זכריה פרק ג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

זכריה פרק ג: וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ׃

הפסוקים

א. וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ׃

ב. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהֹוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהֹוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירוּשָׁלִָם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ׃

ג. וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ׃

ד. וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֺנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת׃

ה. וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂ֩ימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה עֹמֵֽד׃

מראה יהושע הכהן הגדול: הבטחה לדון את בית ה' בתנאי שמירת דרכיו

ו. וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃

ז. כֹּה אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

מראה יהושע הכהן הגדול: בשורת עבדי צמח והאבן בעלת שבע העיניים

ח. שְֽׁמַֽע נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃

ט. כִּ֣י הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

י. בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃