יואל פרק ד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

יואל פרק ד: כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר (אשוב) [אָשִׁ֛יב] אֶת שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

הפסוקים

א. כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר (אשוב) [אָשִׁ֛יב] אֶת שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

ב. וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת כׇּל הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל עֵ֖מֶק יְהוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃

ג. וְאֶל עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַֽיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֙לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ׃

גמול לצור, צידון ופלשת: על מכירת בני יהודה ליוונים יימכרו בניהם לשבאים

ד. וְ֠גַ֠ם מָה אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻֽלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃

ה. אֲשֶׁר כַּסְפִּ֥י וּזְהָבִ֖י לְקַחְתֶּ֑ם וּמַֽחֲמַדַּי֙ הַטֹּבִ֔ים הֲבֵאתֶ֖ם לְהֵיכְלֵיכֶֽם׃

ו. וּבְנֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְנֵ֣י יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּ֖ם לִבְנֵ֣י הַיְּוָנִ֑ים לְמַ֥עַן הַרְחִיקָ֖ם מֵעַ֥ל גְּבוּלָֽם׃

ז. הִנְנִ֣י מְעִירָ֔ם מִ֨ן הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּ֥ם אֹתָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִׁבֹתִ֥י גְמֻֽלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃

ח. וּמָכַרְתִּ֞י אֶת בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

הגוים נקראים לכתת אתים לחרבות ולעלות אל עמק יהושפט למשפט

ט. קִרְאוּ זֹאת֙ בַּגּוֹיִ֔ם קַדְּשׁ֖וּ מִלְחָמָ֑ה הָעִ֙ירוּ֙ הַגִּבּוֹרִ֔ים יִגְּשׁ֣וּ יַֽעֲל֔וּ כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃

י. כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃

יא. ע֣וּשׁוּ וָבֹ֧אוּ כׇֽל הַגּוֹיִ֛ם מִסָּבִ֖יב וְנִקְבָּ֑צוּ שָׁ֕מָּה הַֽנְחַ֥ת יְהֹוָ֖ה גִּבּוֹרֶֽיךָ׃

יב. יֵע֙וֹרוּ֙ וְיַעֲל֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֶל עֵ֖מֶק יְהוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י שָׁ֗ם אֵשֵׁ֛ב לִשְׁפֹּ֥ט אֶת כׇּל הַגּוֹיִ֖ם מִסָּבִֽיב׃

משפט הגוים בעמק החרוץ כקציר וגת, ה' שואג מציון ומחסה לעמו

יג. שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃

יד. הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהֹוָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ׃

טו. שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נׇגְהָֽם׃

טז. וַיהֹוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהֹוָה֙ מַחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

יז. וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר קׇדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַם קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא יַֽעַבְרוּ בָ֖הּ עֽוֹד׃

מעיין מבית ה' ישקה את השטים, מצרים ואדום ישמו ויהודה תשב לעולם

יח. וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכׇל אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְהֹוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים׃

יט. מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר שָׁפְכ֥וּ דָם נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃

כ. וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַם לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃

כא. וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא נִקֵּ֑יתִי וַיהֹוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן׃