יהושע פרק יח - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

יהושע מזרז את שבעת השבטים ושולח אנשים לכתוב את הארץ

יהושע מזרז את שבעת השבטים ושולח אנשים לכתוב את הארץ תוכן הפרק: בני ישראל מתכנסים בשילה, ויהושע מזרז את שבעת השבטים שלא נטלו נחלה, שלוחים כותבים את הארץ בשבעה חלקים, והגורל נופל בשילה (פסוקים א-י). גורל בנימין עולה, ומתוארים גבולותיו הצפוני, המערבי, הדרומי והמזרחי (פסוקים יא-כ). ערי נחלת בנימין (פסוקים כא-כח).

הפסוקים

א. וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

ב. וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־חָֽלְק֖וּ אֶת־נַחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃

ג. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־אָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶֽם׃

ד. הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃

ה. וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃

ו. וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

ז. כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת יְהֹוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהֹוָֽה׃

ח. וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כ֠וּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹ֠ה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃

ט. וַיֵּלְכ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ וַיַּעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃

י. וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃ פ

יא. וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף׃

יב. וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּה (והיה) [וְהָיוּ֙] תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן׃

יג. וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃

יד. וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶ֒גְבָּה֒ (והיה) [וְהָי֣וּ] תֹצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃

טו. וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃

טז. וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃

יז. וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃

יח. וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה׃

יט. וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חׇגְלָה֮ צָפ֒וֹנָה֒ (והיה) [וְהָי֣וּ] (תצאותיו) [תֹּצְא֣וֹת] הַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃

כ. וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ פ

כא. וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶ֑ם יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חׇגְלָ֖ה וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ׃

כב. וּבֵ֧ית הָעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם וּבֵֽית־אֵֽל׃

כג. וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעׇפְרָֽה׃

כד. וּכְפַ֧ר (העמני) [הָעַמֹּנָ֛ה] וְהָעׇפְנִ֖י וָגָ֑בַע עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

כה. גִּבְע֥וֹן וְהָרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת׃

כו. וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה׃

כז. וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה׃

כח. וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה בסוף י"ד שנות כיבוש וחלוקה¹ וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה² וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃ משנקבע המשכן, נעשתה הארץ נוחה להיכבש³

פסוק ב

ב. וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־חָֽלְק֖וּ אֶת־נַחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃ ראובן וגד וחצי מנשה נטלו בעבר הירדן, ויהודה ואפרים וחצי מנשה בכנען⁴ כי טרם נודעו גבולות הארץ⁵ זולת לוי, שאין לו נחלה⁶

פסוק ג

ג. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל והוא יודע את מחשבותיהם⁷ עַד־אָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶֽם׃ ואינכם שולחים לכתוב את הארץ, פן יפרדו איש מאחיו⁸ וכי ה' תלה את ההורשה בהפלת הנחלות⁹ והוא ילחם לכם גם כשאחד אינו עוזר לחברו¹⁰

פסוק ד

ד. הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט מכל שבט מן השבעה¹¹ וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַחֲלָתָ֖ם לא בשווה, אלא לרב לפי רבו ולמעט לפי מיעוטו [ב. שווים, והותאמו אחר הגורל¹²]¹³¹⁴ וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃

פסוק ה

ה. וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ גם הארץ שנכבשה וגם העתידה להיכבש¹⁵ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים לשבעת השבטים הנותרים, בשטח שבין יהודה ליוסף יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב ששם נפל לו כל הגבול הדרומי¹⁶ וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃ צפונית לארץ שנכבשה כבר¹⁷

פסוק ו

ו. וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים אתם השלוחים בשם כולם, ובכל זאת לא תסמכו על הנס, אלא תכתבו בפועל¹⁸ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה¹⁹ וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ואכוון אותו אל המקום הראוי לכל שבט, כפי שנמסר לי בקבלה²⁰

פסוק ז

ז. כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם ולכן אינם בחשבון החלקים²¹ כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת יְהֹוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ הן מתנות הכהונה²² וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהֹוָֽה׃ ועמהם יהודה ויוסף שנטלו כבר, ולכן נותרו שבעה בלבד²³

פסוק ח

ח. וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ אלה השלוחים משבעת השבטים²⁴ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר והזהיר וזירז אותם²⁵ לְ֠כ֠וּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י כאנשים הפועלים בבחירתם, ולא כמי שהכול כבר נקבע²⁶ וּ֠פֹ֠ה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃ ולשלוחים אמר 'אשליך' ולא 'אורה', כי למראית עין ישליך כדרך בני אדם²⁷

פסוק ט

ט. וַיֵּלְכ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ וַיַּעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר ושקלו עיר גדולה כנגד שתי עיירות קטנות²⁸ וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃²⁹

פסוק י

י. וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה והגורל הראה את מקום התחומין של כל שבט³⁰ וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃ פ ואחר כך חילק לפי מספר הנפשות, בדרך שתפורט להלן³¹

פסוק יא

יא. וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם³² וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף׃ והכתוב מתאר תחילה את גבולותיו כולם, ואחר כך את ערי הנחלה³³

פסוק יב

יב. וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן והמנין ממזרח למערב³⁴ וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן והחוט עובר בצפון יריחו, ויריחו בתוך החוט בחלק בנימין³⁵ וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּה והוא הר בית אל, שנזכר בגבול בני יוסף³⁶ (והיה) [וְהָיוּ֙] תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן׃ אל המדבר הסמוך לבית און³⁷ ושם נגמר הקו הישר, ואחר כך נכנס החוט דרומה³⁸

פסוק יג

יג. וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה לצד המערב [ב. לצד דרום³⁹]⁴⁰ אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה החוט עובר בדרומה של לוז, והיא נשארת מחוצה לו בחלק בני יוסף⁴¹ הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל בית אל שקראה יעקב, ולא זו שליד העי, שהיתה בחלק בנימין⁴² וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃ ובית חורון התחתון נשארת בחלק יוסף⁴³

פסוק יד

יד. וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה והקיף את ההר משלוש רוחותיו, ופנה לגבול המערבי⁴⁴ מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶ֒גְבָּה֒ משם מתחיל הקצה הצפוני המערבי של בנימין (והיה) [וְהָי֣וּ] תֹצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה ושם הקצה הדרומי המערבי שלו⁴⁵ זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃ ובנימין נוטל כל רוחב הארץ שבין יהודה לאפרים⁴⁶

פסוק טו

טו. וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים כאן מונים ממערב למזרח, ושם ממזרח למערב⁴⁷ וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה אל ים שאינו הים הגדול⁴⁸ וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃⁴⁹

פסוק טז

טז. וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה הירידה היא ממעין מי נפתוח שבפסוק הקודם, הוא עין עיטם, המקום הגבוה בארץ ישראל⁵⁰ וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה הוא כתף ירושלים, שנשארה בנחלת בנימין⁵¹ וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃

פסוק יז

יז. וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ מקיף את עין רוגל מצפונה, והיא נשארת ליהודה [ב. מקיף את עין שמש⁵²]⁵³ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת היא גלגל, שבגבול יהודה הצפוני, ושם פנה הגבול דרומה⁵⁴ אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים⁵⁵ וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃

פסוק יח

יח. וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה ולכן אינה בנחלת בנימין⁵⁶ וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה׃ היא בית הערבה שבגבול יהודה⁵⁷

פסוק יט

יט. וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חׇגְלָה֮ צָפ֒וֹנָה֒ ולכן אינה בנחלת בנימין⁵⁸ (והיה) [וְהָי֣וּ] (תצאותיו) [תֹּצְא֣וֹת] הַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה הגבול בצפונו של הלשון, וכל הלשון בחלק יהודה⁵⁹ אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה ושם המקצוע הדרומי המזרחי של בנימין⁶⁰ זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃ הנמנה ממערב למזרח⁶¹

פסוק כ

כ. וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה הירדן הוא הגבול המזרחי לכל רוחב נחלתו⁶² זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ פ זו הנחלה והגבולות כאחד, כי אין שבט אחר שנטל ממנה⁶³

פסוק כא

כא. וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶ֑ם⁶⁴ יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חׇגְלָ֖ה הראשונה נשארה בחלק בנימין, והשנייה אחרת מזו שבגבול⁶⁵ וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ׃⁶⁶

פסוק כב

כב. וּבֵ֧ית הָעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם⁶⁷ וּבֵֽית־אֵֽל׃ זו שליד העי, ולא לוז⁶⁸

פסוק כג

כג. וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעׇפְרָֽה׃ שלוש ערים נוספות⁶⁹

פסוק כד

כד. וּכְפַ֧ר (העמני) [הָעַמֹּנָ֛ה] וְהָעׇפְנִ֖י וָגָ֑בַע שלוש ערים אלה משלימות את השתים עשרה⁷⁰ עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

פסוק כה

כה. גִּבְע֥וֹן וְהָרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת׃ שלוש ערים נוספות⁷¹

פסוק כו

כו. וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה׃ עוד שלוש ערים⁷²

פסוק כז

כז. וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה׃ ושלוש ערים נוספות⁷³

פסוק כח

כח. וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ ולשני השבטים חלק בה⁷⁴ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת חמש ערים בפסוק זה, כל אחת לעצמה [ב. שלוש, ועוד ענתות ועלמון⁷⁵]⁷⁶ עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן וכך מושלם המניין, תשע שלפני כן וחמש כאן זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ פ

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש