ישעיהו פרק נח - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

הנביא מוכיח את העם על צום שאינו נרצה תוכן הפרק: ה' מצוה את הנביא להוכיח את העם, שדורשים אותו בפיהם ולא בלבם (רד"ק, פסוקים א-ב). הם מתרעמים שצמו ולא נענו, והנביא משיב שהצום הנבחר הוא הסרת העוול והחסד לעני, ולא העינוי לבדו (רד"ק ומלבי"ם, פסוקים ג-ז). העושה כן נענה ומצליח בגופו ובנפשו (מלבי"ם, פסוקים ח-יב), והשומר את השבת זוכה לנחלה בלי גבולות (רש"י, פסוקים יג-יד).

הפסוקים

א. קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃

ב. וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃

למה צמנו ולא ראית

ג. לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכׇל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃

ד. הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃

ה. הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהֹוָֽה׃

הלוא זה צום אבחרהו

ו. הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֒הוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חׇפְשִׁ֔ים וְכׇל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃

ז. הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃

ח. אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃

ט. אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהֹוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃

י. וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃

יא. וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃

יב. וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃

וקראת לשבת עונג

יג. אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃

יד. אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־ [בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ אמר ה' לנביא, בלי הפסק¹ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ שקולו הולך ומתחזק ומעורר לתשובה² וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם החכמים, שאף שגגתם נחשבת להם פשע³ וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃ ההמון, שאף זדונם נחשב להם כשגגה [ב. עבירות שבין אדם לחברו⁴]

פסוק ב

ב. וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן מפתים אותי בפיהם בתפילתם, ולא בלבם⁵ וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק איך לנהוג לפנים משורת הדין, אף שהם עצמם עזבו את הדין⁶ קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃ בדרך החסידות, אף שאינם מקיימים את המצוות המחויבות⁷

פסוק ג

ג. לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע כך מתרעמים כשאינם נענים, כאילו אינך משגיח בנו, וה' משיב⁸ הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ אתם עוסקים בצורכיכם ובעסקיכם⁹ וְכׇל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃ החייבים לכם ממון, הנעצבים בגללכם [ב. הוא ממונכם¹⁰]

פסוק ד

ד. הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע כי באסיפת הצום אדם פוגש את שונאו, ומכה ביד קפוצה¹¹ לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם כמשפט יום תענית, לשבור את הלב¹² לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃ ואין צעקתכם אלא מרמה¹³

פסוק ה

ה. הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ להימנע מאכילה ושתייה בלבד¹⁴ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ כגומא הכופפת את ראשה בהכנעה [ב. כמחט כפופה לצוד דגים¹⁵]¹⁶ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהֹוָֽה׃ אלה רק מעשים חיצוניים שנועדו לעורר את הלב, ובלי תשובה אינם נרצים¹⁷

פסוק ו

ו. הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֒הוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע קשרי העוול שהתחזקו עד שקשה להתירם¹⁸ הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה בטלו את הטיית המשפט שעשיתם¹⁹ וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חׇפְשִׁ֔ים את העבדים שעבדתם בפרך, בשנה השביעית²⁰ וְכׇל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃

פסוק ז

ז. הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ ולא בהימנעותך מאכילה, ומן הלחם הנקי שלך²¹ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת שאנחתם ואנקתם עולות מרוב צרתם אל ביתך²² כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ מקרובך העני, אלא הלווה לו²³

פסוק ח

ח. אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ כאור השחר הנבקע מבין העבים והצלחתך הולכת ומאירה²⁴ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח רפואתך מן הרעה שבאה עליך²⁵ וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃ אחרי מותך, אל מקום נפשות הצדיקים [ב. וה' מאחריך לשמרך²⁶]²⁷

פסוק ט

ט. אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהֹוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה גם שלא בעת צרה, וימלא משאלתך²⁸ תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי מוכן להושיעך עוד לפני שתקרא²⁹ אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה כל נטייה מן היושר שבמצפון לבך³⁰ שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃ ואפילו שליחת אצבע אל חברך במריבה³¹

פסוק י

י. וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ ותדבר על לבו דברי נחומים טובים ברוח נדיבה³² וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ ותשמח גם את נפשו³³ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃ פתאום, ואף בעת חושך הצרות³⁴

פסוק יא

יא. וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וישגיח עליך בכל אשר תפנה³⁵ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ גם בשנות הבצורת, בעת הצמאון [ב. באור השכינה המצוחצח³⁶] וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ ויחזק אותן, שהן יסודות הגוף³⁷ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ מושפע בטובה תמיד, בלי הפסק³⁸

פסוק יב

יב. וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו את מה שחרב זמן רב³⁹ מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם היסודות שנפלו במשך הדורות⁴⁰ וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃ המשיב את הדרכים ליישוב העולם שהדרכים שוממו בחורבן⁴¹

פסוק יג

יג. אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י שלא תלך חוץ לתחום, וכל שכן ממלאכה⁴² וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג במאכלים ערבים, ובשמיעת דברי תורה⁴³ לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָה֙ מְכֻבָּ֔ד הוא יום השבת [ב. יום הכיפורים⁴⁴]⁴⁵ וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ שלא יהיה מנהגך בו כבחול, ולא תדבר בעסקיך⁴⁶

פסוק יד

יד. אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה בתענוג הנפש, בשמחה ובביטחון⁴⁷ וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־ [בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֑רֶץ היא ארץ ישראל, הגבוהה מכל הארצות, אף אם תגלה ממנה⁴⁸ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ נחלה בלי גבולות, כברכת 'ופרצת ימה וקדמה'⁴⁹ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ פ

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש