תהלים פרק עד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

אסף בוכה על חורבן המקדש וארכות הגלות א. המזמור הוסד על חורבן בית המקדש [מלבי"ם] ב. המזמור נאמר בנבואה על ימי הגלות הארוכים [רש"י, המאירי] ג. אסף דיבר כנגד ארבע הגליות [אלשיך]

הפסוקים

א. מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃

ב. זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃

ג. הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כׇּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃

ד. שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃

ה. יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּסְבׇךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃

ו. (ועת) [וְ֭עַתָּה] פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵילַפּ֗וֹת יַהֲלֹמֽוּן׃

ז. שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃

ח. אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כׇל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃

ט. אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א־רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃

י. עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃

יא. לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב (חוקך) [חֵיקְךָ֣] כַלֵּֽה׃

יב. וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃

יג. אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעׇזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֥רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃

יד. אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃

טו. אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃

טז. לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃

יז. אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כׇּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם׃

יח. זְכׇר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף יְהֹוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃

יט. אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃

כ. הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃

כא. אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃

כב. קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כׇּל־הַיּֽוֹם׃

כג. אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף מזמור לעורר הלב על חורבן המקדש¹ לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח עזבת את עמך זמן כה ארוך² יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ הכעס יוצא כעשן מן הנחיריים³ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃ ישראל, העם שאתה רועה⁴

פסוק ב

ב. זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם עוד לפני שנבראו ההרים [ב. מימי אברהם⁵]⁶ גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ ממצרים, שהם שלך מדור דורות⁷ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃ שם נאמר המזמור⁸

פסוק ג

ג. הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח הגבה את הפחד שיהיה לאויביך לשממה נצחית [ב. לך אל החורבות⁹]¹⁰ כׇּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃ הוא האויב שהרע בבית המקדש¹¹

פסוק ד

ד. שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בקול רם¹² בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ בבית המקדש שנועדת בו לישראל¹³ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃ קסמיהם נתאמתו להם¹⁴

פסוק ה

ה. יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּסְבׇךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃ האויב ידע שהוא מכה בשערי המקדש ומגיע עד הרקיע כשהעץ בולע את הגרזנים [ב. כריתת עצי הבניין¹⁵]¹⁶

פסוק ו

ו. (ועת) [וְ֭עַתָּה] פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד ציורי הזהב החקוקים בקירות [ב. הפתחים והשערים¹⁷]¹⁸ בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵילַפּ֗וֹת יַהֲלֹמֽוּן׃ האויבים, המכים בכלי משחית של נגרים¹⁹

פסוק ז

ז. שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ הציתו וחרבו את הבית²⁰ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃ השפילו עד הקרקע את מקום שכינתך [ב. הארון וכלי הקדש²¹]²²

פסוק ח

ח. אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם²³ נִינָ֣ם יָ֑חַד השליטים כולם, ראשונים כאחרונים, בדעה אחת²⁴ שָׂרְפ֖וּ כׇל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃ את כל בתי הכנסת ובתי המדרש²⁵

פסוק ט

ט. אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א ־ רָ֫אִ֥ינוּ הבטחות נביאיך שלא התקיימו²⁶ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא גם בבית שני, מאז מלאכי²⁷ וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃ עד מתי תתאחר הגאולה²⁸

פסוק י

י. עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים למען כבודך²⁹ יְחָ֣רֶף צָ֑ר בגלוי³⁰ יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃ והאויב מבזה בלבו, וכי יימשך הדבר לעולם³¹

פסוק יא

יא. לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִימִינֶ֑ךָ לאחור, ולא תכה את האויב³² מִקֶּ֖רֶב (חוקך) [חֵיקְךָ֣] [ב. חיקך הוא המקדש³³] כַלֵּֽה׃ הוצא אותה מחיקך וגרש את אויביך³⁴

פסוק יב

יב. וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם מאז ומעולם³⁵ פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת ידועות לנו³⁶ בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃ בנסים למטה³⁷

פסוק יג

יג. אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעׇזְּךָ֣ יָ֑ם בקריעת ים סוף³⁸ שִׁבַּ֥רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים המצרים, הנקראים בפי הכתוב תנינים³⁹ עַל־הַמָּֽיִם׃ שנתקשו כסלעים⁴⁰

פסוק יד

יד. אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן שרי פרעה ושלישיו⁴¹ תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל ממונו הועבר לישראל⁴² לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃ שהלכו במדבר ציה [ב. לכתות וצבאות⁴³]⁴⁴

פסוק טו

טו. אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל לישראל מן הצור⁴⁵ אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃ הירדן, בימי יהושע⁴⁶

פסוק טז

טז. לְךָ֣ י֭וֹם אתה בראת אותו [ב. גאולת ישראל⁴⁷]⁴⁸ אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה וגם הלילה שלך [ב. צרות ישראל⁴⁹] אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃ הירח והחמה [ב. אור התורה⁵⁰]⁵¹

פסוק יז

יז. אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כׇּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ לכל עם גבול הטוב לו⁵² קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף כשבמקום אחד קיץ, במקום אחר חורף⁵³ אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם׃ סדר השנים נשאר קבוע לנו⁵⁴

פסוק יח

יח. זְכׇר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף יְהֹוָ֑ה שהוא מחרף אותך בכך שהוא משמיד אותנו וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ האומר שהכול בטבע⁵⁵

פסוק יט

יט. אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ ללהקות העמים, את ישראל החלשים כתור⁵⁶ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃ ישראל העניים והמוכנעים⁵⁷

פסוק כ

כ. הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית שכרת לאבותינו⁵⁸ כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ המקומות שישבו בהם ישראל בחשכת החורבן⁵⁹ נְא֣וֹת חָמָֽס׃⁶⁰

פסוק כא

כא. אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם המדוכא, כשהוא מתפלל לפניך [ב. הוא המשיח⁶¹]⁶² עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃ כשיראו שאתה מושיע את החוסים בך⁶³

פסוק כב

כב. קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ כי הם מחרפים אותך על אמונתנו⁶⁴ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥⁶⁵ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כׇּל־הַיּֽוֹם׃ מאדם שפל⁶⁶

פסוק כג

כג. אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שאגתם במקדשך⁶⁷ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃ פ ההמולה מגיעה אל השמים⁶⁸

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש