⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

מלכים א פרק יג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

איש האלהים מנבא על מזבח בית אל ונותן מופת תוכן הפרק: איש האלהים, הוא עדו (רש"י), בא מיהודה לבית אל ומנבא על המזבח. יד ירבעם יבשה ונרפאה, והנביא מסרב לסעוד אצלו (פסוקים א-י). נביא שקר זקן (רש"י) משיב אותו בכזב ומאכילו (פסוקים יא-יט). איש האלהים נענש ונהרג בידי אריה, והזקן קובר אותו בקברו (פסוקים כ-לב). ירבעם אינו שב מדרכו, ובזה נגזר על ביתו (מלבי"ם, פסוקים לג-לד).

הפסוקים

א. וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ אֱלֹהִ֗ים בָּ֧א מִיהוּדָ֛ה בִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרׇבְעָ֛ם עֹמֵ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃

ב. וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הֽוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃

ג. וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃

ד. וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דְּבַ֣ר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל וַיִּשְׁלַ֨ח יָרׇבְעָ֧ם אֶת־יָד֛וֹ מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּ֖חַ לֵאמֹ֣ר תִּפְשֻׂ֑הוּ וַתִּיבַ֤שׁ יָדוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח עָלָ֔יו וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֵלָֽיו׃

ה. וְהַמִּזְבֵּ֣חַ נִקְרָ֔ע וַיִּשָּׁפֵ֥ךְ הַדֶּ֖שֶׁן מִן־הַמִּזְבֵּ֑חַ כַּמּוֹפֵ֗ת אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃

ו. וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים חַל־נָ֞א אֶת־פְּנֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדִ֔י וְתָשֹׁ֥ב יָדִ֖י אֵלָ֑י וַיְחַ֤ל אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתָּ֤שׇׁב יַד־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו וַתְּהִ֖י כְּבָרִאשֹׁנָֽה׃

ז. וַיְדַבֵּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים בֹּֽאָה־אִתִּ֥י הַבַּ֖יְתָה וּֽסְעָ֑דָה וְאֶתְּנָ֥ה לְךָ֖ מַתָּֽת׃

ח. וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ וְלֹא־אֹ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

ט. כִּי־כֵ֣ן צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם וְלֹ֣א תָשׁ֔וּב בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתָּ׃

י. וַיֵּ֖לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ אַחֵ֑ר וְלֹא־שָׁ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֛ר בָּ֥א בָ֖הּ אֶל־בֵּֽית־אֵֽל׃ פ

יא. וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁ֖ב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַיָּב֣וֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר־ל֣וֹ אֶת־כׇּל־הַמַּעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר־עָשָׂה֩ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֨ים הַיּ֜וֹם בְּבֵֽית־אֵ֗ל אֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְסַפְּר֖וּם לַאֲבִיהֶֽם׃

יב. וַיְדַבֵּ֤ר אֲלֵהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם אֵי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וַיִּרְא֣וּ בָנָ֗יו אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֖א מִיהוּדָֽה׃

יג. וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ־לִ֖י הַחֲמ֑וֹר וַיַּחְבְּשׁוּ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר וַיִּרְכַּ֖ב עָלָֽיו׃

יד. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֨מְצָאֵ֔הוּ יֹשֵׁ֖ב תַּ֣חַת הָאֵלָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הַאַתָּ֧ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ מִיהוּדָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃

טו. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה וֶאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃

טז. וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב אִתָּ֖ךְ וְלָב֣וֹא אִתָּ֑ךְ וְלֹא־אֹ֣כַל לֶ֗חֶם וְלֹֽא־אֶשְׁתֶּ֤ה אִתְּךָ֙ מַ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

יז. כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה לֹא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם לֹא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃

יח. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמ֒וֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ׃

יט. וַיָּ֣שׇׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃

כ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן פ וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃

כא. וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

כב. וַתָּ֗שׇׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֙חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם לֹא־תָב֥וֹא נִבְלָתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃

כג. וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י אׇכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ וַיַּחֲבׇשׁ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃

כד. וַיֵּ֕לֶךְ וַיִּמְצָאֵ֧הוּ אַרְיֵ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ וַיְמִיתֵ֑הוּ וַתְּהִ֤י נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְהַֽחֲמוֹר֙ עֹמֵ֣ד אֶצְלָ֔הּ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֥צֶל הַנְּבֵלָֽה׃

כה. וְהִנֵּ֧ה אֲנָשִׁ֣ים עֹבְרִ֗ים וַיִּרְא֤וּ אֶת־הַנְּבֵלָה֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־הָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיְדַבְּר֣וּ בָעִ֔יר אֲשֶׁ֛ר הַנָּבִ֥יא הַזָּקֵ֖ן יֹשֵׁ֥ב בָּֽהּ׃

כו. וַיִּשְׁמַ֣ע הַנָּבִיא֮ אֲשֶׁ֣ר הֱשִׁיב֣וֹ מִן־הַדֶּ֒רֶךְ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֣ים ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר מָרָ֖ה אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֨הוּ יְהֹוָ֜ה לָאַרְיֵ֗ה וַֽיִּשְׁבְּרֵ֙הוּ֙ וַיְמִתֵ֔הוּ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃

כז. וַיְדַבֵּ֤ר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר חִבְשׁוּ־לִ֖י אֶֽת־הַחֲמ֑וֹר וַֽיַּחֲבֹֽשׁוּ׃

כח. וַיֵּ֗לֶךְ וַיִּמְצָ֤א אֶת־נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וַֽחֲמוֹר֙ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמְדִ֖ים אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה לֹֽא־אָכַ֤ל הָֽאַרְיֵה֙ אֶת־הַנְּבֵלָ֔ה וְלֹ֥א שָׁבַ֖ר אֶֽת־הַחֲמֽוֹר׃

כט. וַיִּשָּׂ֨א הַנָּבִ֜יא אֶת־נִבְלַ֧ת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וַיַּנִּחֵ֥הוּ אֶֽל־הַחֲמ֖וֹר וַיְשִׁיבֵ֑הוּ וַיָּבֹ֗א אֶל־עִיר֙ הַנָּבִ֣יא הַזָּקֵ֔ן לִסְפֹּ֖ד וּלְקׇבְרֽוֹ׃

ל. וַיַּנַּ֥ח אֶת־נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃

לא. וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קׇבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃

לב. כִּי֩ הָיֹ֨ה יִֽהְיֶ֜ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְעַל֙ כׇּל־בָּתֵּ֣י הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י שֹׁמְרֽוֹן׃ פ

לג. אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹא־שָׁ֥ב יָרׇבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וַ֠יָּ֠שׇׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ וִיהִ֖י כֹּהֲנֵ֥י בָמֽוֹת׃

לד. וַֽיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָרׇבְעָ֑ם וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ אֱלֹהִ֗ים האיש הזה הוא עדו הנביא1 בָּ֧א מִיהוּדָ֛ה בִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־בֵּֽית־אֵ֑ל משבט יהודה, בשליחות ה'2 וְיָרׇבְעָ֛ם עֹמֵ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ ובא בהשגחה באותה שעה ממש, שאילו בא קודם היו נזהרים ממנו ולא היו מניחים לו לעלות3 ואף שידע שהנביא שלוח אליו, לא זז מעבודתו4

פסוק ב

ב. וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וכבר עלה עליו, ואיש מן העומדים שם לא ראהו5 וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ המזבח שבבית אל והמזבח שבדן [ב. כדרך הקורא בכפל השם6]7 כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הֽוּ שְׁמ֔וֹ עתיד להיוולד, והנביא רואה את העתיד כאילו כבר היה8 ושמו נגלה לנביא כשלוש מאות שנה לפני לידתו9 וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ הכהנים החיים באותו זמן10 וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃ ובכללן עצמות ירבעם, אלא שלא פירש מפני כבוד המלכות11

פסוק ג

ג. וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ הנביא נתן אות לדבריו ביום שניבא אף שהנבואה עצמה עתידה לימים רחוקים12 לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֑ה כדי שתדעו שה' שלחני13 הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ נִקְרָ֔ע מאליו, היום, לאות שיחרב ויתבטל לעתיד14 וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃ לארץ, לאות שדשן עצמות הכהנים יישפך ולא ייאסף לקבורה15

פסוק ד

ד. וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דְּבַ֣ר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל אז נפקחו עיניו וראה אותו16 וַיִּשְׁלַ֨ח יָרׇבְעָ֧ם אֶת־יָד֛וֹ מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּ֖חַ לֵאמֹ֣ר תִּפְשֻׂ֑הוּ הושיט אותה כלפי הנביא, לרמוז לעבדיו שיתפשוהו17 וַתִּיבַ֤שׁ יָדוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח עָלָ֔יו על לעז הצדיק יבשה, ולא על הקטרתו לעבודת כוכבים18 וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֵלָֽיו׃ ונשארה כך עד שהשלים הנביא את נבואתו19

פסוק ה

ה. וְהַמִּזְבֵּ֣חַ נִקְרָ֔ע וַיִּשָּׁפֵ֥ךְ הַדֶּ֖שֶׁן מִן־הַמִּזְבֵּ֑חַ מיד, לאמת את הנבואה20 כַּמּוֹפֵ֗ת אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ומופת זה בלבד היה בשליחות ה', ולא יבושת היד, ולכן יכול היה הנביא להתפלל על רפואתה21

פסוק ו

ו. וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים כדמות תשובה, לבחון אם יוכל הנביא גם לרפא22 חַל־נָ֞א אֶת־פְּנֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ ולא אלהי, שעדיין עומד אני במרד23 וְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדִ֔י וְתָשֹׁ֥ב יָדִ֖י אֵלָ֑י כי יבושת היד לא נגזרה, וכשתמחל על כבודך ה' יכפר24 וַיְחַ֤ל אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה בתחינה מועטת, כי השכינה עמו25 וַתָּ֤שׇׁב יַד־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו וַתְּהִ֖י כְּבָרִאשֹׁנָֽה׃ ויכול היה להניעה כרצונו [ב. וחזר להקטיר בה26]27

פסוק ז

ז. וַיְדַבֵּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כדי לכסות על חרפתו לעיני שריו וגדוליו28 בֹּֽאָה־אִתִּ֥י הַבַּ֖יְתָה וּֽסְעָ֑דָה ואכול סעודה29 וְאֶתְּנָ֥ה לְךָ֖ מַתָּֽת׃ מתנה, על הכבוד שתכבדני בעיני העם30

פסוק ח

ח. וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ לביתך, כי עברתי שם בדרכי ואסור לי לשוב בדרך זו31 וְלֹא־אֹ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ ואף אם תבקש שאסעד אצלך כאן, שלא בביתך32

פסוק ט

ט. כִּי־כֵ֣ן צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר על ידי המלאך הדובר בי33 לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם כדי שיראו שלא באת אלא להוכיחם, כי אסור להיכנס לעיר עובדי עבודה זרה לצורך אחר34 וְלֹ֣א תָשׁ֔וּב בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתָּ׃ כדי שלא תזכור את דרך העיר ולא תשוב אליה35

פסוק י

י. וַיֵּ֖לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ אַחֵ֑ר כפי שנצטווה36 וְלֹא־שָׁ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֛ר בָּ֥א בָ֖הּ אֶל־בֵּֽית־אֵֽל׃ פ כי מיהודה לבית אל היו שתי דרכים בלבד37

פסוק יא

יא. וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁ֖ב בְּבֵֽית־אֵ֑ל נביא שקר, שאינו מבית אל אלא משומרון בא [ב. נביא אמת שפסקה נבואתו38]39 וַיָּב֣וֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר־ל֣וֹ אֶת־כׇּל־הַמַּעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר־עָשָׂה֩ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֨ים הַיּ֜וֹם בְּבֵֽית־אֵ֗ל קריעת המזבח, יבושת היד ורפואתה40 אֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הנבואה על המזבח, והציווי שלא לשוב בדרך שבא בה41 וַֽיְסַפְּר֖וּם לַאֲבִיהֶֽם׃ ואחר כך באו שאר בניו וסיפרו גם הם42

פסוק יב

יב. וַיְדַבֵּ֤ר אֲלֵהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם אֵי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ בשובו ליהודה43 וַיִּרְא֣וּ בָנָ֗יו אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֖א מִיהוּדָֽה׃ והראו לאביהם [ב. כבר ראוהו בדרכו44]45 ומתוך שידעו את הדרך שבא בה, ידעו ששב בשנייה46

פסוק יג

יג. וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ־לִ֖י הַחֲמ֑וֹר התקינו עליו את האוכף לרכיבה47 וַיַּחְבְּשׁוּ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר וַיִּרְכַּ֖ב עָלָֽיו׃

פסוק יד

יד. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֨מְצָאֵ֔הוּ יֹשֵׁ֖ב תַּ֣חַת הָאֵלָ֑ה אילן גדול, וישב בצלו48 וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הַאַתָּ֧ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ מִיהוּדָ֖ה49 וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃

פסוק טו

טו. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה בהצנע, שלא ירגיש המלך שאתה אוכל בבית אחר50 וֶאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ כי משיצאת מן העיר פסק האיסור51

פסוק טז

טז. וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב אִתָּ֖ךְ וְלָב֣וֹא אִתָּ֑ךְ כי אי אפשר לבוא לביתך אלא אם אשוב בדרך שהלכתי52 וְלֹא־אֹ֣כַל לֶ֗חֶם וְלֹֽא־אֶשְׁתֶּ֤ה אִתְּךָ֙ מַ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ לעולם, ואף אם יצאתי ממנו וחזרתי53

פסוק יז

יז. כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה דבר נבואה בא אלי על ידי מלאך54 לֹא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם שהאיסור על המקום עצמו, ולכן הוא לעולם55 לֹא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃ בשום הליכה, לא לפנים ולא לאחור56

פסוק יח

יח. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמ֒וֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כי אחרי שיצא מן העיר פסק האיסור, ומותר לו לשוב ולאכול57 כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ׃ ולא באה אליו נבואה כלל, וכך מעיד כותב הספר58 ואיש האלהים נענש, כי היה עליו לחקור אם נביא אמת הוא59

פסוק יט

יט. וַיָּ֣שׇׁב אִתּ֗וֹ כי האמין שאין פירוש הציווי כמחשבתו60 וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃ ובזה עבר על דבר ה'61

פסוק כ

כ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ פ אל נביא השקר, שהשיב את איש האלהים כי לאיש האלהים לא באה נבואה, שמרה את פי ה'62 וכדי שיספר אחר כך את אמיתת הדברים, שלא יחשבו שנביא שקר היה63

פסוק כא

כא. וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר הנביא הזקן הוא הקורא אליו בקול רם, להשמיע לכל [ב. הנבואה באה לאיש האלהים64]65 כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהֹוָ֔ה ומרדת בו66 וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ כי כל ספק בציווי ה' יש לנהוג בו לחומרה, וציווי ששמעת בעצמך אינו בטל על פי שליח67

פסוק כב

כב. וַתָּ֗שׇׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֙חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם ועל האכילה נענשת, ולא על השיבה בדרך68 לֹא־תָב֥וֹא נִבְלָתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃ כי בדרך תמות ולא תשוב לארץ יהודה, וגופך יהיה מושלך69 ואילו נשארת שליח מצוה לא היית ניזק70

פסוק כג

כג. וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י אׇכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ עד גמרו, כי עבירה גוררת עבירה71 וַיַּחֲבׇשׁ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ שם אותו לרכיבת איש האלהים והזקן חבשו בידו לכבדו [ב. החמור של הזקן72]73

פסוק כד

כד. וַיֵּ֕לֶךְ וַיִּמְצָאֵ֧הוּ אַרְיֵ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ וַיְמִיתֵ֑הוּ לעונש על שמרה את פי ה'74 וַתְּהִ֤י נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְהַֽחֲמוֹר֙ עֹמֵ֣ד אֶצְלָ֔הּ ולא ברח מפני האריה, כדי שיישא עליו את גוית הנביא75 וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֥צֶל הַנְּבֵלָֽה׃ ולא אכל ממנה ולא שבר את החמור, וזה פלא גדול, כדי שייוודע עונשו וישוב ירבעם מדרכו76

פסוק כה

כה. וְהִנֵּ֧ה אֲנָשִׁ֣ים עֹבְרִ֗ים וַיִּרְא֤וּ אֶת־הַנְּבֵלָה֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־הָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה דבר שהיה חידוש בעיניהם, כי אין האריה טורף ומניח, ואת החמור לא ראו, שעמד מן הצד77 וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיְדַבְּר֣וּ בָעִ֔יר אֲשֶׁ֛ר הַנָּבִ֥יא הַזָּקֵ֖ן יֹשֵׁ֥ב בָּֽהּ׃ ובהשגחה סיפרו רק בעיר זו, כדי שייקבר בכבוד ויהיה קברו לזיכרון לדורות78

פסוק כו

כו. וַיִּשְׁמַ֣ע הַנָּבִיא֮ אֲשֶׁ֣ר הֱשִׁיב֣וֹ מִן־הַדֶּ֒רֶךְ֒ שידע באיזו דרך שב79 וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֣ים ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר מָרָ֖ה אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֨הוּ יְהֹוָ֜ה לָאַרְיֵ֗ה וַֽיִּשְׁבְּרֵ֙הוּ֙ וַיְמִתֵ֔הוּ ולא טרפו לרעבון אלא בדבר ה', ולכן לא אכלו8081 כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃ עליו82

פסוק כז

כז. וַיְדַבֵּ֤ר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר תחילה הרגיעם שלא יפגענו האריה, כי זכה לגמול חסד83 חִבְשׁוּ־לִ֖י אֶֽת־הַחֲמ֑וֹר וַֽיַּחֲבֹֽשׁוּ׃

פסוק כח

כח. וַיֵּ֗לֶךְ וַיִּמְצָ֤א אֶת־נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וַֽחֲמוֹר֙ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמְדִ֖ים אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה כשומרים את הגוף עד שיובא לקבורה84 לֹֽא־אָכַ֤ל הָֽאַרְיֵה֙ אֶת־הַנְּבֵלָ֔ה וְלֹ֥א שָׁבַ֖ר אֶֽת־הַחֲמֽוֹר׃ כי לא טרף לרעב ולא מכעס, ואם בהמה סכלה שמרה את מצות ה', כל שכן שהיה על איש האלהים לשים לב85

פסוק כט

כט. וַיִּשָּׂ֨א הַנָּבִ֜יא אֶת־נִבְלַ֧ת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וַיַּנִּחֵ֥הוּ אֶֽל־הַחֲמ֖וֹר על גבו86 וַיְשִׁיבֵ֑הוּ וַיָּבֹ֗א אֶל־עִיר֙ הַנָּבִ֣יא הַזָּקֵ֔ן לִסְפֹּ֖ד וּלְקׇבְרֽוֹ׃ כי התאבל מאוד על מותו87

פסוק ל

ל. וַיַּנַּ֥ח אֶת־נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ בקבר שהכין לעצמו נביא השקר בעירו88 וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃ לשון יללה, צר לי עליך רעי89

פסוק לא

לא. וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קׇבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ מיד בשעת קבורתי90 אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃ וגם בשעת ליקוט העצמות, כי ידעתי שעצמות איש האלהים לא יישרפו, ועצמותי יינצלו עמהן91

פסוק לב

לב. כִּי֩ הָיֹ֨ה יִֽהְיֶ֜ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֑ל ושמא עצמותיו יצילו את עצמותי משריפה שהרי הנבואה תתקיים בוודאי92 וְעַל֙ כׇּל־בָּתֵּ֣י הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י שֹׁמְרֽוֹן׃ פ שהוסיף הזקן מעצמו, ושמרון נקראה על שם סופה, כי עמרי בנאה אחר כך93

פסוק לג

לג. אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה שראה את המופת ושמע דברי הנביא, ולא חזר94 לֹא־שָׁ֥ב יָרׇבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה מפני הכבוד המדומה, שירא שבן ישי יהיה בראש95 וַ֠יָּ֠שׇׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת פעם אחר פעם [ב. ופרש מלכהן בעצמו96]97 הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ כל הרוצה היה מחנך עצמו בהקרבת קרבן98 וִיהִ֖י כֹּהֲנֵ֥י בָמֽוֹת׃ ולא חששו לנבואה שעצמותיהם יישרפו99

פסוק לד

לד. וַֽיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה שראה את האותות ולא שב100 לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָרׇבְעָ֑ם לעונש ולחיסרון לכל ביתו, ולא לו לבדו101 וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ פ שלא יישאר לו נין ונכד, כקורח ועדתו102