ישעיהו פרק לד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

הגוים נקראים לשמוע, וחרב ה' יורדת על אדום תוכן הפרק: הנביא קורא לכל הגוים לשמוע, כי ה' קוצף עליהם, וחרבו יורדת על אדום ועל בצרה ביום נקם לריב ציון, והנבואה לעתיד (רד"ק, פסוקים א-ח). ארץ אדום נהפכת לזפת ולגפרית ונעשית חרבה לעולם (מלבי"ם, פסוקים ט-יב). חיות המדבר ועופותיו יורשים אותה בגורל שהפיל ה' (רש"י, פסוקים יג-יז).

הפסוקים

א. קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכׇל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃

ב. כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהֹוָה֙ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כׇּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃

ג. וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בׇאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃

ד. וְנָמַ֙קּוּ֙ כׇּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃

חרב ה' על אדום

ה. כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃

ו. חֶ֣רֶב לַיהֹוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהֹוָה֙ בְּבׇצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

ז. וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃

ח. כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהֹוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃

שממת אדום לדור ודור

ט. וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת וַעֲפָרָ֖הּ לְגׇפְרִ֑ית וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃

י. לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃

יא. וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹֿ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃

יב. חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ וְכׇל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃

יג. וְעָלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֙יהָ֙ סִירִ֔ים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ וְהָֽיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃

יד. וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃

טו. שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָקְעָ֖ה וְדָגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃

טז. דִּרְשׁ֨וּ מֵעַל־סֵ֤פֶר יְהֹוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃

יז. וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ את גזרת ה' עליכם¹ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ אף החשובים, שיש להם דת² תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ גם החלק שאינו מיושב³ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכׇל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃ הצומח, החי והאדם⁴

פסוק ב

ב. כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהֹוָה֙ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם על שהחריבו את ירושלים⁵ וְחֵמָ֖ה עַל־כׇּל־צְבָאָ֑ם כעס נוטר, על הגדודים שהחריבו בפועל⁶ הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃ גזר עליהם חרם שאין לו פדיון⁷

פסוק ג

ג. וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ בחוצות, בלי קבורה⁸ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בׇאְשָׁ֑ם גם המתים שבעיר, ואין קובר, וסרחונם עולה⁹ וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃ מרוב הדם, בלשון הפלגה¹⁰

פסוק ד

ד. וְנָמַ֙קּוּ֙ כׇּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם שרי העמים שבמרום [ב. יפחדו מהשלכת שרי אשור¹¹]¹² וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם העולם יחשך עליהם, כאילו נגלל האור כספר¹³ וְכׇל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ כתאנה שכמשה באילן ונעשתה נובלת וגם העמים שתחת שריהם ייפלו מיד¹⁴

פסוק ה

ה. כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י בהריגת שרי מעלה, שאין אומה לוקה לפני שרה¹⁵ הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד ואחר כך לארץ¹⁶ וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃ העם שאני רוצה להחרים על רעתם לישראל [ב. עם מלחמתי¹⁷]¹⁸

פסוק ו

ו. חֶ֣רֶב לַיהֹוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מרוב ההרוגים, ושמנה מרוב החלב¹⁹ מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים הכרים והעתודים הם השרים והשלטונים²⁰ כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהֹוָה֙ בְּבׇצְרָ֔ה סעודה שה' שמח בה, בעיר אמונתם [ב. עיר ממואב²¹] וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ להינקם על חורבן המקדש²²

פסוק ז

ז. וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם עם הכרים והעתודים שנזכרו קודם ייפלו מלכי עמים שנתחברו לאדום²³ וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים²⁴ וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃ תחילה דם הנבלע בעומק, ואחר כך שומן²⁵

פסוק ח

ח. כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהֹוָ֑ה לעתיד לבוא, על כבוד שמו המחולל בגוים [ב. בימי נבוכדנצר²⁶]²⁷ שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃ לשלם גמול על ריב ציון, הצועקת לפניו שישפטנה²⁸

פסוק ט

ט. וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת של ארץ אדום, כמהפכת סדום [ב. נחלי הבבלים²⁹]³⁰ וַעֲפָרָ֖הּ לְגׇפְרִ֑ית העפר העליון, לחומר הבוער בקלות³¹ וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃ וגם בעומקה זפת שיבעיר הכול³²

פסוק י

י. לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ כמו מארץ סדום עד היום³³ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב מאותו דור ועד הדור האחרון ולא יקום דור שיבנה אותה³⁴³⁵ לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃ אפילו בדרך עראי³⁶

פסוק יא

יא. וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד עופות המדבר, לנחלת קבע³⁷ וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ לפעמים, כי מצויים גם בישוב³⁸ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹֿ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃ משפט של שממה ומשקלות של דין חורבן ה' נוטה עליה כבנאי, אך כדי להחריב³⁹

פסוק יב

יב. חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ השרים עומדים, ואין אחד מהם קורא לעצמו מלך [ב. שהתפארו שאינם צריכים מלך⁴⁰]⁴¹ וְכׇל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃ כי אין עם שישתררו עליו⁴²

פסוק יג

יג. וְעָלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֙יהָ֙ סִירִ֔ים כדרך החורבות שצומחים בהן קוצים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ⁴³ וְהָֽיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים מקום מדבר, שדרך התנים להיות בו⁴⁴ חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃ חצר ומדור לעוף המדבר⁴⁵

פסוק יד

יד. וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים נמיות יפגשו בחתולים, כתרגום יונתן⁴⁶ וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א השד, כי דרך השדים במקום שממה⁴⁷ אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃ השדה, ושם אין אדם שיטרידנה⁴⁸

פסוק טו

טו. שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ הקפוז הוא הקפוד שנזכר קודם⁴⁹ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָקְעָ֖ה וְדָגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ הטילה ביצים, ויצאו האפרוחים, והיא קוראת להם⁵⁰ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃ רק שם, כל מיני העוף הזה⁵¹

פסוק טז

טז. דִּרְשׁ֨וּ מֵעַל־סֵ֤פֶר יְהֹוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ כבספר בראשית, שבמבול נתקבצו כל הבריות לתיבה [ב. בספר הזה⁵²]⁵³ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה מלבוא, ומכל שכן כשיתקבצו לאכול בשר⁵⁴ אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ אף אחת אינה חסרה⁵⁵ כִּי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃ שיבואו לשם, ורוח דיבורו קבצן⁵⁶

פסוק יז

יז. וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל הנביא אומר על ה', שהפיל גורל לחיות⁵⁷ וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו לכל אחת גבולה, כבחבל המידה⁵⁸ עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ ירושה בלי הפסק⁵⁹ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃ ס ולא כמי ששוכן בארץ אחרת⁶⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש