⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

מלכים א פרק יב - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ישראל בשכם מבקשים מרחבעם להקל את העול תוכן הפרק: ישראל מתקבצים בשכם להמליך את רחבעם, ומבקשים ממנו להקל את העול (פסוקים א-ה). רחבעם עוזב את עצת הזקנים ועונה לעם קשות כעצת הילדים, ועשרת השבטים מורדים בו וממליכים את ירבעם (פסוקים ו-כ). רחבעם רוצה להילחם בהם, ושמעיה איש האלהים מונע זאת (פסוקים כא-כד). ירבעם עושה עגלי זהב בבית אל ובדן, כדי שהעם לא יעלה לירושלים (פסוקים כה-לג) [רלב"ג, רד"ק].

הפסוקים

א. וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃

ב. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרׇבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃

ג. וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ (ויבאו) [וַיָּבֹ֥א] יָרׇבְעָ֖ם וְכׇל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃

ד. אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃

ה. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכוּ־עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃

ו. וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃

ז. (וידבר) [וַיְדַבְּר֨וּ] אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּ֠וֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כׇּל־הַיָּמִֽים׃

ח. וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃

ט. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃

י. וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קׇטׇנִּ֥י עָבָ֖ה מִמׇּתְנֵ֥י אָבִֽי׃

יא. וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃

יב. וַיָּב֨וֹ יָרׇבְעָ֧ם וְכׇל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃

יג. וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃

יד. וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃

טו. וְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהֹוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃

טז. וַיַּ֣רְא כׇּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ אֲלֵהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֡ר מַה־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃

יז. וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ פ

יח. וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃

יט. וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ס

כ. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרׇבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

כא. (ויבאו) [וַיָּבֹ֣א] רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ פ

כב. וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַֽעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃

כג. אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כׇּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃

כד. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ס

כה. וַיִּ֨בֶן יָרׇבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃

כו. וַיֹּ֥אמֶר יָרׇבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃

כז. אִֽם־יַעֲלֶ֣ה הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהֹוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְ֠שָׁ֠ב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶלֶךְ־יְהוּדָֽה׃

כח. וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

כט. וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃

ל. וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃

לא. וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

לב. וַיַּ֣עַשׂ יָרׇבְעָ֣ם חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶֽעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

לג. וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א (מלבד) [מִלִּבּ֑וֹ] וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם אחרי מות שלמה, ולא לירושלים עיר המלוכה1 כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל שהיא בנחלת אפרים, שבטו של ירבעם, ומתנגדת ליהודה2 לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃ ולהתנות עמו תנאים קודם שימליכוהו3

פסוק ב

ב. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט שמת שלמה אויבו4 וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרׇבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ ולא חזר מעצמו, כי לא ידע מה בלב העם5

פסוק ג

ג. וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ זקני העדה שלחו, כדי שיהיה הוא ראש המדברים6 (ויבאו) [וַיָּבֹ֥א] יָרׇבְעָ֖ם וְכׇל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל אל שכם, אחרי ששב ממצרים7 וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ בלי כבוד מלכות, כמתנים תנאים עם חברם8

פסוק ד

ד. אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ במס הכבד לכלכל את ביתו וסוסיו הרבים9 וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה שאינך גדול במעלה כמוהו, ועוד לא נמלכת עלינו10 וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ ולא תשתרר עלינו בחוזק יד, ואם לאו לא נעבדך11

פסוק ה

ה. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכוּ־עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים לאהליכם, והניחו את בקשתכם עד אז12 וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י כדי שביאתכם שנית לא תהיה נגד כבודי13 וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃ מיד, בלי להניח אצלו נכבדים כמנהג מלכים14

פסוק ו

ו. וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם כמלך שאינו צריך להמלכת העם15 אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י ואף אחרי מותו נהגו כאילו הוא חי, בעצתם ההגונה16 לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ באיזה אופן אדחה אותם, כי כבר החלטתי שלא למלא שאלתם17

פסוק ז

ז. (וידבר) [וַיְדַבְּר֨וּ] אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּ֠וֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַעֲבַדְתָּ֔ם ודבר בהכנעה, היום ולא אחר שלשה ימים18 וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים והוסף יותר ממה שבקשו19 וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כׇּל־הַיָּמִֽים׃ ואז ימליכוך בלי תנאים, ותמלוך כחפצך20

פסוק ח

ח. וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ מיד, קודם ששמע את הילדים, כי לא ישרה בעיניו21 וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ חבריו מקטנותם, ולא מפני חכמתם22 אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ שבחר בהם לשרים, והם ירצו מלכות בלי הגבלה לטובתם23

פסוק ט

ט. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים ועכשיו על גוף התשובה, עד כמה ימלא את בקשתם24 וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה בלשון רבים, כי גם הם שרי העצה25 אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ בלי תואר מלכות, ולא 'המלך אביך'26

פסוק י

י. וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ מצד שגדלו עמו בשטות, ולא כשרי עצה27 כֹּה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כך תסדר את התשובה28 כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קׇטׇנִּ֥י עָבָ֖ה מִמׇּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ אצבעי הקטנה חזקה ממתניו, ואהיה גדול ממנו במעלה [ב. בכוח הירושה מאבי29]30

פסוק יא

יא. וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד והוכרחתם לקבלו31 וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י כי יתרבו אנשי ביתי וסוסי, ועליכם לכלכלם32 יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים בשבטים33 וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ בקוצים העוקצים כעקרב במוסר קשה יותר34

פסוק יב

יב. וַיָּב֨וֹ יָרׇבְעָ֧ם וְכׇל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם וירבעם בראשם, כאומרים שמלכם עמם35 בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃ ולכן לא היה לו לכעוס על שובם36

פסוק יג

יג. וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה בלשון הקשה שבעצת הילדים, ולא בלשון החיבה37 וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃ שיכול היה לסיים בדברי נחמה ולהקל מעליהם38

פסוק יד

יד. וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר שאינו רוצה למלא דבריהם, ושהדין עמו39 אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ בלי הלשון הרכה שהילדים פתחו בה40

פסוק טו

טו. וְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם אף שהתווכחו עמו שלא ימשול בם נגד רצונם41 כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהֹוָ֔ה ולא מגודל סכלותו42 לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ שימלוך על עשרת השבטים, ונבואה לטובה אינה משתנה43

פסוק טז

טז. וַיַּ֣רְא כׇּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ אֲלֵהֶם֒ עכשיו הבינו כולם, ולא רק המשכילים44 וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֡ר מַה־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י אינו משבטנו, ומלכותו אינה נחלה מאבותיו, כי ישי היה הדיוט45 לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ואל תמליכוהו46 עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד בית המקדש שבנית, לך לבדך יהיה [ב. על מי תמלוך47]48 וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃

פסוק יז

יז. וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה מכל השבטים הגרים בגלילות יהודה ובנימין49 וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ פ מיד, ושאר השבטים נשארו עדיין בלי מלך50

פסוק יח

יח. וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס אדורם הוא אדונירם שעליו היתה שנאת העם על כובד המסים [ב. להשיבם בדברים רכים51]52 וַיִּרְגְּמ֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כי ראה שהקשר אמיץ, ופחד לנפשו53

פסוק יט

יט. וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד מרדו לגמרי, ועתה הוכרחו להקים מלך כנגדו54 עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ס

פסוק כ

כ. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרׇבְעָ֔ם לכלל העם נודע רק אחרי זמן, כי זקני העדה לבדם קראו לו55 וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה אולי שוב לשכם, ולכן בנאה אחר כך לבית מלוכה56 וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל על עשרת השבטים57 לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ ובנימין נכלל עמו, כי ירושלים בין שניהם58

פסוק כא

כא. (ויבאו) [וַיָּבֹ֣א] רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ אחרי שנס מפניהם59 וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן העומדים על הגבול הסמוך ליהודה60 מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כי חשבו שה' יושיעם, שהמלוכה מובטחת לבית דוד61 לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ פ

פסוק כב

כב. וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָאֱלֹהִ֔ים נבואה מאת ה'62 אֶל־שְׁמַֽעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃

פסוק כג

כג. אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כׇּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין שגם עליהם מלך63 וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ שרבים משאר השבטים התגוררו בנחלתם64

פסוק כד

כד. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לא בעריהם, ולא תזמינום למלחמה בשדה65 שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ ואין צורך לעמוד חלוצים מפחדם66 כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה בהשגחה ולא במקרה, והחולק על רצוני לא יצליח67 וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ס איש לביתו68

פסוק כה

כה. וַיִּ֨בֶן יָרׇבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם חיזק את חומותיה ובנה בה היכל מלך, כי עיר בנויה היתה69 וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃ גם אותה חיזק, מחשש שמא ילחם בו רחבעם70

פסוק כו

כו. וַיֹּ֥אמֶר יָרׇבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ פחד אחר71 עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ במהרה ובזמן קרוב72

פסוק כז

כז. אִֽם־יַעֲלֶ֣ה הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהֹוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם שלש פעמים בשנה, כפי שהתורה מחייבת73 וְ֠שָׁ֠ב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בראותם את כבודו ואת כבוד הבית74 וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ כי רחבעם יושב בעזרה ואני עומד, ונמצאתי בזוי75

פסוק כח

כח. וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ עם יועציו, איך לא תסור המלוכה ממנו76 וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב כדי שתשרה בהם השכינה במקום ירושלים, כעגל אהרן [ב. לזכר מלכות יוסף77]78 וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הדרך רחוקה, ועמל לכם בעליה ובקרבנות79 הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כלשון שאמרו על העגל במדבר80

פסוק כט

כט. וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל שנבחר כירושלים, כי יעקב קראו בית אלהים81 וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃ בקצה הגבול, שכל אחד ילך למקום הקרוב אליו82

פסוק ל

ל. וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את כי באורך הזמן עשום לעבודה זרה ממש83 וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃ בסוף גבול הארץ ואף שהרחיק, הלכו אליו מבאר שבע84

פסוק לא

לא. וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת בית ובו במות רבות, שלא כמקדש85 וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם מן הפחותים שבעם, יהיה מי שיהיה86 אֲשֶׁ֥ר לֹא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ כי הלוים לא רצו לעבוד שם, וגרשם מנחלתם87

פסוק לב

לב. וַיַּ֣עַשׂ יָרׇבְעָ֣ם חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה במקום החודש השביעי, להרחיקם מחוקות ירושלים88 וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ העלה עולות89 כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה כמו שעשה בדן, ושם קבע את עיקר העבודה90 וְהֶֽעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ לעבוד את עבודת המזבח91

פסוק לג

לג. וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י זהו החג הראשון שעשה92 בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א (מלבד) [מִלִּבּ֑וֹ] בדה בכזב, ודרש להם שהוא חודש האסיף93 וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ פ ירבעם בעצמו, כמו כהן גדול94