זכריה פרק ב - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

זכריה פרק ב: וָאֶשָּׂ֥א אֶת עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃

הפסוקים

א. וָאֶשָּׂ֥א אֶת עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃

ב. וָאֹמַ֗ר אֶל הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת יְהוּדָ֔ה אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלִָם׃

ג. וַיַּרְאֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים׃

ד. וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר זֵ֣רוּ אֶת יְהוּדָ֗ה כְּפִי אִישׁ֙ לֹא נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ׃

מראה חבל המידה: ירושלים תשב פרזות מרוב אדם וה' חומת אש סביבה

ה. וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה׃

ו. וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת יְרוּשָׁלִַם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה רׇחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אׇרְכָּֽהּ׃

ז. וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ׃

ח. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ׃

ט. וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה לָּהּ֙ נְאֻם יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃

קריאה לגולים לנוס מבבל, כי הנוגע בישראל נוגע בבבת עינו

י. ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם יְהֹוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם יְהֹוָֽה׃

יא. ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת בָּבֶֽל׃

יב. כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃

יג. כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃

שמחת ציון על שוב השכינה לתוכה והצטרפות גויים רבים אל ה'

יד. רׇנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם יְהֹוָֽה׃

טו. וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃

טז. וְנָחַ֨ל יְהֹוָ֤ה אֶת יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָם׃

יז. הַ֥ס כׇּל בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קׇדְשֽׁוֹ׃