קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
המלך הכופר וחילותיו, ואין עושה טוב א. נאמר בנבואה על נבוכדנצר, שעתיד להיכנס להיכל ולהחריבו, ואין מי מחילותיו שימחה בידו [רש"י, המאירי] ב. אותו עניין נאמר שוב במזמור נג על טיטוס הרשע [רש"י] ג. נאמר על לשון הגלות, והנבל הוא מלך האומות שישראל בידן [רד"ק] ד. נאמר על נס שנעשה לדוד, ושוב על נס סנחריב בימי חזקיה [מלבי"ם] ה. "מי יתן" בפסוק האחרון אינו לשון בקשה ותחנה אלא דרך הפלגה [המאירי]
א. לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃
ב. יְֽהֹוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃
ג. הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃
ד. הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
ה. שָׁ֤ם פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק׃
ו. עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהֹוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ׃
ז. מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ פ
א. לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד נבואה על העתיד [ב. על נס שנעשה לדוד1]2 אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים מלך האומות, שחשב שאין שופט בעולם3 הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה הוא וחילותיו, ברצח וחמס ובתאוות מגונות4 אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃ אפילו חסד או רחמים5
ב. יְֽהֹוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם אף שהוא גבוה ונסתר מהם6 לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃ שיש לו שכל לדרוש בו את ה' באמת, ולא בפיו בלבד7
ג. הַכֹּ֥ל סָר֮ מדרך הטובה8 יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ נתעבו ונבאשו9 אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב ואין מי שמוחה בנבל10 אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃ אפילו אחד, שנראה כמאמין11
ד. הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן בתמיה, איך אינם יודעים שיש שופט12 אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם כמי שאוכל לחם ערב13 יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ ולא זכרו שהוא רואה14
ה. שָׁ֤ם פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד במקום משתיהם וגאותם, בשעה שנפרע מהם15 כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק׃ ה' עם צדיקי דורו של יכניה16
ו. עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ אתם מבזים את עצת ישראל17 כִּ֖י יְהֹוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ׃ ולכן אין להם עצה אחרת18
ז. מִ֥י ־ יִתֵּ֣ן הלוואי19 מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל שתבוא מהשוכן בציון20 בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ כשיחזיר את השבויים21 יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב שהם ההמון, בגילה על דבר חדש22 יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ פ שהם הגדולים, בשמחה תמידית23