ישעיהו פרק מז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

בבל יורדת מכסאה והולכת בגולה כשפחה תוכן הפרק: בבל יורדת מכסא מלכותה, עובדת כשפחה והולכת בגולה, כי ה' נוקם את נקמת עמו (רד"ק, פסוקים א-ה). היא הכבידה את עולה על ישראל ובטחה בגאוותה ובכשפיה, ולכן יבואו עליה שכול ואלמון ביום אחד (מלבי"ם, פסוקים ו-יא). הנביא לועג לחכמיה ולחוזי הכוכבים, שאינם יכולים להושיעה (מצודת דוד, פסוקים יב-טו).

הפסוקים

א. רְדִ֣י וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃

ב. קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃

ג. תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ פ

ד. גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

ה. שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃

ו. קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃

ז. וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ פ

עדינה היושבת לבטח

ח. וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃

ט. וְתָבֹ֩אנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעׇצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃

י. וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חׇכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃

יא. וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שֹׁאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃

כשפיה וחוזי כוכביה לא יושיעו

יב. עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃

יג. נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ (הברו) [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם הַחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃

יד. הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃

טו. כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. רְדִ֣י וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל מכסא המלוכה וכאבלה, העיר שלא נכבשה מעולם¹ שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים לא נשארה לך מלכות כלל כי המדינה חרבה² כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃ כי תעבדי עבודות קשות³

פסוק ב

ב. קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס⁴ גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ את המסוה שעל פנייך, כשפחה בזויה⁵ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃ את רגלייך בלכתך בשביל, ואת השוק בנהרות⁶

פסוק ג

ג. תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ בבבל, ולכל העולם בארצות שבייך⁷ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח על הרעה שעשית לישראל⁸ וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ פ לא אבקש מאדם שיעשה את נקמתי [ב. לא אקבל בקשה עליך⁹]¹⁰

פסוק ד

ד. גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ את כל אלה עשה ה' כדי להוציאנו מבבל¹¹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ כי בעבורם תיראה קדושתו בבבל¹²¹³

פסוק ה

ה. שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם כאבלה, שלא ישמע עוד קולך¹⁴ וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים להיטמן מעיני הבריות¹⁵ כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃ ואל תקווי לשוב לגדולתך¹⁶

פסוק ו

ו. קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י הוצאתי אותם מקדושתם לחולין¹⁷ וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים הראויים לעמי, ודי היה להם בעונש¹⁸ עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃ גם על הזקנים החלשים מלשאת עול ואף רחמי כל אדם מנעת¹⁹

פסוק ז

ז. וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת ושום פורענות לא תבוא עלי²⁰ עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ את המכות העתידות לבוא עלייך לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ פ מה יהיה בסוף הרעה שעשית [ב. סוף ירושלים שנפלה בידך²¹]²²

פסוק ח

ח. וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח המפונקת, ואינך יראה ממרד בתוכך²³ הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אין עוד ממלכה אחרת מלבדי בגדולה ואין מי שיילחם בי²⁴ לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃ לא ייהרג מלכי, שהוא לי כבעל, ולא יגלו בני²⁵

פסוק ט

ט. וְתָבֹ֩אנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד השתיים שאמרת שלא יבואו, יבואו פתאום בלילה אחד, כשנהרג בלשאצר ונלכדה העיר²⁶ שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן קבורת בנייך וגלותם, ואובדן מלכך²⁷ כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בשלמותן [ב. כשתמו משאר העולם²⁸] בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעׇצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃ אף שכשפייך רבים וחזקים, לא יועילוך²⁹

פסוק י

י. וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי כי הכשפים, שהם רעתך, נעשים בסתר, ואני ראיתי³⁰ חׇכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ הפכו את לבך להיות שובבה, שונה משאר הבריות ומרדת באל³¹ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃ בחכמה, ואין חכם כמוני³²

פסוק יא

יא. וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ לא תמצאי אל מי לפנות שיציל אותך [ב. לא תביני את פשרה³³]³⁴ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ למחות את הרעה ולסלקה מעלייך אף בכופר³⁵ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שֹׁאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃ מחנה מדי ופרס, שלא תרגישי בו מראש³⁶

פסוק יב

יב. עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ נסי להתחזק בהם עכשיו³⁷ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ מימי קדם של אומתך³⁸ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃ שמא תצליחי להתחזק כנגד האויב ולהינצל ממנו, וכל זה בלעג³⁹

פסוק יג

יג. נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ לשווא, כי אין עצה להינצל⁴⁰ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ (הברו) [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם צופי המזלות, הקוסמים רק כשהשמים טהורים⁴¹ הַחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃ בחידוש הלבנה רואים מקצת העתיד, לא כולו [ב. יושיעוך מן הבא⁴²]⁴³

פסוק יד

יד. הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם חוזייך, והאש היא מחנה האויב⁴⁴ לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶהָבָ֑ה אפילו את עצמם, כקש הנשרף גם מלהבה רחוקה⁴⁵ אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃ לא תישאר להם שארית, כקש בלי גחלים ואין להבה להתחמם מולה⁴⁶

פסוק טו

טו. כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ כקש, החכמים שטרחת ללמדם ולפרנסם⁴⁷ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ החכמים ששכרת ברחו מבולבלים, זה למזרח וזה למערב [ב. סוחרי הארץ עזבוך⁴⁸]⁴⁹ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ ס אף לא אחד מהם⁵⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש