קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
האויב מצפון צר על ירושלים, וה' מצווה לכרות עצים לסוללה תוכן הפרק: בני בנימין נקראים לנוס מירושלים, כי רעה באה מצפון בגלל העושק שבה (רד"ק, פסוקים א-ח). שארית ישראל תעולל, ונביאי השקר מרפאים את השבר על נקלה (רש"י, פסוקים ט-טו). העם מסרב לבחון את דרכו, וה' מואס בקרבנותיו (רד"ק, פסוקים טז-כא). עם אכזר בא, ובת ציון נקראת לאבל (מלבי"ם, פסוקים כב-כו). הנביא כבוחן, והעם ככסף נמאס שאינו נצרף (רש"י, פסוקים כז-ל).
א. הָעִ֣זוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
ב. הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃
ג. אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹֽהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃
ד. קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצׇּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּֽי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃
ה. ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃ פ
ו. כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔הֿ וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סֹֽלְלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הׇפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃
ז. כְּהָקִ֥יר (בור) [בַּ֙יִר֙] מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁ֠ד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃
ח. הִוָּֽסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃ פ
ט. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָֽדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃
י. עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אׇזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃
יא. וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהֹוָ֤ה מָלֵ֙אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃
יב. וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
יג. כִּ֤י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃
יד. וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃
טו. הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ס
טז. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַׁאֲל֣וּ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ׃
יז. וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב׃
יח. לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃
יט. שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃
כ. לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃
כא. לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ (יאבדו) [וְאָבָֽדוּ]׃ פ
כב. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃
כג. קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃
כד. שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שׇׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶחֱזִקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה׃
כה. אַל־[תֵּֽצְאוּ֙] (תצאי) הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־[תֵּלֵ֑כוּ] (תלכי) כִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃
כו. בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃
כז. בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃
כח. כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סוֹרְרִ֔ים הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃
כט. נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ (מאשתם) [מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃
ל. כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהֹוָ֖ה בָּהֶֽם׃ פ
א. הָעִ֣זוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם נוסו, כי גם היא תילכד [ב. לשמור את מבצריכם1]2 וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר להניס את העם3 וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת במגדל שבכרם, שיראו הרחוקים וינוסו4 כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ היא בבל, וכבר נראית מתקרבת5
ב. הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃ לאשה נאה ומעונגת, השוכנת בנווה שלה שוקטת [ב. החרבתי6]7
ג. אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם משל למלכים הבאים עם חיילותיהם8 תָּקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹֽהָלִים֙ סָבִ֔יב וחונים מכל צד9 רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃ כל מלך ושר החריב את המקום שחנה בו, עד שכבשו את הארץ10
ד. קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה כך אומרים המלכים זה לזה11 ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצׇּהֳרָ֑יִם כשהיושבים מסתתרים בבתיהם מפני החום12 א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּֽי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם ועדיין לא לכדנו את העיר [ב. הנביא מקונן13]14 כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃ ויש להם צל לחסות בו15
ה. ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה ולא נמתין עד שיאיר היום16 וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃ פ שבהם חושבים להינצל17
ו. כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת והוא שהעיר את רוחם לבוא18 כִּרְת֣וּ עֵצָ֔הֿ עצים רבים, ולא מלשון עצה ותחבולה19 וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סֹֽלְלָ֑ה תל עפר סביב לחומה [ב. אבנים לנתוץ החומה20]21 הִ֚יא הָעִ֣יר הׇפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃ שנפקד עוונה, ועושקים בה ואין צריך לומר בדרכים22
ז. כְּהָקִ֥יר (בור) [בַּ֙יִר֙] מֵימֶ֔יהָ כבאר שמימיה נובעים ממקורה23 כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ כמעיין נובע, הם מוסיפים רעה חדשה בכל עת24 חָמָ֣ס וָ֠שֹׁ֠ד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד אף שאני שוכן בה25 חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃ ולכן אביא עליה עונש זה26
ח. הִוָּֽסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קבלי מוסר ושובי27 פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ ותסתלק שכינתי, ואהבתי תהפך לשנאה28 פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃ פ כאילו לא היתה מיושבת מעולם29
ט. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כמו שלוקטים את העוללות אחר הבציר, כך יגלו גם את הנשארים30 הָשֵׁב֙ יָֽדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃ אתה השונא, חזור לשלול שנית, כמחפש העוללות [ב. ה' משיב את מכתו31]32
י. עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ אם בתוכחה ואם בהתראה33 הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אׇזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב ועושים עצמם כאילו אינם יכולים34 הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה שחושבים שאני מחרף אותם כשאני מוכיח על עוונותיהם [ב. מחרפים את דבר ה'35]36 לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃
יא. וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהֹוָ֤ה מָלֵ֙אתִי֙ ליבי מלא נבואה על חמת ה' העתידה לבוא עליהם37 נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל בלי לדברה38 שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וה' משיב לי: שפוך אותה על היונקים שבשוק [ב. בראותי שהיא נשפכת39]40 וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו החבורות המתאספות בעצה אחת41 כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃ אבות הילדים ואמותיהם והזקנים שבהם, עד שתיהרג המשפחה כולה42
יב. וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו בפעם אחת, ולא יישאר להם יורש43 כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ להכותם בנגעים ובעונשים44
יג. כִּ֤י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע גוזלים ממון, ואין לקטנים זכות בגדוליהם45 וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃ נביאי השקר וכהני הבמות, ואין מי שיורה להם46
יד. וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה בדיבור קל שאין בו ממש, ומשכיחים מהם את הרעה העתידה47 לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃ והרי האויב בא יום יום48
טו. הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ וכי התביישו, והרי ראוי היה שתרבה בושתם [ב. עליהם להתבייש49]50 גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ מעצמם, וגם כשאחרים מכלימים אותם51 לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ ביום חורבן הבית, ייכשלו בגופות הנופלים כעיוור52 אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ס
טז. כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ בחנו בשכלכם בין הדרך הטוב לרע53 וְשַׁאֲל֣וּ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ שאלו את הזקנים על הדורות שעברו, מי מהם הצליח54 וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם ולא תהיו פוסחים על שתי הסעיפים55 וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ׃ כי דרכנו טובה בעינינו56
יז. וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הנביאים, כצופים התוקעים בשופר מפני הגיס הבא57 הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר ותקנו את דרככם, שתינצלו58 וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב׃ כי בירושלים נהיה בשלום59
יח. לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם שאר העמים, כי אני מתרה בישראל60 וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃ כנסת ישראל, את עוונות אנשייך61
יט. שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ שתהיי עדה, כי את תחרבי בעוונם62 הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם גמול מעשיהם, הנולדים מתוך מחשבתם שאיני רואה63 כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ שהם דברי הנביאים64 וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃ תורת משה, שאף מאסו לקרוא בה עד ימי יאשיהו65
כ. לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא להקטרה, ואינה מצויה בארץ ישראל66 וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק הוא קנמון מסממני הקטורת67 עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃ כיון שמאסתם בתורתי, ולמה תטרחו להכשיר את הקרבן68
כא. לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה תחת שלא קיבלו את מצוותי69 הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו כי האב אינו מזהיר את בנו, ולא הבן את אביו70 שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ (יאבדו) [וְאָבָֽדוּ] ׃ פ השוכן אצלו והשותף עמו, כי כל אחד רוצה ברעת חברו71
כב. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן הם הכשדים מבבל72 וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ שאר העמים שבאו עמם מכל רוחות העולם, ואני המעיר אותם73
כג. קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַחֲזִ֗יקוּ כל אחד שני כלי זיין בידו74 אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ ואף בדבריהם75 קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ ולא רגלים בלבד, ומלחמתם חזקה יותר76 עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃ כל אחד מזוין כאיש הנועד למלחמה ערוכה [ב. הסוסים מלומדי מלחמה77]78
כד. שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שׇׁמְע֖וֹ של הגוי הזה79 רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ מיאוש, ולא עשינו דבר80 צָרָה֙ הֶחֱזִקַ֔תְנוּ בעת המצור81 חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה׃ בעת שנבקעה העיר, ונמלטו המלך ואנשי המלחמה82
כה. אַל־ [תֵּֽצְאוּ֙] (תצאי) הַשָּׂדֶ֔ה לעשות שם מלאכתכם83 וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־ [תֵּלֵ֑כוּ] (תלכי) אף בעיר, אלא היחבאו בנקיקים ובחורים84 כִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב שישיגכם בחוץ85 מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃ ופחד מקיף את דירתכם [ב. אסיפת אויבים מסביב86]87
כו. בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר כמנהג האבלים88 אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כאבל אב שמת עליו בנו היחיד [ב. התאבלי ביחידות בביתך89]90 כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃ נבוכדנצר וחילו, ולכן ספדי מעתה91
כז. בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר לשון חוזק, עשיתיך חזק בתוכם ואל תירא מהם92 וְתֵדַ֕ע וּבָחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃ כבוחן כסף מסיגיו, כשתוכיחם ולא ישמעו93
כח. כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סוֹרְרִ֔ים המיוחדים שבסוררים [ב. השרים ועבדיהם סוררים94]95 הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל זה על זה96 נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל שחזקים הם ועומדים להחזיק בכזביהם97 כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃ וכל כת רעה כחברתה98
כט. נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ (מאשתם) [מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת הצורף נפח עד שנחרך המפוח באש, ותמה כל העופרת99 לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף כך יגעו הנביאים להוכיחם, ולא הועילו100 וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃ הסיגים, ועדיין הם בדרכם הרעה101
ל. כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס שאי אפשר לצרפו בשום יגיעה102 קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם היודעים אותם ואת רעתם103 כִּֽי־מָאַ֥ס יְהֹוָ֖ה בָּהֶֽם׃ פ כי אינם עוזבים את מעשיהם הרעים104