מלכים ב פרק יא - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

עתליה מאבדת את זרע המלוכה ויואש מוסתר בבית ה' תוכן הפרק: עתליה מאבדת את זרע המלוכה כדי למלוך בלי מערער, ויהושבע מסתירה את יואש בבית ה' שש שנים (מצודת דוד, פסוקים א-ג). בשנה השביעית מסדר יהוידע את משמרות הכהנים והלוים לשמירת המלך, וממליך את יואש ומושחו (רש"י, פסוקים ד-יב). עתליה נהרגת מחוץ למקדש, ויהוידע כורת ברית שיהיו המלך והעם לה' ומבער את הבעל (רד"ק, פסוקים יג-כ).

הפסוקים

א. וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ (וראתה) [רָאֲתָ֖ה] כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֙קׇם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כׇּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃

ב. וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת־הַמֶּֽלֶךְ־י֠וֹרָ֠ם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ (הממותתים) [הַמּ֣וּמָתִ֔ים] אֹת֥וֹ וְאֶת־מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃

ג. וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃ פ

ד. וּבַשָּׁנָ֣ה הַ֠שְּׁבִיעִ֠ית שָׁלַ֨ח יְהוֹיָדָ֜ע וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] לַכָּרִי֙ וְלָ֣רָצִ֔ים וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם בְּרִ֜ית וַיַּשְׁבַּ֤ע אֹתָם֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה וַיַּ֥רְא אֹתָ֖ם אֶת־בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃

ה. וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּן הַשְּׁלִשִׁ֤ית מִכֶּם֙ בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת וְשֹׁ֣מְרֵ֔י מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

ו. וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּשַׁ֣עַר ס֔וּר וְהַשְּׁלִשִׁ֥ית בַּשַּׁ֖עַר אַחַ֣ר הָרָצִ֑ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת הַבַּ֖יִת מַסָּֽח׃

ז. וּשְׁתֵּ֤י הַיָּדוֹת֙ בָּכֶ֔ם כֹּ֖ל יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וְשָׁ֥מְר֛וּ אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת בֵּית־יְהֹוָ֖ה אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃

ח. וְהִקַּפְתֶּ֨ם עַל־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל־הַשְּׂדֵר֖וֹת יוּמָ֑ת וִֽהְי֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּצֵאת֥וֹ וּבְבֹאֽוֹ׃

ט. וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃

י. וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] אֶֽת־הַחֲנִית֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה׃

יא. וַיַּעַמְד֨וּ הָרָצִ֜ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃

יב. וַיּוֹצִ֣א אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּ֨כּוּ־כָ֔ף וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ס

יג. וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת־ק֥וֹל הָרָצִ֖ין הָעָ֑ם וַתָּבֹ֥א אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

יד. וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּ֩לֶךְ֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הָעַמּ֜וּד כַּמִּשְׁפָּ֗ט וְהַשָּׂרִ֤ים וְהַחֲצֹֽצְרוֹת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ שָׂמֵ֔חַ וְתֹקֵ֖עַ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָה֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתִּקְרָ֖א קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃

טו. וַיְצַו֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י (המאיות) [הַמֵּא֣וֹת] פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

טז. וַיָּשִׂ֤מוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא דֶּרֶךְ־מְב֥וֹא הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַתּוּמַ֖ת שָֽׁם׃ ס

יז. וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹיָדָ֜ע אֶֽת־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהֹוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַיהֹוָ֑ה וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃

יח. וַיָּבֹ֣אוּ כׇל־עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית־הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ אֶת־מִזְבְּחֹתָ֤ו וְאֶת־צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת עַל־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

יט. וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּא֠וֹת וְאֶת־הַכָּרִ֨י וְאֶת־הָרָצִ֜ים וְאֵ֣ת כׇּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וַיָּב֛וֹאוּ דֶּרֶךְ־שַׁ֥עַר הָרָצִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּ֖שֶׁב עַל־כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים׃

כ. וַיִּשְׂמַ֥ח כׇּל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית (מלך) [הַמֶּֽלֶךְ]׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ בת אחאב, שגרמה לבנה להיות רשע¹ (וראתה) [רָאֲתָ֖ה] כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ בידי יהוא² וַתָּ֙קׇם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כׇּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃ של בית דוד, כדי שלא יישאר יושב על כסא דוד, והיא תמלוך בלי מערער³

פסוק ב

ב. וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת־הַמֶּֽלֶךְ־י֠וֹרָ֠ם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗ה שהיה תינוק יונק⁴ וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ (הממותתים) [הַמּ֣וּמָתִ֔ים] בסתר כגונב, מחמלתה על זרע אביה ואחיה⁵ אֹת֥וֹ וְאֶת־מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת בעלייה שמעל בית קדשי הקדשים, ושם הסתירה אותם [ב. משם גנבה אותם⁶]⁷ וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וגם היודעים לא גילו לה כל שש השנים⁸ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃⁹

פסוק ג

ג. וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים כי היתה אשת הכהן הגדול, והתמידה לשבת במקדש¹⁰ וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃ פ ושנות מלכותה לא היו כולן שלמות¹¹

פסוק ד

ד. וּבַשָּׁנָ֣ה הַ֠שְּׁבִיעִ֠ית שָׁלַ֨ח יְהוֹיָדָ֜ע הכהן הגדול, בעלה של יהושבע¹² וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] לַכָּרִי֙ וְלָ֣רָצִ֔ים הממונים על מאות הגבורים ועל מאות הרצים [ב. ולקח גם את השרים¹³]¹⁴ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם בְּרִ֜ית שיהיו בעזרתו בהמלכת בנו של אחזיהו¹⁵ וַיַּשְׁבַּ֤ע אֹתָם֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה לעשות כמצוותו ולהושיב את יואש על כסא אביו¹⁶ וַיַּ֥רְא אֹתָ֖ם אֶת־בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃ שעד עתה היה מוסתר¹⁷

פסוק ה

ה. וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּן כדי לשמור על המלך מפני אוהבי עתליה, שלא ימיתוהו¹⁸ הַשְּׁלִשִׁ֤ית מִכֶּם֙ בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת המשמר הנכנס בשבת, כי בה מתחלפות המשמרות¹⁹ וְשֹׁ֣מְרֵ֔י מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ שלא ייכנס אדם להזיק למלך, משעה שיבוא אל ביתו²⁰

פסוק ו

ו. וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּשַׁ֣עַר ס֔וּר שער הסירה, שבצד מזרח של העזרה²¹ וְהַשְּׁלִשִׁ֥ית בַּשַּׁ֖עַר אַחַ֣ר הָרָצִ֑ים שבו באים מבית המלך אל המקדש²² וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת הַבַּ֖יִת מַסָּֽח׃ בבית המלך, בלי היסח דעת [ב. שלא תיפרדו מן הסדר²³]²⁴

פסוק ז

ז. וּשְׁתֵּ֤י הַיָּדוֹת֙ בָּכֶ֔ם שני החלקים שבשער סור ובשער הרצים²⁵ כֹּ֖ל יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת המשמר היוצא, הפנוי מעבודה²⁶ וְשָׁ֥מְר֛וּ אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת בֵּית־יְהֹוָ֖ה אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ בעבור המלך, שלא יבואו אויביו להרגו²⁷

פסוק ח

ח. וְהִקַּפְתֶּ֨ם עַל־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ ולא יסור איש ממקומו²⁸ וְהַבָּ֥א אֶל־הַשְּׂדֵר֖וֹת יוּמָ֑ת זר הנכנס למחוז שבו עובר המלך מביתו למקדש כי אולי הוא מאנשי עתליה²⁹ וִֽהְי֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּצֵאת֥וֹ וּבְבֹאֽוֹ׃ מן הבית ואליו, שלא יקרהו נזק³⁰

פסוק ט

ט. וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ כסדר השמירה שקבע להם³¹ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת כל שר מאה את מי שהיה ממונה עליהם, ומן המשמר הנכנס רק מחציתו³² וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃

פסוק י

י. וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י (המאיות) [הַמֵּא֗וֹת] אֶֽת־הַחֲנִית֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד חניתות רבות ומגינים, שהקדיש דוד מן השלל שלקח במלחמותיו [ב. שעשאם שלמה מזהב דוד³³]³⁴ אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה׃ שהיו נתונים באוצרות המקדש³⁵

פסוק יא

יא. וַיַּעַמְד֨וּ הָרָצִ֜ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מלבד המשמר הנכנס והמשמר היוצא³⁶ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת לרוחב העזרה, לפני המזבח וההיכל, משמרת לפנים ממשמרת³⁷ עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃ סמוך אליו מכל צד³⁸

פסוק יב

יב. וַיּוֹצִ֣א אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ ממקום מחבואו³⁹ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת העדות היא ספר תורה שיקרא בו כל ימיו והנזר הוא הכתר [ב. העדות קישוטי מלכות⁴⁰]⁴¹⁴² וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ יהוידע ובניו, אף שאין מושחים מלך בן מלך, מפני מחלוקת עתליה⁴³ וַיַּ֨כּוּ־כָ֔ף לאות שמחה⁴⁴ וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ס

פסוק יג

יג. וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת־ק֥וֹל הָרָצִ֖ין הָעָ֑ם קול הרצים וקול העם, שהיו שמחים, מרקדים ומטפחים כף [ב. קול מרוצת העם⁴⁵]⁴⁶ וַתָּבֹ֥א אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

פסוק יד

יד. וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּ֩לֶךְ֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הָעַמּ֜וּד כַּמִּשְׁפָּ֗ט במקום מעמדו של המלך בבית המקדש כמנהג המלכים [ב. סמוך לעמוד שבסטיו⁴⁷]⁴⁸ וְהַשָּׂרִ֤ים וְהַחֲצֹֽצְרוֹת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עומדים לפניו⁴⁹ וְכׇל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ שָׂמֵ֔חַ וְתֹקֵ֖עַ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָה֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתִּקְרָ֖א קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃ מרד יש כאן, וכפלה את דבריה מרוב חרדה⁵⁰

פסוק טו

טו. וַיְצַו֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י (המאיות) [הַמֵּא֣וֹת] פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל הממונים על אנשי הצבא⁵¹ וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת מן המקדש דרך השדרות אל בית המלך, ולא אל העיר ובין מערכות השומרים, שלא תימלט⁵² וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כל מי שיבוא לעזרתה, שלא תתחזק⁵³ כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ ולכן לא הרגוה מיד⁵⁴

פסוק טז

טז. וַיָּשִׂ֤מוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם פינו לה מקום לצאת מבית ה'⁵⁵ וַתָּב֛וֹא דֶּרֶךְ־מְב֥וֹא הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ בדרך שהיא בחרה, ושם לא יכלה לנטות לכאן ולכאן⁵⁶ וַתּוּמַ֖ת שָֽׁם׃ ס מחוץ למקדש, כפי שציווה יהוידע⁵⁷

פסוק יז

יז. וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹיָדָ֜ע אֶֽת־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהֹוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַיהֹוָ֑ה שיהיו המלך והעם הולכים אחרי ה' ולא אחרי הבעלים, ותחילה בין ה' למלך, כי אחריו נמשך העם⁵⁸ וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃ שהוא יהיה מלכם ויילחם את מלחמותיהם, והם יהיו עבדיו ונאמנים לו⁵⁹

פסוק יח

יח. וַיָּבֹ֣אוּ כׇל־עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית־הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ מעצמם, לקיים את הברית הראשונה⁶⁰ אֶת־ מִזְבְּחֹתָ֤ו וְאֶת־צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב בחוזק, עד שנשברו לגמרי⁶¹ וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ ומתן הוא שמו⁶² לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת עַל־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ ממונים שישמרו כהלכה, כי עתליה ביטלה את סדר המשמרות⁶³

פסוק יט

יט. וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּא֠וֹת וְאֶת־הַכָּרִ֨י וְאֶת־הָרָצִ֜ים וְאֵ֣ת כׇּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ לקיים את הברית שבין המלך לעם⁶⁴ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה בכבוד גדול ובשמחה רבה⁶⁵ וַיָּב֛וֹאוּ דֶּרֶךְ־שַׁ֥עַר הָרָצִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ שנקרא כך מימי רחבעם, שהפקיד רצים בתא הרצים⁶⁶ וַיֵּ֖שֶׁב עַל־כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים׃

פסוק כ

כ. וַיִּשְׂמַ֥ח כׇּל־עַם־הָאָ֖רֶץ רק עתה, כשישב המלך על כסאו⁶⁷ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה ולא התעוררה עוד מלחמה⁶⁸ וְאֶת־עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית (מלך) [הַמֶּֽלֶךְ] ׃ ס וזו סיבת השקט, שכבר המיתוה [ב. עתה גמרו את מיתתה⁶⁹]⁷⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש