחלה מאחד ולתתה לאחר²⁹

פסוק י

י. וְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽת־הָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַעֲבָדֶ֜יךָ בחרישה ובקצירה³⁰ וְהֵבֵ֗אתָ את התבואה מן השדה הביתה³¹ וְהָיָ֨ה לְבֶן־אֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֙חֶם֙ וַאֲכָל֔וֹ מיכא בן מפיבשת ובני ביתו [ב. בני ביתו של מפיבשת ומיודעיו³²]³³ וּמְפִיבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן־אֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֑י לכבוד, ואינו צריך לתבואה זו למאכלו³⁴ וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽים׃ ואף הם יאכלו מתבואתה, משל מפיבשת³⁵

פסוק יא

יא. וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־עַבְדּ֔וֹ להכין את כל צרכי בית מפיבשת מתבואת שדותיו³⁶ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ עד כאן דברי ציבא, ודוד השיב לו [ב. גם זה מדברי ציבא³⁷]³⁸ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַל־שֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃³⁹

פסוק יב

יב. וְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּן־קָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א ובני ביתו מעטים היו⁴⁰ וְכֹל֙ מוֹשַׁ֣ב בֵּית־צִיבָ֔א עֲבָדִ֖ים לִמְפִיבֹֽשֶׁת׃ הם בניו ועבדיו של ציבא, כולם לשרת את ביתו, שנלוו אליו אוהבים ומיודעים רבים⁴¹

פסוק יג

יג. וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עיר המלוכה שההוצאה בה רבה, ולא בגבעת שאול שבה ביתו ושדהו⁴² כִּ֣י עַל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל ולא היה יכול לגור סמוך לה ולבוא בכל יום לסעודה⁴³⁴⁴ וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃ פ ולכן גם לא הלך לנחלתו⁴⁵

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש