יהושע פרק כ - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ה' מצווה להפריש ערי מקלט לרוצח בשגגה

ה' מצווה להפריש ערי מקלט לרוצח בשגגה תוכן הפרק: ה' מצווה את יהושע להפריש ערי מקלט לרוצח בשגגה מפני גואל הדם (פסוקים א-ג). הרוצח נס לעיר, מספר את עניינו לזקניה ויושב בה עד המשפט ועד מות הכהן הגדול (פסוקים ד-ו). נמנות ששת הערים, שלוש בעבר המערבי ושלוש מעבר לירדן (פסוקים ז-ט).

הפסוקים

א. וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃

ב. דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

ג. לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃

ד. וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאׇזְנֵ֛י זִקְנֵֽי־הָעִ֥יר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָֽסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃

ה. וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַחֲרָ֔יו וְלֹא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

ו. וְיָשַׁ֣ב בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עׇמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃

ז. וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃

ח. וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־[גּוֹלָ֥ן] (גלון) בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃

ט. אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כׇּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עׇמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ אחרי שנגמר חילוק הארץ¹ ובא הציווי לאמור לישראל את הדברים הבאים

פסוק ב

ב. דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט הנקראות כך על שם שהן קולטות את הרוצחים² אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ והפרשתן נדחתה עד עתה, כי לא נתחייבו בה לפני ירושה וישיבה³

פסוק ג

ג. לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת שהרג שלא מדעת ושלא בכוונה⁴ וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט ישמשו להם מקום קליטה⁵ מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃ הקרוב הנוקם את דם הנרצח, כדי שלא יהרגנו כאשר יחם לבבו⁶

פסוק ד

ד. וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אותו רוצח בשגגה⁷ וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאׇזְנֵ֛י זִקְנֵֽי־הָעִ֥יר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו ויספר כיצד הרג בשגגה⁸ וְאָֽסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם אף שאינם יודעים בוודאי שהאמת אתו⁹ וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ ללא תשלום שכירות¹⁰

פסוק ה

ה. וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַחֲרָ֔יו אל עיר מקלטו¹¹ וְלֹא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ אלא אנשי העיר יעזרו לו ולא ימסרוהו לגואל¹² כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ בלי כוונה להרוג¹³ וְלֹא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ ולא היה אויבו גם בימים שקדמו להריגה, ולכן אין חשד שארב לו¹⁴

פסוק ו

ו. וְיָשַׁ֣ב בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עׇמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט אם יפטר מגלות יפטר, ואם יתחייב גלות יחזור לעיר מקלטו וב"ד שולחים אחריו ומביאים אותו לשם, ואם יתחייב מיתה יומת¹⁵ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם ומיתתו פוטרת אותו מהגלות, כי הרוצח מקצר ימים והכהן מאריך [ב. הרוצח מטמא את הארץ¹⁶]¹⁷ אָ֣ז יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃ רק אחרי מותו של אותו כהן, ולא לפני כן¹⁸

פסוק ז

ז. וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י הזמינו ויעדו לכך¹⁹ וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃ חברון ניתנה ללוים עם מגרשיה בלבד²⁰ וכנגד שלוש אלה הוקדשו שלוש בעבר הירדן. החלוקה השווה מתיישבת, כי גם ערי הלוים קולטות²¹

פסוק ח

ח. וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן ערי עבר הירדן נתנו כבר בימי משה, לפני שנכנסו לארץ²² וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־ [גּוֹלָ֥ן] (גלון) בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃ ארץ בשן היא מתנן²³

פסוק ט

ט. אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּוּעָדָ֜ה ערים היעודות לכך והמזומנות²⁴ לְכֹ֣ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם ולמי שהתגייר ביניהם²⁵ לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כׇּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עׇמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ פ ואם יצא חייב בדין, יוכל הגואל להמיתו²⁶

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש