שמואל א פרק ג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ה' קורא לשמואל בלילה, ועלי מבין שזה קול ה' תוכן הפרק: בימים שהנבואה הייתה נדירה, ה' קורא לשמואל הנער בלילה. שמואל חושב שעלי קורא לו, עד שעלי מבין שזה קול ה' ומלמד אותו מה להשיב (פסוקים א-י, אברבנאל). ה' מודיע לשמואל שהגזירה על בית עלי נחתמה בשבועה, ושמואל מגיד אותה לעלי רק כשעלי משביע אותו (פסוקים יא-יח, מלבי"ם). שמואל גדל, וכל ישראל יודעים שהוא נביא נאמן (פסוקים יט-כא, רד"ק).

הפסוקים

א. וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃ ס

ב. וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃

ג. וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃ פ

ד. וַיִּקְרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃

ה. וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ ס

ו. וַיֹּ֣סֶף יְהֹוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קׇם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹא־קָרָ֥אתִֽי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב׃

ז. וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־יְהֹוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־יְהֹוָֽה׃

ח. וַיֹּ֨סֶף יְהֹוָ֥ה קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהֹוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃

ט. וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃

י. וַיָּבֹ֤א יְהֹוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃ פ

יא. וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃

יב. בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃

יג. וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃

יד. וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֺ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃

טו. וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃

טז. וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

יז. וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

יח. וַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהֹוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה׃ פ

יט. וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהֹוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹא־הִפִּ֥יל מִכׇּל־דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה׃

כ. וַיֵּ֙דַע֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהֹוָֽה׃ ס

כא. וַיֹּ֥סֶף יְהֹוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי־נִגְלָ֨ה יְהֹוָ֧ה אֶל־שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י ומשום נערותו ושירותו התמידי חשב אחר כך שעלי קורא לו [ב. קודם לעלי במעלתו¹]² וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם מנוע ועצור, כאדם המונע את דבריו ולא היו נביאים בישראל³ אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃ ס הנבואה הייתה סתומה וגדורה, ולכן גם עלי לא הבין שזה קול נבואה⁴

פסוק ב

ב. וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שבו בא איש האלהים אל עלי, ובלילה שאחריו⁵ וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ במקום שהכהנים ישנים, לפנים מן הלוים⁶ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃ מחמת הזקנה, ועדיין ראה מעט, שהרי רק התחילו לכהות⁷⁸

פסוק ג

ג. וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה נר המנורה, ובאה הנבואה בסוף הלילה, עת מוכנה לנבואה [ב. נר נבואתו של עלי⁹]¹⁰ וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב במקומו, בעזרה שבה הלוים שומרים ולא בהיכל, שאין שוכבים שם¹¹ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃ פ שם דלק הנר, ומשם יצא הקול [ב. במחשבתו שכב בעניני ההיכל¹²]¹³

פסוק ד

ד. וַיִּקְרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל בקול שיצא מקודש הקדשים ודילג על פני עלי קול שנשמע לאוזן¹⁴ וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ ממיטתו, כדי שעלי יידע שאינו ישן¹⁵

פסוק ה

ה. וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י במרוצה, לשרתו מיד¹⁶ וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י שהרי חשב שעלי קרא לו, כמנהגו לשרתו¹⁷ וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב כי חשב שהדמיון הטעה את חושו, כאילו קול קורא באוזניו¹⁸ וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ ס בבושת פנים¹⁹

פסוק ו

ו. וַיֹּ֣סֶף יְהֹוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קׇם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י ולא רץ, וגם לא השיב ממיטתו, כי נכלם בפעם הראשונה²⁰ וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י ועתה אינך יכול להכחיש, שהרי הקול נשנה²¹ וַיֹּ֛אמֶר לֹא־קָרָ֥אתִֽי בְנִ֖י בלשון אהבה, כדי שלא יתעצב²² שׁ֥וּב שְׁכָֽב׃ כי כבר נפל ספק בלבו שמא נבואה היא, ורצה לנסותו²³

פסוק ז

ז. וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־יְהֹוָ֑ה עדיין לא היה בקי בקול הנבואה ולא למד חכמת האלהות, ולכן לא הבין, ואילו עלי הבין²⁴ וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־יְהֹוָֽה׃ שיידע מעצמו, מתוך הניסיון, כיצד באה הנבואה²⁵

פסוק ח

ח. וַיֹּ֨סֶף יְהֹוָ֥ה קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ אחרי שכבר נעור משנתו²⁶ וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י²⁷ וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהֹוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃ כי שלוש קריאות רצופות אינן דמיון, ואין שם אדם אחר שיקרא [ב. כי הוא עצמו לא שמע²⁸]²⁹

פסוק ט

ט. וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ שוב, בפעם נוספת³⁰ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃ אך הפעם הכין את עצמו לנבואה, ומחשבתו בעניני הקדש³¹

פסוק י

י. וַיָּבֹ֤א יְהֹוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב ועתה נראתה לו תמונה במראה הנבואה [ב. קול שנתיצב באוזניו³²]³³ וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל שְׁמוּאֵ֑ל והכפל לזרזו³⁴ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃ פ לא אמר את שם ה' כאשר ציווהו עלי, מחשש שאין זה קולו³⁵

פסוק יא

יא. וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל לקיחת ארוני בידי פלשתים ומיתת עלי ובניו³⁶ אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃ כצלצול שמהדהד באוזן ירעדו מגודל החרדה³⁷

פסוק יב

יב. בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ שבו יילקח הארון³⁸ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ ביד איש האלהים, שאמר שבניו ימותו ביום אחד³⁹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃ אתחיל במיתת חפני ופינחס, ואשלים מדור לדור⁴⁰

פסוק יג

יג. וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כבר, ביד איש האלהים, ועתה אני חוזר ומודיע⁴¹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם שיתבזו ויתקצרו ימיהם, כי צפיתי שלא יהיה בזרעו זכאי כל כך⁴² בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו מבזים אותי, וכינה הכתוב 'להם' במקום 'לי' [ב. מביאים קללה על עצמם⁴³]⁴⁴ וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃ לא הכהה את פניהם ולא הורידם ממעלתם ואף כששמע את דברי איש האלהים לא גער בהם⁴⁵

פסוק יד

יד. וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י ועתה נחתמה הגזירה בשבועה⁴⁶ אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֺ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה שבהם חטאו, כי אין קטיגור נעשה סניגור. אבל בתורה ובגמילות חסדים יתכפר⁴⁷ עַד־עוֹלָֽם׃ לכל זרעם אחריהם⁴⁸

פסוק טו

טו. וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר ולא הגיד לעלי בלילה⁴⁹ וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֑ה כמנהגו, ולא הלך אל עלי בקומו⁵⁰ וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃ לבשרו בשורה קשה. ואין זה כובש נבואתו, כי לא נשלח אליו⁵¹

פסוק טז

טז. וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל כי הבין שהיה חזון על ביתו, שהרי באותו יום בא אליו נביא⁵² וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

פסוק יז

יז. וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ ודאי ה' קרא לך שוב⁵³ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי⁵⁴ כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כאותה קללה ממש, שלא יהיו לך בנים הגונים [ב. לשון שבועה מקובלת⁵⁵]⁵⁶ אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ ולו פרט אחד⁵⁷

פסוק יח

יח. וַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ ואף על פי כן נתקיימה בו הקללה⁵⁸ וַיֹּאמַ֕ר יְהֹוָ֣ה ה֔וּא הוא האדון, והכל שלו ומי יאמר לו מה תעשה⁵⁹ הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה׃ פ וגזירה זו, שבשבועה, טוב בעיניו לקיימה⁶⁰

פסוק יט

יט. וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל בחכמה וביראת ה'⁶¹ וַֽיהֹוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ ורוח הקודש שרתה עליו תמיד, ולא בזכות עלי כבתחילה⁶² וְלֹא־הִפִּ֥יל מִכׇּל־דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה׃ ואפילו מה שאמר שלא ברוח הקודש נתקיים, כדבר שנזרק ואינו נופל⁶³

פסוק כ

כ. וַיֵּ֙דַע֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע מתוך שראו שכל דבריו מתקיימים⁶⁴ כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהֹוָֽה׃ ס מוחזק לנביא שנבואתו קבועה ואינה נפסקת, ושליח ה' לכל העם⁶⁵⁶⁶

פסוק כא

כא. וַיֹּ֥סֶף יְהֹוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה גם לבני הנביאים, אחרי שהייתה הנבואה מנועה [ב. שוב לשמואל עצמו⁶⁷]⁶⁸ כִּֽי־נִגְלָ֨ה יְהֹוָ֧ה אֶל־שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בזכותו חזר ה' להתגלות דרך קבע⁶⁹ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ פ בדיבור, ולא במראה⁷⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש