⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

ירמיהו פרק כה - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

תוכחת עשרים ושלוש שנה, וגזירת שבעים שנה לבבל תוכן הפרק: בשנה הרביעית ליהויקים מזכיר ירמיהו עשרים ושלוש שנות נבואה שלא נשמעו. הוא מודיע שנבוכדנצר יחריב את הארץ ואת הגוים סביב, שיעבדו את בבל שבעים שנה, ושאחר כך תיפקד בבל עצמה (אברבנאל, פסוקים א-יד). במראה הנבואה הוא משקה את כוס היין החמה לירושלים ולכל הגוים, ומלך ששך שותה אחריהם (רד"ק, פסוקים טו-כט). ה' שואג על נוהו, והרועים מיללים על חורבן מרעיתם (מלבי"ם, פסוקים ל-לח).

הפסוקים

א. הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃

ב. אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֵאמֹֽר׃

ג. מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃

ד. וְשָׁלַח֩ יְהֹוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כׇּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אׇזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃

ה. לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃

ו. וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃

ז. וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לְמַ֧עַן (הכעסוני) [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ פ

ח. לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃

ט. הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כׇּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחׇרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃

י. וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר׃

יא. וְהָֽיְתָה֙ כׇּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחׇרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃

יב. וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃

יג. (והבאותי) [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כׇּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כׇּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃

יד. כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפׇעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ פ

טו. כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃

טז. וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃

יז. וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהֹוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃

יח. אֶת־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחׇרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

יט. אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כׇּל־עַמּֽוֹ׃

כ. וְאֵת֙ כׇּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כׇּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כׇּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃

כא. אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

כב. וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃

כג. וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כׇּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃

כד. וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃

כה. וְאֵ֣ת כׇּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃

כו. וְאֵ֣ת כׇּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כׇּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃

כז. וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם פ כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃

כח. וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃

כט. כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

ל. וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהֹוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קׇדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃

לא. בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַיהֹוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכׇל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס

לב. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃

לג. וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

לד. הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃

לה. וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃

לו. ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃

לז. וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃

לח. עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙1 עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה על מעשיהם הרעים ועל העונש שיבוא עליהם2 בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה השנה שבה נחתם גזר דינם לגלות ולשתות כוס החמה3 הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ בתחילתה, אחרי שבשנה השלישית צר נבוכדנצר על ירושלים4

פסוק ב

ב. אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה עליהם שלא בפניהם [ב. הבאים מן הערים לירושלים5]6 וְאֶ֛ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֵאמֹֽר׃ שעמדו לפניו בעיר7

פסוק ג

ג. מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה למלכותו, שבה החלה נבואתי8 וְעַ֣ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה תשע עשרה שנה ליאשיהו, וארבע לבנו9 הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר הייתי משכים ומדבר בכל עת בזריזות, לא פעם אחת10 וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ ולא קיבלתם את דברי11

פסוק ד

ד. וְשָׁלַח֩ יְהֹוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כׇּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים ולא אותי בלבד12 הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ בזריזות רבה, פעם אחר פעם13 וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אׇזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃ ולא די שלא קיבלתם, אף לא הקשבתם כלל14

פסוק ה

ה. לֵאמֹ֗ר והנבואות כולן היו לטובתכם15 שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם משפיכות דמים, מגילוי עריות ומן העושק16 וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם ובשכר זה תשבו לבטח17 לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ מזמן רב נתנה לאבותיכם, ויתננה לכם ולבניכם אם תרצו18

פסוק ו

ו. וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וגם אם לא תשובו מיתר העבירות, לפחות מזה הישמרו19 וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם באלילים שעשיתם בידיכם20 וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃ בהשגחה, אלא תהיו תחת הטבע21

פסוק ז

ז. וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אף שהדבר היה לטובתכם22 לְמַ֧עַן (הכעסוני) [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם ועבדתם את האלילים לא להנאתכם, אלא כדי להכעיס אותי23 לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ פ וגם בזה הכעסתם אותי, שגרמתם לי להרע לכם [ב. וההכעסה סופה רעה לכם24]25

פסוק ח

ח. לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃ ולא בגלל האלילים עצמם, שהם הבל, אלא משום המרד בי2627

פסוק ט

ט. הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כׇּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אעורר את לב העמים השונים מפאת צפון28 וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ אשלח, והוא עושה בזה את שליחותי29 וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ ארץ יהודה30 וְעַ֛ל כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב השכנים לארץ ישראל [ב. הנמנים בפרשת הכוס31]32 וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחׇרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃ ואחריבם, ואף כשתוסר השממה, הערים והבתים יישארו חרבים33

פסוק י

י. וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ששון בגלוי ושמחה בלב, ואלה בשעת ההצלחה34 ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה וגם הזיווגים, הנמצאים כל עוד יש ישוב בארץ, ייפסקו35 ק֥וֹל רֵחַ֖יִם סימן לסעודת ברית מילה [ב. אין תבואה לטחון36]37 וְא֥וֹר נֵֽר׃ סימן לבית המשתה ולשמחתו ואפילו נר לתיקון המעון לא יהיה, כי תהיה הארץ שממה לגמרי3839

פסוק יא

יא. וְהָֽיְתָה֙ כׇּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחׇרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה ביחוד, יותר משאר העמים, כי היא תמרוד בנבוכדנצר40 וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל היושבים סביבות ארץ ישראל41 שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ כנגד שבעת הכוכבים, שכולם הורו על ממשלתו42

פסוק יב

יב. וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה שלמים, למלכות נבוכדנצר ובנו ובן בנו43 אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם אזכור את עוונם של יושבי בבל, עיר המלוכה, על שהחריבו ארצות44 וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בכללה45 וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃46

פסוק יג

יג. (והבאותי) [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כׇּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ ארץ בבל, הנבואה שנאמרה עליה ביחוד47 אֵ֤ת כׇּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה הנבואה הכתובה על בבל בסוף הספר48 אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃ ויבוא על בבל גם מה שנאמר על שאר העמים [ב. הגוים יחריבוה עד היסוד49]50

פסוק יד

יד. כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים בני בבל עתידים להשתעבד למדי ולפרס כשם שהם שעבדו את כל הגוים51 וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפׇעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ פ שיקבלו בחזרה את הרע שעשו, על המעשה עצמו ועל האכזריות שבה עשוהו52

פסוק טו

טו. כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י במראה הנבואה53 קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י נבואת הפורענות המבלבלת את הדעת כיין54 וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃ הינבא להם שאין תשובה מבטלת עוד את הגזירה55

פסוק טז

טז. וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ ישתגעו וישתטו ירעדו בגופם ויתבלבל שכלם56 מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃ חרב גוי בגוי ואיש ברעהו57

פסוק יז

יז. וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהֹוָ֑ה קיבלתי את הנבואה58 וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ וניבאתי עליהם, ולא הלכתי אליהם בפועל59

פסוק יח

יח. אֶת־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה ראשונה, כי אותן החריב נבוכדנצר תחילה60 וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ יהויקים, יהויכין וצדקיהו, ובני המלך נקראים מלכים61 לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחׇרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כמות שהם חרבים היום, שהרי ספרו נכתב אחר החורבן62

פסוק יט

יט. אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם שאותו החריב נבוכדנצר מיד אחרי ירושלים63 וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כׇּל־עַמּֽוֹ׃

פסוק כ

כ. וְאֵת֙ כׇּל־הָעֶ֔רֶב העמים שפרעה נשען עליהם לעזרה [ב. עם מעמים מעורבים64]65 וְאֵ֕ת כׇּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כׇּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים שאר ארץ פלשתים, מלבד הערים הנזכרות66 וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן שלכל אחת מהן מלך משלה, ונעדרה גת שכבר כבשה דוד67 וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃ שכבר נחרבה מקצתה לפני בוא נבוכדנצר68

פסוק כא

כא. אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ שגם הם שכני ארץ ישראל69

פסוק כב

כב. וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן ובכל אחת מהן היו רבים מזרע המלוכה70 וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃ כל המנויים עד כאן הם שכני ארץ ישראל קבוצת האיים שבפאת הים71

פסוק כג

כג. וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז מבני ישמעאל ובני קטורה72 וְאֵ֖ת כׇּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃ המרוחקים בקצה אותה הרוח [ב. שקצצו את ערלתם73]74

פסוק כד

כד. וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב הם הערביים, יושבי האוהלים75 וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃ בעלי בריתם של הערביים ואינם הערב שנזכר לעיל76

פסוק כה

כה. וְאֵ֣ת כׇּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י שאפשר שהם בני זמרן77 וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃

פסוק כו

כו. וְאֵ֣ת כׇּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו ישתו את הכוס בזה אחר זה, וכולם ילקו בזה אחר זה78 וְאֵת֙ כׇּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וגם הממלכות שבים, שאף הוא בכלל כדור הארץ79 וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ הוא מלך בבל, בחילוף אותיות א"ת ב"ש8081 יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃ ילקה אחרון, אחרי שהחריב את כולם82

פסוק כז

כז. וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ ויש שותה ואינו משתכר, ויש משתכר ואינו מקיא83 וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ השכור אחרי שהקיא חוזר מעט לדעתו וקם, ואתם לא84 מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃ פ קבלו עליכם את השעבוד, כי אם תבקשו לפרוק את עול בבל יחריבכם85

פסוק כח

כח. וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת ויתעצמו להינצל מיד מלך בבל86 וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃ בעל כורחכם, כי ה' יסבב זאת87

פסוק כט

כט. כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ ירושלים, הנתונה תחת השגחתי88 אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע ולא כבפעמים אחרות, שהתחלתי בגוים כדי שישראל יקחו מוסר89 וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ בתמיהה, והרי אתם נתונים תחת המערכה90 כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

פסוק ל

ל. וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהֹוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ מן השמים, שמשם הנהגת המערכה91 וּמִמְּע֤וֹן קׇדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ מהנהגת ההשגחה, שקולה נסתר ועתה יתעורר92 שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ מתאבל על חורבן ביתו [ב. קורא לגוים להחריבו93]94 הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ כדורכי היין המזרזים זה את זה, כן יגזור חורבן95

פסוק לא

לא. בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ המיית שאגת ה', והגזירה על כולם96 כִּ֣י רִ֤יב לַיהֹוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם שבו כולם בסכנה97 נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכׇל־בָּשָׂ֑ר כמתווכח עמם בבית הדין98 הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ס ובכך מודיע להם את פשעם99

פסוק לב

לב. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת על ימי נבוכדנצר [ב. נבואה לעתיד100]101 הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי ה' מסכסך את הגוים זה בזה שיילחמו גוי בגוי102 וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ נבוכדנצר יתעורר לבוא עליהם מבבל, שבסוף הארץ103

פסוק לג

לג. וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהֹוָה֙ הנהרגים בגזירתו, וזה על ישראל נאמר104 בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ מפני ריבוי ההרוגים לא יספיקו להכניסם ולקברם105 לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ כזבל מפוזר106

פסוק לד

לד. הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ אתם מלכי יהודה [ב. מלכי הגוים107]108 וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן בעפר, דרך אבלות, אתם השרים והגבורים109 כִּי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ להביא מקצתכם לטביחה110 וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וגם זמן פיזורכם בגולה קרב111 וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃ ככלי זכוכית יקר, הנופל ונשבר ואובד ושבריו אינם ראויים לכלום, כך תהיו בגולה112

פסוק לה

לה. וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָרֹעִ֑ים לא ימצאו מקום לברוח בעת הטביחה113 וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃ ותאבד גם השארית114

פסוק לו

לו. ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן נשמע, אחרי הרעה ולא לפניה115 כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃ את ירושלים, מקום המרעה, ויכירו שהעונש מאת ה'116

פסוק לז

לז. וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם ייחרבו הערים שישבו בשלום כמקומות מרעה117 מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃ שחרה בהם118

פסוק לח

לח. עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ ה' עזב את בית המקדש, כארי העוזב מקום שאין בו טרף [ב. אף ה' יצא ממקומו119]120 כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה ועם כל זה לא לקחו מוסר121 מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה חרב האויב האונס אותם [ב. השיכור כיין122]123 וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ פ שהחרב לא באה במקרה124