צפניה פרק ג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

צפניה פרק ג: ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃

הפסוקים

א. ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃

ב. לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהֹוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃

ג. שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃

ד. נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃

ה. יְהֹוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃

ו. הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

ז. אָמַ֜רְתִּי אַךְ תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם׃

כינוס הגוים למשפט ואחריו הפיכתם לשפה ברורה לעבוד את ה׳ יחד

ח. לָכֵ֤ן חַכּוּ לִי֙ נְאֻם יְהֹוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקׇבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כׇּל הָאָֽרֶץ׃

ט. כִּי אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה לְעׇבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃

י. מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃

הסרת עליזי הגאוה מירושלים והשארת עם עני ודל שאין בפיו תרמית

יא. בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי אָ֣ז אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא תוֹסִ֧פִי לְגׇבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קׇדְשִֽׁי׃

יב. וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה׃

יג. שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹֽא יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃

קריאה לבת ציון לרון כי ה׳ מלך בקרבה וישיש עליה בשמחה

יד. רׇנִּי֙ בַּת צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי֙ בְּכׇל לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָם׃

טו. הֵסִ֤יר יְהֹוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל יְהֹוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃

טז. בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלִַם אַל תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃

יז. יְהֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃

קיבוץ הנדחים והצולעים והפיכת בושתם לתהילה בקרב העמים בעת שיבת השבות

יח. נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃

יט. הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת כׇּל מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכׇל הָאָ֖רֶץ בׇּשְׁתָּֽם׃

כ. בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃