ישעיהו פרק כה - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

שירת הודיה לה' על מפלת ערי הגוים והצלת הדלים תוכן הפרק: שירת הודיה שיאמרו הזקנים לעתיד לבוא על מפלת ערי הגוים ועל הצלת ישראל הדלים (רד"ק, פסוקים א-ה). ה' עושה בהר ציון משתה לעמים הבאים לצבוא על ירושלים, בולע את המוות ומסיר את חרפת עמו (רש"י, פסוקים ו-ט). מואב נדוש תחת יד ה', וחומותיו מושפלות עד עפר (רש"י ורד"ק, פסוקים י-יב).

הפסוקים

א. יְהֹוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵרָחֹ֖ק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃

ב. כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃

ג. עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃

ד. כִּי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃

ה. כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ פ

משתה לכל העמים ובילוע המוות

ו. וְעָשָׂה֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכׇל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃

ז. וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט הַלּ֖וֹט עַל־כׇּל־הָעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃

ח. בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כׇּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ פ

שמחת הישועה והשפלת מואב

ט. וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהֹוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃

י. כִּי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהֹוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָד֤וֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן (במי) [בְּמ֥וֹ] מַדְמֵנָֽה׃

יא. וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אׇרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃

יב. וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. יְהֹוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה שלקחת משפטי מן הגוים¹ אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ רוממות על מה שנעלם, והודאה על הגלוי² כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא שקיבצתנו מבין הגוים³ עֵצ֥וֹת מֵרָחֹ֖ק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃ עצות שיעצת לאברהם בברית בין הבתרים [ב. דברי נביאיך מזמן רחוק⁴]⁵

פסוק ב

ב. כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל את הר שעיר הפכת לתל אבנים⁶ קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה המוקפת חומה, נפלה פתאום⁷ אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃ בבל, שהיתה כארמון לכל הגוים⁸

פסוק ג

ג. עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז ישראל, על הישועה שעשית להם⁹ קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃ על הנקמה שעשית בהם¹⁰

פסוק ד

ד. כִּי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ לישראל, הדלים בגלות¹¹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כיסוי אוהל המציל מן השטף ומן החום¹² כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃ כעס העריצים כשטף המפיל כותל, ואתה כחומה בפניו¹³

פסוק ה

ה. כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ כחום המדבר, שאין ממנו מחסה, ואין להם מפלט¹⁴ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ פ כשמחה בעב ביום שרב, ישירו הצדיקים על מפלתם¹⁵

פסוק ו

ו. וְעָשָׂה֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכׇל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים הבאים לצבוא על ירושלים חושבים שכיבושה נוח כשמן¹⁶ מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים ויתהפך להם לפסולת [ב. לכופרים שבהם¹⁷]¹⁸ שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃ המובחר יתהפך לשמרים בלי משקה¹⁹

פסוק ז

ז. וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט הַלּ֖וֹט עַל־כׇּל־הָעַמִּ֑ים מחסה שלוותם, ויעמדו מגולים לרעה הבאה [ב. אמונתם הכוזבת²⁰]²¹ וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃ שררת המלכים השולטים בכל האומות²²

פסוק ח

ח. בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח יסתיר את המוות מישראל לעולמים [ב. ההריגה בידי הגוים²³]²⁴ וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כׇּל־פָּנִ֑ים של ישראל, שבכו בגלות תמיד²⁵ וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כׇּל־הָאָ֔רֶץ שחרפום בפיזורם, לאמר אבדה תקוותכם²⁶ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ פ ובידו לקיים את דברו²⁷

פסוק ט

ט. וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עמו, לגוים שחרפוהו²⁸ הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיוֹשִׁיעֵ֑נוּ ציפינו כל ימי הגלות שיושיענו²⁹ זֶ֤ה יְהֹוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ הבורא את הכל, ולכן ישועתו נצחית³⁰ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃ גיל בעת שתתחדש, ושמחה תמידית אחריה³¹

פסוק י

י. כִּי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהֹוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה היד היא גבורתו של המקום להכות בצרים על ירושלים³² וְנָד֤וֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו על שעזר לצרים³³ כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן (במי) [בְּמ֥וֹ] מַדְמֵנָֽה׃ כתבן הנרמס באשפה ונעשה זבל³⁴

פסוק יא

יא. וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ ה' בתוך מואב, להכותו [ב. מואב מספק כפיו בבכי³⁵]³⁶ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת בכל כוחו³⁷ וְהִשְׁפִּיל֙ גַּאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אׇרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃ המגדלים הגבוהים שבנה לארוב בהם³⁸

פסוק יב

יב. וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר׃ ס ודברים אלה אמורים כלפי מואב ולא תקום עוד³⁹⁴⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש