⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

שופטים פרק יח - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

בני דן שולחים חמישה אנשים והם מכירים את הלוי בבית מיכה תוכן הפרק: בימים שאין מלך בישראל שבט דן מבקש נחלה לשבת, כי חלקו הראשון לא הספיק לו (פסוק א, אברבנאל, מצודת דוד ומלבי"ם). חמישה אנשים נשלחים לחקור את הארץ, מגיעים לבית מיכה ומכירים את קול הלוי, והוא משיב להם על שאלתם (פסוקים ב-ו, מלבי"ם, מצודת דוד ורש"י). הם באים לליש ורואים עם שקט ובטוח כדרך הצידונים, ללא יורש מלוכה וללא ברית עם אחרים (פסוק ז, רד"ק, מלבי"ם ואברבנאל). הם חוזרים אל אחיהם ומעודדים אותם לעלות מיד (פסוקים ח-י, מצודת דוד ומלבי"ם). שש מאות איש חונים בקרית יערים, והמקום נקרא מחנה דן (פסוקים יא-יב, תרגום יונתן ואברבנאל). החמישה מודיעים על האפוד והפסל, לוקחים אותם מבית מיכה, והכהן נעתר להם (פסוקים יג-כ, מלבי"ם, רד"ק ומצודת דוד). בני דן מזהירים את מיכה שלא ישמיע קולו, והוא רואה שהם חזקים ממנו וחוזר לביתו (פסוקים כא-כו, מצודת דוד, רד"ק ורלב"ג). הם כובשים את ליש בחרב, בונים אותה וקוראים לה דן, ומקימים את הפסל, ובני יהונתן בן גרשם כהנים עד יום גלות הארץ (פסוקים כז-לא, מצודת דוד, רד"ק, רש"י ומלבי"ם).

הפסוקים

א. בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ פ

ב. וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל מִצׇּרְעָ֣ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחׇקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַר־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃

ג. הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃

ד. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃

ה. וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣חַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃

ו. וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהֹוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּלְכוּ־בָֽהּ׃ פ

ז. וַיֵּֽלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶ֠טַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחוֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣ידֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃

ח. וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צׇרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃

ט. וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃

י. כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

יא. וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצׇּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃

יב. וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃

יג. וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃

יד. וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַ֒יִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃

טו. וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־בֵּֽית־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃

טז. וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי־דָֽן׃

יז. וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֒רֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶת־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃

יח. וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃

יט. וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂים־יָדְךָ֤ עַל־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶהְיֵה־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

כ. וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃

כא. וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֜ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

כב. הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃

כג. וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃

כד. וַיֹּ֡אמֶר אֶת־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת־הַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה־לִּ֣י ע֑וֹד וּמַה־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה־לָּֽךְ׃

כה. וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃

כו. וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּֽי־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שׇׁב אֶל־בֵּיתֽוֹ׃

כז. וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃

כח. וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃

כט. וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃

ל. וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהֽוֹנָתָ֠ן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹֽהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

לא. וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כׇּל־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בזמן שאין שופט ואין מי שימחה בידם, אחרי שמשון [ב. בתחילת ימי השופטים1]2 וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת קרובה לשאר השבטים ובתוכם3 כִּי֩ לֹא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ פ חלקם בארץ הכבושה היה פחות מהראוי [ב. הכנעני חזר ולקח את נחלתם4]5

פסוק ב

ב. וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם שלחו אחד מכל משפחה, כמו שעשה משה6 חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל מִצׇּרְעָ֣ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֗ל מן הקצינים שבהם, גם גבורים כדי להציל נפשם אם יזהום כמרגלים7 לְרַגֵּ֤ל אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחׇקְרָ֔הּ כדי לדעת מאיזה צד קל לכבוש8 וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ והעיקר לבדוק אם טובה, כי הריגול בא אחר החקירה9 וַיָּבֹ֤אוּ הַר־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃ וישנו באכסניה סמוך לו10

פסוק ג

ג. הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה בהיותם סמוך לבית מיכה11 וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י כנראה מפני שהוא מבני קהת, מערי הלויים שבדן [ב. שמעוהו מתחנן לפסל12]13 וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם מה הוציא אותו מביתו14 וּמָה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃ תמיהה: האם לא מזרע משה אתה15

פסוק ד

ד. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וסיפר להם כל המאורע, מהלכו עד שבא ואיך הסיתו להישאר16 וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי זו תשובתו על שכרו וָאֱהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃ וזו תשובתו על עסקו17

פסוק ה

ה. וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים שישאל בתרפים, כי חשבו שזה דבר ה'18 וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣חַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃ כי הלוי אמר להם שהתרפים מגידים עתידות, והם חשבו שיש בהם ממש19

פסוק ו

ו. וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן השיב להם הכהן אחרי ששאל20 לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם בהצלחה21 נֹ֣כַח יְהֹוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם ה' משגיח עליה ויסייע לכם [ב. הדרך גלויה לפני ה'22]23 אֲשֶׁ֥ר תֵּלְכוּ־בָֽהּ׃ פ אל מטרת חפצכם24

פסוק ז

ז. וַיֵּֽלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה אל העיר שנקראת גם לשם, ונכנסו אליה כסוחרים כדי לברר את עניינה25 וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶ֠טַח שאינם נשמרים מפני מלחמה26 כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֗חַ כצידונים הסוחרים, שאינם אנשי מלחמה27 וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ וכולם בשלום זה עם זה, כי לא הורגלו בקטטה [ב. אין שכנים מזיקים28]29 יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר ואין להם מלך ולא יורש מלוכה שיאסוף חיל [ב. יורשים מועטים30]31 וּרְחוֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣ידֹנִ֔ים ואינם יכולים לקרוא להם לעזרה32 וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃ כי אין להם שום ברית כרותה33

פסוק ח

ח. וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צׇרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל ערים בנחלת יהודה, ובני דן ישבו בהן כגרים34 וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃ מה בפיכם, מה מצאתם במקום שנפל בגורלנו35

פסוק ט

ט. וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם בלי להמתין לעוד מרגלים36 כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד אין מקום לחשש שאינה טובה37 וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים ושותקים שלא תקחו את הדבר בזריזות [ב. שותקים שלא יקדמם שבט אחר38]39 אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ולא תצטרכו להילחם אלא לרשת40

פסוק י

י. כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ מיד, כדי שלא יתכוננו, תגיעו אל עם שאינו נלחם41 וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם רחבה דיה לכולכם42 כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ וימצאו בה כל הנמצא בארץ ישראל [ב. כל דבר שבעולם43]44

פסוק יא

יא. וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצׇּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל מיד, כי בטחו בדברי השליחים45 שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃ ויצאו עמם גם מקניהם וטפם46

פסוק יב

יב. וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה סמוך אליה ולא בתוכה, והכינו שם צידה לדרך הרחוקה47 עַל־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃ מצדה השני, לא לכיוון צרעה ואשתאול48

פסוק יג

יג. וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃49

פסוק יד

יד. וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַ֒יִשׁ֒ המרגלים שהלכו קודם, ומשאלתם בתרפים הודיעה להם50 וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה כולם לעבודה זרה, ואתם אינכם יודעים זאת51 וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃ הכינו עצמכם לקחת אותם52

פסוק טו

טו. וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־בֵּֽית־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה שהיה בבית מיכה53 וַיִּשְׁאֲלוּ־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃ ושאלו לשלומו, בשמם ובשם שש מאות הדנים שמכירים אותו54

פסוק טז

טז. וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר והכהן יצא אליהם ושוחח עמם שם55 אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי־דָֽן׃56

פסוק יז

יז. וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֒רֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה אחר שחזרו אל הכהן והשש מאות, וחזרו אל בית הלוי57 לָקְח֗וּ אֶת־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר באותה שעה, וכשהרגיש חזר לביתו58 וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃

פסוק יח

יח. וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה המרגלים נכנסו לבית מיכה ולא היו בבית הכהן59 וַיִּקְחוּ֙ אֶת־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה והכהן ראה שהם מוציאים אותם מן הבית60 וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן כשהגיעו אל המחנה ובידם הפסל61 מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃ למה אתם לוקחים אותם62

פסוק יט

יט. וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שתוק ואל תצעק63 שִֽׂים־יָדְךָ֤ עַל־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ כי תרויח בזה64 וֶהְיֵה־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן למורה ולמלמד65 הֲט֣וֹב הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד האם עדיף לשרת בית אחד66 א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ואין הבדל בין שבט למשפחה67

פסוק כ

כ. וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַפָּ֑סֶל מידם, כדי לשאת אותם בעצמו68 וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃ ללכת עמם בדרכם69

פסוק כא

כא. וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֜ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃ הילדים והבהמות והכלים הכבדים לפני הלוחמים, שלא יפגעו בהם אם ירדפו [ב. הלכו עמם בבטחון שילכדו70]71

פסוק כב

כב. הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה כשהיו רחוקים, אך עדיין סמוך אליו72 וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ התאספו וצעקו להתכנס73 וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃ והשיגו אותם, והיו קרובים אליהם74

פסוק כג

כג. וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם אל הקוראים אליהם, אחרי שהמתינו עד שבאו75 וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃ מה נחסר לך כי נאספת לרדוף76

פסוק כד

כד. וַיֹּ֡אמֶר אֶת־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת־הַכֹּהֵ֛ן אילו נשאר הכהן, הייתי עושה פסל אחר77 וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה־לִּ֣י ע֑וֹד ומה נשאר לי עוד78 וּמַה־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה־לָּֽךְ׃ הרי אין לי הפסד גדול מזה, ואין לי עוד מה לחשוש79

פסוק כה

כה. וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ שתחריש80 פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ הכעסנים שיש בסיעתנו יפגעו בכם בחרב81 וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃ ותגרום למות כולכם, ואת אנשי ביתך הבאים עמך82

פסוק כו

כו. וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם והם הלכו אל ליש83 וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּֽי־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ ולכן הניח להם והפסיק לרדוף אחריהם84 וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שׇׁב אֶל־בֵּיתֽוֹ׃85

פסוק כז

כז. וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה־לוֹ֒ ונדמה להם שלא גנבו, אלא לקחו בדרך מלחמה86 וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ אל עם שאינו נשמר מהמלחמה87 וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב ובאו עליהם פתאום88 וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃ כדי להבהיל את העם ולמנוע התנגדות [ב. לא יכלו לה אלא בשרפה89]90

פסוק כח

כח. וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם לא מצידון הרחוקה ולא משכניהם91 וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב והיא בעמק, שנוח לכבוש92 וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃ מחדש, כי נשרפה במלחמה93

פסוק כט

כט. וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אחרי שבנו אותה94 אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל והכוונה לדן בן ישראל, לא ראש המשפחה שבאה לליש95 וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃96

פסוק ל

ל. וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל להם לעבודה זרה ולעבדו97 וִ֠יהֽוֹנָתָ֠ן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְ נַ שֶּׁ֜ה הוא הלוי הנזכר, ומנשה הוא משה, ונמצא יהונתן נכדו98 ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹֽהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י כיהנו יחד עמו, לא בזה אחר זה99 עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ גלות הארון בימי עלי [ב. גלות סנחריב100]101

פסוק לא

לא. וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה לאלוה ולעבדו102 כׇּל־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃ פ עד שגלה הארון, ואז בער אותו שמואל מן הארץ103