קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
מלכי כנען נמס לבבם, וה' מצווה את יהושע למול את העם
מלכי כנען נמס לבבם, וה' מצווה את יהושע למול את העם תוכן הפרק: מלכי כנען נמס לבבם מפחד, וה' מצווה את יהושע למול שנית את בני ישראל (פסוקים א-ג). הכתוב מבאר מדוע נתעכבה המילה עד עתה, ה' מסיר את חרפת מצרים, והמקום נקרא גלגל (פסוקים ד-ט). ישראל עושים פסח, אוכלים מתבואת הארץ והמן פוסק (פסוקים י-יב). מלאך ה' נגלה ליהושע בקרבת יריחו (פסוקים יג-טו).
א. וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה וְכׇל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהֹוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־[עׇבְרָ֑ם] (עברנו) וַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פ
ב. בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃
ג. וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מׇל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃
ד. וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כׇּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃
ה. כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כׇּל־הָעָ֖ם הַיֹּצְאִ֑ים וְכׇל־הָ֠עָ֠ם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃
ו. כִּ֣י אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כׇּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
ז. וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹֽא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃
ח. וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כׇל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ פ
ט. וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
י. וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃
יא. וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמׇּחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
יב. וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמׇּחֳרָ֗ת בְּאׇכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃ ס
יג. וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁ֘עַ֮ בִּֽירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃
יד. וַיֹּ֣אמֶר לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהֹוָ֖ה עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃
טו. וַיֹּ֩אמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃
א. וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה לצד המערבי, שאליו עברו ישראל זה עתה1 וְכׇל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהֹוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־ [עׇבְרָ֑ם] (עברנו) והכותב מצרף עצמו אל העוברים2 וַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם מרוב פחד וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פ כאילו פסקה רוחם3
ב. בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא בעוד ישראל בגלגל4 אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים סכינים חדים, כדי שהצער בהם יהיה מועט [ב. אבני צור5]6 וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃ כי מלו כבר בליל יציאתם ממצרים [ב. לפריעת המילה7]8
ג. וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים כפי שנצטווה, והוא עצמו מל אותם [ב. ואחרים סייעו לו9] וַיָּ֙מׇל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל תחילה את הערלים, ואחר כך פרע את הנימולים10 אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃ נקראה כך על שם הערלות שנערמו שם כגבעה11
ד. וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ בדיבור ה', ואמר להם: אין יורשים ערלים את הארץ וזו הסיבה שהוצרך למול בעצמו12 כׇּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מבני עשרים שנה ומעלה13 מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ מפני שלא נטהרו עדיין מדעותיהם הפסולות של המצרים14
ה. כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כׇּל־הָעָ֖ם הַיֹּצְאִ֑ים אך שבט לוי והצעירים מבני עשרים, שנכנסו לארץ מבין היוצאים, לא נזקקו למילה15 וְכׇל־הָ֠עָ֠ם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃ כי לא נשבה להם רוח צפונית שהיא רפואה למכת דם, והאבות לא מלו את בניהם16
ו. כִּ֣י אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ וכל הזמן הזה נדדו, ולכן נמנעו מלמול17 עַד־תֹּ֨ם כׇּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה והם לא היו צדיקים, ולכן בית דינו של משה, המוסמך לכפות על המצוות, לא יכל לכפות אותם18 אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ משום שה' ידע שאינם ראויים לה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ כי הבנים יורשים במקום האבות19
ז. וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם הם הילודים במדבר שה' העמידם במקום אבותיהם כדי שיירשו את הארץ20 אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ אותם בלבד, לא את שבט לוי כִּֽי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹֽא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃ כי היה להם אמתלא, שהם נעים ונדים בדרך21
ח. וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כׇל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל והדבר נעשה ביום אחד, בי"א בניסן22 וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה ולא צרו על יריחו23 עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ פ עד שנרפאו מן המילה24
ט. וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם הערלה, שהיא חרפה, כי הייתם ערלים כמו המצרים [ב. לעג המצרים על כוכב רעה25]2627 וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל והשם נגזר מ'גלותי', כי ה' הסיר את החרפה28 עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃29
י. וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ שלושה ימים אחרי המילה, כשנרפאו30 בָּעֶ֖רֶב מחצות היום ואילך31 בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃ והם יכלו לעשותו, כי כבר נמולו32
יא. וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מן התבואה הישנה, שמכרו להם סוחרים33 מִמׇּחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח ביום ט"ו בניסן, יום אחרי שחיטת הפסח [ב. בי"ו אחרי העומר מן החדש34]35 מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי המצות לחובת היום, והקלוי לתוספת בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ביום עצמו, ולא בלילה שלפניו36
יב. וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמׇּחֳרָ֗ת בְּאׇכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ בי"ו בניסן, אחרי הקרבת העומר37 וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן לכן אכלו מן התבואה: אילו נשאר מן, לא היו אוכלים ממנה המן הפסיק לרדת במות משה, והם אכלו עד אז ממה שלקטו [ב. ירד עד אותו יום38]39 וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃ ס והיא התבואה החדשה שגדלה באותה שנה40
יג. וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁ֘עַ֮ בִּֽירִיחוֹ֒ בגבול העיר ולא בתוכה ושקוע במחשבה איך לכבשה41 וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ והוא מלאך שנראה כאיש, ורק יהושע ראה אותו42 וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וזה מורה שבאה נבואה על מלחמת יריחו וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ כי הכיר שהוא מלאך, אך תמה מדוע הוא עומד כשפניו אל ישראל ולא אל האויב43 וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃ שאל אם בא רק לחזק את הלוחמים, או גם להילחם בעצמו44
יד. וַיֹּ֣אמֶר לֹ֗א אינני רק מחזק את הלוחמים כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהֹוָ֖ה אלא ראש מחנות רבים של מלאכים, היוצאים להילחם4546 עַתָּ֣ה בָ֑אתִי לעזרתך. בימי משה רבך כבר באתי, ולא רצה בי4748 וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ מתוך יראה, כשהבין שהמלאך בא לדבר אליו49 וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃ אני מוכן לשמוע ולקיים כעבד
טו. וַיֹּ֩אמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ הוא מיכאל, השר של ישראל50 שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כדי להתכונן לנבואה שתבוא אליך51 כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא בגלל גדולת המלאך שנגלה בו5253 וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃ כי הבין שזו הופעה נבואית54