⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

ירמיהו פרק ט - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

הנביא מתאווה לעזוב את עמו בגלל השקר והמרמה תוכן הפרק: הנביא מתאווה לעזוב את עמו בגלל השקר והמרמה שבהם, וה' מודיע שיצרפם בייסורים (פסוקים א-ח). הנביא מקונן על חורבן ההרים, ועל השאלה למה אבדה הארץ ה' משיב שהיא חרבה על עזיבת התורה (פסוקים ט-טו). המקוננות נקראות לקונן, ולפי מלבי"ם הקינה היא על החיים ההולכים לגולה (פסוקים טז-כא). לפי רד"ק החכמה, הגבורה והעושר לא יצילו, ורק ידיעת ה' מצילה, וה' יפקוד על המולים ועל הערלים (פסוקים כב-כה).

הפסוקים

א. מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃

ב. וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל־רָעָ֧ה יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹא־יָדָ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

ג. אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל־כׇּל־אָ֖ח אַל־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֤י כׇל־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכׇל־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃

ד. וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃

ה. שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַעַת־אוֹתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס

ו. לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּי־אֵ֣יךְ אֶֽעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת־עַמִּֽי׃

ז. חֵ֥ץ (שוחט) [שָׁח֛וּט] לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אׇרְבּֽוֹ׃

ח. הַעַל־אֵ֥לֶּה לֹא־אֶפְקׇד־בָּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ ס

ט. עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ׃

י. וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֥י יוֹשֵֽׁב׃ ס

יא. מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְהֹוָ֛ה אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר׃ ס

יב. וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה עַל־עׇזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃

יג. וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ פ

יד. לָכֵ֗ן כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי־רֹֽאשׁ׃

טו. וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ פ

טז. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃

יז. וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃

יח. כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃ ס

יט. כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה וְתִקַּ֥ח אׇזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃

כ. כִּי־עָ֤לָֽה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃

כא. דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ ס

כב. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ׃

כג. כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס

כד. הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כׇּל־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃

כה. עַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כׇּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כׇל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים שאתאכסן בו לבדי, ולא אראה עוד את רעתם1 וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵאִתָּ֑ם לא משנאה2 כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃ מתכנסים יחד בקהלות, וכולם בוגדים ואף בעמדם להתפלל, לבם מלא און [ב. להתייעץ בשקר3]4

פסוק ב

ב. וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר כמותחים קשת ברגל, כך הכינו לשונם לשקר להרוג בו מרחוק5 וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ אינה לשם משפט אמת6 כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל־רָעָ֧ה יָצָ֛אוּ עוברים מעבירה אחת לעבירה אחרת [ב. ממכה למכה7]8 וְאֹתִ֥י לֹא־יָדָ֖עוּ אף שעה אחת9 נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

פסוק ג

ג. אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ ואל תגלו לו את סודכם10 וְעַל־כׇּל־אָ֖ח אַל־תִּבְטָ֑חוּ אפילו באח מאב ומאם, להשיג ממנו טובה11 כִּ֤י כׇל־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב אורב לו במארב כדי לרמותו12 וְכׇל־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃ ומגלה את סודותיו לאחרים13

פסוק ד

ד. וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ ומוציאים עליו דבה, אף כשנשמר מהם14 וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כלל, אף לא מקצת15 לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר בשקר גמור, עד שהורגלו בו16 הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃ עמלו הרבה לעקם את דרכם17

פסוק ה

ה. שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה אין תועלת בישיבתך בין רמאים [ב. המרמה מקיפה אותך מכל צד18]19 בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַעַת־אוֹתִ֖י בשביל המרמה הניחו את יראתי ואינם יכולים לשוב20 נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס

פסוק ו

ו. לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם אזקק אותם על ידי ייסורים שאביא להסיר מהם את סיגי העוון21 וּבְחַנְתִּ֑ים אם נצרפו כראוי22 כִּי־אֵ֣יךְ אֶֽעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת־עַמִּֽי׃ שלא אצרפם, והם עמי, ואיני יכול להניחם ברעתם23

פסוק ז

ז. חֵ֥ץ (שוחט) [שָׁח֛וּט] לְשׁוֹנָ֖ם כחץ משוך הנמתח על יתר הקשת שהורג מרחוק בלשון הרע [ב. כחץ השוחט וההורג24]25 מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר והמרמה נעשתה להם טבע, ואין בידם לעצור26 בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אׇרְבּֽוֹ׃ להורגו27

פסוק ח

ח. הַעַל־אֵ֥לֶּה לֹא־אֶפְקׇד־בָּ֖ם להיפרע מהם28 נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ ס על רוע טבעו29

פסוק ט

ט. עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי אבכה על חורבן ההרים שנעשו שממה30 וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה אהלי הרועים במקום המרעה31 כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה כי האויב שלל אותו32 מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ׃ כי העופות שוכנים ביישוב, ששם מוצאים זרע ופירות33

פסוק י

י. וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְגַלִּ֖ים גלי אבנים מן הבתים והחומות שנהרסו34 מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים שדרכם לשכון בין חורבות35 וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֥י יוֹשֵֽׁב׃ ס כי כולם ילכו בגלות36

פסוק יא

יא. מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את מדעתו, בחקי החכמה37 וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְהֹוָ֛ה אֵלָ֖יו הוא הנביא, השליח להגיד לעם38 וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ עד שנעשתה כאבודה מן היישוב לגמרי39 נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר׃ ס וכאילו אין מי שיגיד40

פסוק יב

יב. וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה בעצמו את התשובה41 עַל־עׇזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם שלא למדו אותה, והיא קרובה אליהם42 וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃ כי אילו עסקו בה, היה המאור שבה מחזירם למוטב43

פסוק יג

יג. וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם מה שראו עיניהם וחמדו44 וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ פ שראו אותם עובדים להם, ועבדום גם הם45

פסוק יד

יד. לָכֵ֗ן כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַעֲנָ֑ה צרות מרות, כמו שהזינו נפשם באמונות ארסיות46 וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי־רֹֽאשׁ׃ ארס של נחש, שהוא סם מוות [ב. מי עשב מר47]48

פסוק טו

טו. וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַאֲבוֹתָ֑ם כשם שעבדו אלהים שלא ידעום אבותם49 וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב אל המקומות שינוסו אליהם50 עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ פ את רובם51

פסוק טז

טז. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ ברעה הקרובה לבוא [ב. איך להציל את החיים52]53 וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה הידועות, שאומנותן לספוד על המתים54 וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃ הבקיאות לחבר קינות במהרה, ושולחים להביאן מרחוק55

פסוק יז

יז. וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי ולא על המתים, כדי לעורר את לבנו56 וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה בראותנו את החללים57 וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃ כשנעצום עינינו ונחשוב על אחריתנו58

פסוק יח

יח. כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן שבה בטחו שתישאר להם תקנה59 אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כי חשבנו להשגב בציון60 כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃ ס משכנותינו הטילו את יושביהם החוצה [ב. האויבים הפילו משכנותינו61]62

פסוק יט

יט. כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אתן המקוננות63 וְתִקַּ֥ח אׇזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו מפיו עצמו, בלי אמצעי64 וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי שהבנות הקטנות עונות 'הוי הוי'65 וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃ וכל אשה תלמד את חברתה66

פסוק כ

כ. כִּי־עָ֤לָֽה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ אף שסגרנו את השערים, נכנס האויב דרך החלונות67 לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ מן השוק, מקום משחק התינוקות68 בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃ ששם דרכם ללכת תמיד69

פסוק כא

כא. דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ה' שלח את המשחית, לא המות מעצמו [ב. ספרו את הרעה כמות שהיא70]71 וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה פגרים רבים, כזבל המפוזר72 וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ ס כך הפגרים נשכחים בלי קבורה73

פסוק כב

כב. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ שאומרים 'חכמים אנחנו', והרי מאסו בדברי74 וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבוּרָת֑וֹ כי לא תצילנו מן המות ומן השבי75 אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ׃ כי הוא ועשרו יאבדו בחרב76

פסוק כג

כג. כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ שאני אחד, איני גוף ומשגיח על הכול77 כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ החסד לאוהבי, המשפט ברשעים והצדקה לשבים [ב. האדם העושה כן78]79 כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי שיעשה אותם האדם80 נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס

פסוק כד

כד. הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים בעת שיתגבר נבוכדנצר81 נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כׇּל־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃ כל מול שיש לו ערלה, ואפילו בלבו [ב. על המולים ועל הערלים82]83

פסוק כה

כה. עַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב שכנות הארץ, שנענשו מיד אחרי חורבנה ביד נבוכדנצר84 וְעַל֙ כׇּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר השוכנים מרוחקים בקצה פאת המדבר הם קדר וממלכות חצור85 כִּ֤י כׇל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים בבשרם, ואף מילת בני ישמעאל כערלה נחשבת86 וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב׃ פ ואף שמולים בבשר, מילתם לא תועיל כשמעשיהם כגוים87