ישעיהו פרק סב - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ה' אינו שוקט עד ישועת ציון, והיא נקראת בשם חדש תוכן הפרק: ה' אינו שוקט עד שתתגלה צדקת ציון וישועתה, והיא נקראת בשם חדש "חפצי בה", ובניה שבים אליה כבחור אל בתולה (רד"ק, מלבי"ם, פסוקים א-ה). שומרים מופקדים על חומות ירושלים, ובני הגלות נקראים שלא לחדול מתפילה, וה' נשבע שלא יאכלו עוד אויבים את יבולה (רד"ק, שד"ל, פסוקים ו-ט). קריאה לפנות דרך לשבי הגולה, והם נקראים עם הקדש (מלבי"ם, פסוקים י-יב).

הפסוקים

א. לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

ב. וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכׇל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃

ג. וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהֹוָ֑ה (וצנוף) [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃

ד. לֹא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהֹוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃

ה. כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃

שומרים על חומות ירושלים

ו. עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כׇּל־הַיּ֧וֹם וְכׇל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃

ז. וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃

ח. נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה בִּימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃

ט. כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וּמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קׇדְשִֽׁי׃ ס

עברו עברו בשערים

י. עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃

יא. הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃

יב. וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה אפעל, ולא אחריש על מה שעשו לציון¹ וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט ולא אנוח, אלא אמהר להושיע את עמה² עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ כאור הירח המקבל מן השמש³ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃ שאורו מעצמו, וממנו תאיר הצדקה⁴

פסוק ב

ב. וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ הצדקה שה' יעשה עמך⁵ וְכׇל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ הגדול מכבודם, בראותם את ישועתך⁶ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃ יפרש את טעמו: "חפצי בה", שה' חפץ בך⁷

פסוק ג

ג. וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהֹוָ֑ה שמורה בידו ולא תיפול לעולם [ב. חביבה, שממשמש בה תמיד⁸]⁹ (וצנוף) [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃ כצניף המיוחד למלך, שהוא משגיח עליו בפרט¹⁰

פסוק ד

ד. לֹא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה שהשכינה סרה ממך¹¹ וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה שאר ארץ ישראל, הריקה מיושביה¹² כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ רצוני בה, כי תשוב השכינה לשכון בתוכך¹³ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה מיושבת, כאשה שיש לה בעל¹⁴ כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהֹוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃

פסוק ה

ה. כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה שהוא זיווג נאה ומתקבל¹⁵ יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ כן יתיישבו בתוכך בניך כאילו לא גלו מעולם¹⁶ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ בלי לזכור את הצרות הראשונות¹⁷

פסוק ו

ו. עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים מלאכים המזכירים לפני ה' את חורבנה לבנותה [ב. אבלי ציון המתפללים תמיד¹⁸]¹⁹ כׇּל־הַיּ֧וֹם וְכׇל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃ בני הגלות, אל תפסיקו אף רגע מלהתפלל²⁰

פסוק ז

ז. וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ אל תניחו לו לשתוק, אלא הפצירו בו²¹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ עד גמר בניינה, הפך חרפתה בגלות²²

פסוק ח

ח. נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה בִּימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ שבועה בלי תנאי, בין יזכו ובין לא יזכו²³ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ האויבים הקרובים, שישבו בארצך²⁴ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ הרחוקים, שהיין מובל אליהם לסחורה²⁵ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃ בעבודה ובאסיפה אל הבית²⁶

פסוק ט

ט. כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ את הדגן²⁷ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה בברכת המזון [ב. במעשר שני ונטע רבעי²⁸]²⁹ וּמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קׇדְשִֽׁי׃ ס בירושלים, לפנים מן החומה, ולא בארצות הנכרים³⁰

פסוק י

י. עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים והכריזו בכל עיר³¹ פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ והשוו את הגומות³² סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן השליכו את אבני המכשול אל הצדדים³³ הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃ לקבץ את ישראל מתוכם, דרך משל³⁴

פסוק יא

יא. הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן בפי הגולים המקובצים, שבא זמן הגאולה³⁵ הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ השכר המוכן לעבדיו כבר עמו על הגלות³⁶ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃ ושכר מצוותיהם בגלות³⁷

פסוק יב

יב. וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑ה לישראל, על קדושת מעשיהם ועל הניסים³⁸ וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה שה' דורש בשלומה [ב. דרושה מבני אדם³⁹]⁴⁰ עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃ ס שה' לא עזבה גם בחורבנה⁴¹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש