עמוס פרק ב - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

עמוס פרק ב: כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל שׇׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶלֶךְ אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד׃

הפסוקים

א. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל שׇׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶלֶךְ אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד׃

ב. וְשִׁלַּחְתִּי אֵ֣שׁ בְּמוֹאָ֔ב וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֣וֹת הַקְּרִיּ֑וֹת וּמֵ֤ת בְּשָׁאוֹן֙ מוֹאָ֔ב בִּתְרוּעָ֖ה בְּק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃

ג. וְהִכְרַתִּ֥י שׁוֹפֵ֖ט מִקִּרְבָּ֑הּ וְכׇל שָׂרֶ֛יהָ אֶהֱר֥וֹג עִמּ֖וֹ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

פשעי יהודה: מאיסת התורה וחוקיה והליכה אחר כזבי האבות, ועונשה אש בירושלים

ד. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְעַל אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַֽל מׇאֳסָ֞ם אֶת תּוֹרַ֣ת יְהֹוָ֗ה וְחֻקָּיו֙ לֹ֣א שָׁמָ֔רוּ וַיַּתְעוּם֙ כִּזְבֵיהֶ֔ם אֲשֶׁר הָלְכ֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃

ה. וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בִּֽיהוּדָ֑ה וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִָם׃

פשעי ישראל: מכירת צדיק ואביון בעבור נעלים, עושק דלים וחילול השם

ו. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם׃

ז. הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל עֲפַר אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת שֵׁ֥ם קׇדְשִֽׁי׃

ח. וְעַל בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כׇּל מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם׃

הזכרת חסדי העבר: השמדת האמורי והעלאה ממצרים, מול השקאת הנזירים והשתקת הנביאים

ט. וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֤דְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֤בַהּ אֲרָזִים֙ גׇּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּאַלּוֹנִ֑ים וָאַשְׁמִ֤יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשׇׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת׃

י. וְאָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֤ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת אֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃

יא. וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם יְהֹוָֽה׃

יב. וַתַּשְׁק֥וּ אֶת הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ׃

עונש ישראל: לחץ כעגלה עמוסת עמיר, ואבדן מנוס אף מקל ומגיבור

יג. הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָֽעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר׃

יד. וְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹא יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹא יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ׃

טו. וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃

טז. וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּוֹם הַה֖וּא נְאֻם יְהֹוָֽה׃