האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
שמשון בא לאשתו, ואביה נתנה לאחר תוכן הפרק: שמשון חוזר אחרי זמן לבקר את אשתו, ואביה מסרב להכניסו ואומר שנתנה למרעהו ומציע לו את אחותה הקטנה, ושמשון אומר שהפעם הוא נקי אם יעשה רעה לפלשתים (פסוקים א-ג, אברבנאל, רלב"ג ומצודת דוד). הוא לוכד שלוש מאות שועלים, קושר ביניהם לפידים ושולח אותם לשרוף את תבואת פלשתים, מהקמה והגדיש ועד הכרם (פסוקים ד-ה, רד"ק, רלב"ג ומצודת ציון). פלשתים שורפים את האשה ואת בית אביה, כדי לפייס את שמשון לדעת אברבנאל ומצודת דוד, וכדי להינקם בהם לדעת רלב"ג, ושמשון נוקם בהם מכה גדולה ויושב בסעיף סלע עיטם (פסוקים ו-ח, אברבנאל, מצודת דוד ורלב"ג). פלשתים עולים ליהודה, ושלושת אלפים איש מיהודה יורדים לאסור את שמשון ולמסרו, והוא מבקש שישבעו שלא יהרגוהו, והם אוסרים אותו בעבותים חדשים ומעלים אותו מן הסלע (פסוקים ט-יג, אברבנאל, רש"י, מצודת דוד ורד"ק). רוח ה' צלחה עליו, העבותים נמסים, והוא מכה אלף איש בלחי חמור טרייה וקורא למקום רמת לחי (פסוקים יד-יז, רלב"ג, רש"י, אברבנאל ורד"ק). הוא צמא וזועק אל ה', והמכתש נבקע ויוצאים ממנו מים, וקורא לו עין הקורא, והוא שופט את ישראל עשרים שנה (פסוקים יח-כ, מלבי"ם, מצודת דוד, רש"י ורד"ק).
א. וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא׃
ב. וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחוֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי־נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ׃
ג. וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃
ד. וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ׃
ה. וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃
ו. וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשׁוֹן֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּשְׂרְפ֥וּ אוֹתָ֛הּ וְאֶת־אָבִ֖יהָ בָּאֵֽשׁ׃
ז. וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃
ח. וַיַּ֨ךְ אוֹתָ֥ם שׁ֛וֹק עַל־יָרֵ֖ךְ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֵּ֣רֶד וַיֵּ֔שֶׁב בִּסְעִ֖יף סֶ֥לַע עֵיטָֽם׃ פ
ט. וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּֽיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃
י. וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה לָֽנוּ׃
יא. וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹ֩שֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשׁ֗וֹן הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם׃
יב. וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃
יג. וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶאֱסׇרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן־הַסָּֽלַע׃
יד. הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃
טו. וַיִּמְצָ֥א לְחִי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
טז. וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
יז. וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ וַיִּקְרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי׃
יח. וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים׃
יט. וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקּוֹרֵא֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
כ. וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ פ
א. וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים כשהתבואה עוד בקמותיה, ובכך זימן ה' שתישרף1 וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים מתנה שהביא לה2 וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה כדי לשכב עמה ולהיות אצלה3 וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא׃ וכך סירב, מפני שלא רצה לגלות את זנותה4
ב. וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ כי ראיתי שחרה לך על שגילתה את סודך5 וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ ולא נתתי אותה לטוב ממך, אלא לשווה לך6 הֲלֹ֨א אֲחוֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה ויש לה יתרון, שהיא צעירה ויפה [ב. אשתך נתנה עיניה באחרים]7 תְּהִי־נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ׃ שתינשא לך במקומה8
ג. וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים ולא יחשבו לי זאת לאשמה9 כִּי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃ בצדק, שהרי אביה נתן את אשתי לאחר בפרהסיה והפלשתים לא מיחו10
ד. וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים שמנהגם לחזור לאחור, ולכן לא ייפרדו זה מזה1112 וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים עצים שאפשר לקשור בהם להבה13 וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב הפנה אותם זה אל זה, ולא הם פנו מעצמם14 וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ׃ באמצע, כרמז להם שמי שבא אל אשת רעהו נותן אש בין שני רעים15
ה. וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים התבואה המחוברת לקרקע, והשועלים חופשיים לנפשם16 וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ ערמות של תבואה קצורה17 וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃ פרדס עצי זית, הנטועים בצפיפות כמו כרם של גפנים [ב. כרם וגם זיתים18]19
ו. וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ הרואים אותו עושה זאת20 שִׁמְשׁוֹן֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י חמיו הוא הפלשתי תושב תמנה21 כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ וכך ידעו מדוע חרה אפו, כי שמעו זאת מחמיו22 וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּשְׂרְפ֥וּ אוֹתָ֛הּ וְאֶת־אָבִ֖יהָ בָּאֵֽשׁ׃ כדי לפייס את שמשון ולהשקיט את כעסו [ב. להינקם מאבי האשה ומהאשה]23
ז. וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את מאחר ששרפתם אותה ואת בית אביה [ב. ענשתם בנפשות, ולכן גם אני]24 כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם אנקום בכם נקמה אחת וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃ ולא תהיה לי עמכם איבת עולם25
ח. וַיַּ֨ךְ אוֹתָ֥ם שׁ֛וֹק עַל־יָרֵ֖ךְ פרשים והולכי רגל כאחד [ב. נופלים בנוסם26]27 מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֵּ֣רֶד וַיֵּ֔שֶׁב בִּסְעִ֖יף סֶ֥לַע עֵיטָֽם׃ פ בנקיק בסלע, מפני הפלשתים האורבים לו [ב. שן בולטת מן הסלע]28
ט. וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים כנקמה על מעשיו29 וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּֽיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃ והתפזרו שם, במקום שנקרא כך אחר כך על שם לחי החמור30
י. וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ הלא אנחנו נתונים לשלטונכם, כעבדים31 וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ שתאסרוהו ותסגירוהו לידינו32 לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה לָֽנוּ׃
יא. וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹ֩שֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשׁ֗וֹן הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים ואתה מסכן את כולנו33 וּמַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ הרי הם ינקמו בנו34 וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כשלא מיחו באשתי מלהינשא לאחר35 כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם׃ והדבר ביני לבינם, ואינו נוגע לכלל36
יב. וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים כי הפלשתים גזרו עלינו, ואתה חייב מיתה אצלם37 וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י שתאסרו אותי בלבד, כי אני ירא38 פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃ מכת מות39
יג. וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶאֱסׇרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם40 וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים חבלים שזורים בשלושה כפולים41 וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן־הַסָּֽלַע׃ כי מקום ישיבתם גבוה ממנו42
יד. הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי ברגליו, כי רק ידיו נאסרו43 וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ בתרועת שמחה44 וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה רוח של גבורה שנשלחה לו מאת ה'45 וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃ בלי מאמץ, כי לא נזקק לכוח מורגש כדי לנתקם46
טו. וַיִּמְצָ֥א לְחִי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה לחה, כמו הנוזל שיוצא ממכה47 וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃ והרגם48
טז. וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בלחי הזה צברתי צבורים רבים של מתים בלשון הנופלת על לשון49 בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי הרגתי50 אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃ מעם הדומה לחמור51
יז. וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ כאומר שידו מספיקה לו להינקם מאויבי ה', ואינו צריך כלי52 וַיִּקְרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי׃ רמת פירושו השלכה53
יח. וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א אם אשב כאן54 וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים׃ אם אבוא לעיר לרוות צמאוני, והנס שעשית יהיה לבטלה55
יט. וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי חלל בלחי שבו תקועה השן, דמוי מכתשת [ב. מכתש בסלע56]57 וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ בנס, דרך הבקע58 וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי אמר בהפלגה, כאילו יצאה נפשו וחזרה59 עַל־כֵּ֣ן קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקּוֹרֵא֙ מעיין שנבע בשל תפילת הקורא אל ה'60 אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ השם לחי לזכר נס הלחי, ועין הקורא לזכר נס המים61
כ. וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל ושמוהו לשופט בעקבות מעשיו אלה62 בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים בעת ששלטו בהם, והושיעם בתשועה חלקית63 עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ פ