שמואל א פרק ד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ישראל נגפים לפני פלשתים ומביאים את הארון למחנה תוכן הפרק: נבואת שמואל על בית עלי מתקיימת. ישראל נגפים ומביאים את הארון ממקומו בלי לשאול את פי ה' (רש"י, מלבי"ם, פסוקים א-ד). פלשתים נבהלים ומחזקים זה את זה (פסוקים ה-ט). ישראל נגפים, הארון נלקח ובני עלי מתים (פסוקים י-יא). עלי נופל ומת כששומע על הארון (פסוקים יב-יח), וכלתו יולדת ומתה (פסוקים יט-כב).

הפסוקים

א. וַיְהִ֥י דְבַר־שְׁמוּאֵ֖ל לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק׃

ב. וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃

ג. וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃

ד. וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃

ה. וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃

ו. וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

ז. וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָֽמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃

ח. א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכׇל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃

ט. הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָֽעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃

י. וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃

יא. וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃

יב. וַיָּ֤רׇץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

יג. וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִ֠י יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א (יך) [יַ֥ד] דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כׇּל־הָעִֽיר׃

יד. וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃

טו. וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃

טז. וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן־הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃

יז. וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חׇפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ פ

יח. וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּ֠א אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

יט. וְכַלָּת֣וֹ אֵשֶׁת־פִּֽינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמוּעָ֗ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃

כ. וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃

כא. וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽיכָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃

כב. וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיְהִ֥י דְבַר־שְׁמוּאֵ֖ל לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל נתקיים הדבר שנאמר לשמואל, ובא על כל ישראל והיא הנבואה על הפורענות העתידה¹ וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה מעצמם, בלי לשאול באורים ותומים ובנביא [ב. בציווי שמואל, בדבר ה'²]³ וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר עדיין לא נקרא כן, וכאן נקרא על שם סופו⁴ וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק׃

פסוק ב

ב. וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל סידרו את אנשי החיל במקום שבין שני המחנות⁵ וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה התפשטה, כמו 'נטושים על פני הארץ' [ב. ישראל עזבוה ונסו⁶]⁷ וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים⁸ וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃ ובכל זאת לא נסו, אלא חזרו בסדר אל המחנה⁹

פסוק ג

ג. וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ אל הנשארים שלא יצאו למערכה, כדי לשוב ולהילחם¹⁰ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים כי חשבו את עצמם נקיים מעוון, אף שפסל מיכה היה ביניהם¹¹ נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃ כי חשבו שה' ישמור את ארון בריתו, ובעבורו ישמור גם אותם¹²

פסוק ד

ד. וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה מעצמם, בלי דעת נביא¹³ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים ממקומו בקודש הקדשים, תחת הכרובים, והוא הארון שבו הלוחות השלמות¹⁴ וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃ והם שנשאו אותו, ובחטאם נשבה, כי מידת הדין הייתה מתוחה עליהם¹⁵

פסוק ה

ה. וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה תרועת נצחון, כאילו כבר ניצחו, ולא צעקו אל ה' בתשובה¹⁶ וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃ והקול נשמע למרחוק¹⁷

פסוק ו

ו. וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה אף ששני המחנות רחוקים זה מזה¹⁸ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים הנקראים כך על שם אברהם, שבא מעבר הנהר, ואמרו זאת אלו לאלו¹⁹ וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ אחר שחקרו על סיבת התרועה²⁰

פסוק ז

ז. וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָֽמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה השוכן על הארון, והוא יילחם בהם²¹ וַיֹּֽאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ ונתנו שתי סיבות ליראתם²² כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃ שיביאו את הארון אל המלחמה, כי עד עתה הייתה המלחמה באנשים בלבד²³

פסוק ח

ח. א֣וֹי לָ֔נוּ וזו הסיבה השנייה²⁴ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה שחשבו שהם כוחות נשגבים רבים, ולא אל אחד²⁵ אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכׇל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ במכת ים סוף, שהייתה במדבר ואחר שהכה במצרים במכות רבות, ומושל בכל מקום [ב. בדברו ובמצותו²⁶]²⁷

פסוק ט

ט. הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים גיבורים ואמיצי לב, ותילחמו בכוח אנשים, אחרי שאין לכם כוח אלוה²⁸ פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָֽעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם שעבוד שבני ישראל יצאו ממנו מזמן קרוב²⁹ וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃ ואף אם לא תנצחו, לא תימסרו לעבדות, ותהיו דומים להם³⁰

פסוק י

י. וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וה' הלך לפניהם, כי יראו ממנו וכיבדוהו בדבריהם³¹ וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו ולא חזרו בסדר אל המחנה כבפעם הראשונה, אלא נתפזרו³² וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃ הולכי רגל, ולא רוכבי סוסים³³

פסוק יא

יא. וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח בידי פלשתים, אחר שנהרגו נושאיו³⁴ וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃ ביום אחד, כדבר ה' ביד איש האלהים וביד שמואל³⁵

פסוק יב

יב. וַיָּ֤רׇץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה הוא שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית [ב. לא נגע בלוחות³⁶]³⁷ וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא בדרך ישרה, כי האחרים נתפזרו והתחבאו³⁸ וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ דרך צער ואבלות על שבר עמו³⁹

פסוק יג

יג. וַיָּב֗וֹא לשילה⁴⁰ וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִ֠י יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א (יך) [יַ֥ד] דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה אצל הדרך היה יושב ומצפה לשמוע מה נעשה במלחמה⁴¹ כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים ולא על בניו, אף שנאמר לו שימותו ביום אחד⁴² וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר שבא מן העבר השני, ולכן הגיע אל העיר תחילה⁴³ וַתִּזְעַ֖ק כׇּל־הָעִֽיר׃

פסוק יד

יד. וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה ואיש לא רצה להגיד לזקן בשורה רעה, וקראו למבשר⁴⁴ וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א ומתוך המהירות חשב שעלי כבר יודע את עיקר הדבר⁴⁵ וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃ את הכול בבת אחת⁴⁶

פסוק טו

טו. וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה כל אחת מהן כהתה ועמדה מלהתנועע⁴⁷ וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃ את המבשר הקרוע והמעופר, ולכן נודע לו הדבר פתאום ולא לאט לאט⁴⁸

פסוק טז

טז. וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּעֲרָכָ֔ה ועד ראייה לכל מה שאירע⁴⁹ וַאֲנִ֕י מִן־הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם ולא עברו ימים, שאפשר שישכח דבר [ב. שב לשם וחטף הלוחות⁵⁰]⁵¹ וַיֹּ֛אמֶר מֶה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃

פסוק יז

יז. וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר שנקרא כך אף שמגיד רעה, כי מבשר הוא כל מספר חדשות⁵² וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם כי פלשתים רדפו אחריהם והכום⁵³ וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חׇפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ פ וכל זה נשמע לעלי פתאום⁵⁴

פסוק יח

יח. וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים המבשר, ולא כשהזכיר את בניו, כי הארון היה היקר בעיניו מכול⁵⁵ וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּ֠א אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר מרוב כאב לב, ממקום גבוה⁵⁶ וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ עצם הצוואר, העשוי פרקים⁵⁷ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד בעל בשר, ולא יכול להתחזק ולהטות את עצמו על צדו בנפילתו⁵⁸ וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ ומרוב העבודה אפסו כוחותיו⁵⁹

פסוק יט

יט. וְכַלָּת֣וֹ אֵשֶׁת־פִּֽינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ קרובה ללדת, שנשלמו ימי הריונה [ב. קרובה ליללה ולזעקה⁶⁰]⁶¹ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמוּעָ֗ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ והקדימו לה את הארון, החשוב בעיניהם⁶² וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד נפלה על ברכיה וילדה מיד, כי כבר נפתח הרחם⁶³ כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃ צירי הלידה נשתנו מדרכם, ולכן מתה שנתגלגלו עליה פתאום מחרדת השמועה⁶⁴

פסוק כ

כ. וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ שבא בעקבות הלידה⁶⁵ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ הנשים העומדות לצידה⁶⁶ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ שמא תמותי בשל רוע המזל, כי בלידת זכר נתרפאה המשפחה⁶⁷ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃ לשמחת הבן, כי אין לה חפץ בחיים אחרי זאת⁶⁸

פסוק כא

כא. וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽיכָבוֹד֙ שמשמעו אין כבוד, כמו 'אי נקי'⁶⁹ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים⁷⁰ וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃ שבתחילה תלתה את גלות הכבוד בשלושתם, כי עלי כהן גדול ונביא [ב. כך פירשו הנצבות⁷¹]⁷²

פסוק כב

כב. וַתֹּ֕אמֶר פעם שנייה, בחוזרה על דבריה⁷³ גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃ פ לבדו, כי הוא עיקר הכבוד [ב. עלי ובניו בכלל הארון⁷⁴]⁷⁵

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש