⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

שופטים פרק כ - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ישראל נקהלים במצפה, שומעים את הלוי ומחליטים לעלות על הגבעה תוכן הפרק: כל שבטי ישראל חוץ מבנימין נקהלים במצפה, והעדה היא ישראל וזקניהם בראשם (פסוק א, רלב"ג ומלבי"ם). הם מתייצבים ארבע מאות אלף איש רגלי, כסדר הדגלים או כל שבט בפינתו (פסוק ב, מלבי"ם ומצודת דוד). בנימין שומעים ואינם באים להתנצל (פסוק ג, מצודת דוד ואלשיך), והלוי מספר מה אירע לו בגבעה (פסוקים ד-ו, מלבי"ם ואלשיך). ישראל פונים זה לזה להכריע מה לעשות בהם (פסוק ז, מלבי"ם), והעם קם כאיש אחד ומחליט שלא ישוב איש לביתו (פסוק ח, אברבנאל ומלבי"ם). הגורל קובע מי יקח צדה לשאר הלוחמים (פסוקים ט-י, רד"ק ומצודת דוד). כולם מאוחדים בהסכמה אחת לקנא ולנקום (פסוק יא, מצודת דוד ורד"ק). ישראל שולחים אל בנימין לדרוש את החוטאים, ובנימין מסרבים ונאספים למלחמה (פסוקים יב-יד, אברבנאל ואלשיך). בנימין מונים עשרים וששה אלף איש ועוד שבע מאות בחורי הגבעה, ובהם אטרי יד ימין, וישראל ארבע מאות אלף (פסוקים טו-יז, רד"ק, רש"י ומלבי"ם). ישראל נגפים פעמיים, ונאמר שנענשו על שלא קינאו לפסל מיכה (פסוקים יח-כה, רש"י ורד"ק). בפעם השלישית הם בוכים, צמים ושואלים כהוגן באורים ותומים, ונענים (פסוקים כו-כח, מלבי"ם ורלב"ג). אחר כך ישראל שמים אורבים ומעמידים פני נגפים כדי לנתק את בנימין מן העיר (פסוקים כט-לו, רלב"ג ומצודת דוד). האורב לוכד את העיר ומעלה עשן כאות מוסכם, ובנימין נבהלים (פסוקים לז-מא, רש"י ומלבי"ם). בנימין מוקפים ונופלים, ושש מאות נמלטים לסלע הרמון (פסוקים מב-מז, מצודת דוד ורד"ק). ישראל שבים להכות את ערי בנימין ולשרוף אותן (פסוק מח, רד"ק ואברבנאל).

הפסוקים

א. וַיֵּצְאוּ֮ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַתִּקָּהֵ֨ל הָעֵדָ֜ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד לְמִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וְאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶל־יְהֹוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃

ב. וַיִּֽתְיַצְּב֞וּ פִּנּ֣וֹת כׇּל־הָעָ֗ם כֹּ֚ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּקְהַ֖ל עַ֣ם הָאֱלֹהִ֑ים אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ רַגְלִ֖י שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃ פ

ג. וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן כִּֽי־עָל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּבְּר֕וּ אֵיכָ֥ה נִהְיְתָ֖ה הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃

ד. וַיַּ֜עַן הָאִ֣ישׁ הַלֵּוִ֗י אִ֛ישׁ הָאִשָּׁ֥ה הַנִּרְצָחָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַגִּבְעָ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְבִנְיָמִ֔ן בָּ֛אתִי אֲנִ֥י וּפִילַגְשִׁ֖י לָלֽוּן׃

ה. וַיָּקֻ֤מוּ עָלַי֙ בַּעֲלֵ֣י הַגִּבְעָ֔ה וַיָּסֹ֧בּוּ עָלַ֛י אֶת־הַבַּ֖יִת לָ֑יְלָה אוֹתִי֙ דִּמּ֣וּ לַהֲרֹ֔ג וְאֶת־פִּילַגְשִׁ֥י עִנּ֖וּ וַתָּמֹֽת׃

ו. וָאֹחֵ֤ז בְּפִֽילַגְשִׁי֙ וָֽאֲנַתְּחֶ֔הָ וָֽאֲשַׁלְּחֶ֔הָ בְּכׇל־שְׂדֵ֖ה נַחֲלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י עָשׂ֛וּ זִמָּ֥ה וּנְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

ז. הִנֵּ֥ה כֻלְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הָב֥וּ לָכֶ֛ם דָּבָ֥ר וְעֵצָ֖ה הֲלֹֽם׃

ח. וַיָּ֙קׇם֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לֵאמֹ֑ר לֹ֤א נֵלֵךְ֙ אִ֣ישׁ לְאׇהֳל֔וֹ וְלֹ֥א נָס֖וּר אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃

ט. וְעַתָּ֕ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶׂ֖ה לַגִּבְעָ֑ה עָלֶ֖יהָ בְּגוֹרָֽל׃

י. וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָֽרְבָבָ֔ה לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם לַעֲשׂ֗וֹת לְבוֹאָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכׇ֨ל־הַנְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

יא. וַיֵּאָסֵ֞ף כׇּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־הָעִ֔יר כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד חֲבֵרִֽים׃ פ

יב. וַֽיִּשְׁלְח֞וּ שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲנָשִׁ֔ים בְּכׇל־שִׁבְטֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לֵאמֹ֑ר מָ֚ה הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר נִהְיְתָ֖ה בָּכֶֽם׃

יג. וְעַתָּ֡ה תְּנוּ֩ אֶת־הָאֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־בְלִיַּ֜עַל אֲשֶׁ֤ר בַּגִּבְעָה֙ וּנְמִיתֵ֔ם וּנְבַעֲרָ֥ה רָעָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א אָבוּ֙ [בְּנֵ֣י] בִנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ בְּק֖וֹל אֲחֵיהֶ֥ם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃

יד. וַיֵּאָסְפ֧וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֛ן מִן־הֶעָרִ֖ים הַגִּבְעָ֑תָה לָצֵ֥את לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

טו. וַיִּתְפָּֽקְדוּ֩ בְנֵ֨י בִנְיָמִ֜ן בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב לְ֠בַ֠ד מִיֹּשְׁבֵ֤י הַגִּבְעָה֙ הִתְפָּ֣קְד֔וּ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃

טז. מִכֹּ֣ל הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֣ישׁ בָּח֔וּר אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינ֑וֹ כׇּל־זֶ֗ה קֹלֵ֧עַ בָּאֶ֛בֶן אֶל־הַֽשַּׂעֲרָ֖ה וְלֹ֥א יַחֲטִֽא׃ פ

יז. וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הִתְפָּֽקְד֗וּ לְבַד֙ מִבִּנְיָמִ֔ן אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב כׇּל־זֶ֖ה אִ֥ישׁ מִלְחָמָֽה׃

יח. וַיָּקֻ֜מוּ וַיַּעֲל֣וּ בֵֽית־אֵל֮ וַיִּשְׁאֲל֣וּ בֵאלֹהִים֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֚י יַעֲלֶה־לָּ֣נוּ בַתְּחִלָּ֔ה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה יְהוּדָ֥ה בַתְּחִלָּֽה׃

יט. וַיָּק֥וּמוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּבֹּ֑קֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־הַגִּבְעָֽה׃

כ. וַיֵּצֵא֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בִּנְיָמִ֑ן וַיַּעַרְכ֨וּ אִתָּ֧ם אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִלְחָמָ֖ה אֶל־הַגִּבְעָֽה׃

כא. וַיֵּצְא֥וּ בְנֵי־בִנְיָמִ֖ן מִן־הַגִּבְעָ֑ה וַיַּשְׁחִ֨יתוּ בְיִשְׂרָאֵ֜ל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁנַ֨יִם וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָֽרְצָה׃

כב. וַיִּתְחַזֵּ֥ק הָעָ֖ם אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּסִ֙פוּ֙ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֔ה בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁר־עָ֥רְכוּ שָׁ֖ם בַּיּ֥וֹם הָרִאשֽׁוֹן׃

כג. וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּבְכּ֣וּ לִפְנֵי־יְהֹוָה֮ עַד־הָעֶ֒רֶב֒ וַיִּשְׁאֲל֤וּ בַֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאוֹסִ֗יף לָגֶ֙שֶׁת֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עִם־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן אָחִ֑י וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה עֲל֥וּ אֵלָֽיו׃ פ

כד. וַיִּקְרְב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִֽי׃

כה. וַיֵּצֵא֩ בִנְיָמִ֨ן לִקְרָאתָ֥ם מִֽן־הַגִּבְעָה֮ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִי֒ וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל ע֗וֹד שְׁמֹנַ֨ת עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָ֑רְצָה כׇּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לְפֵי חָֽרֶב׃

כו. וַיַּעֲל֣וּ כׇל־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכׇל־הָעָ֜ם וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית־אֵ֗ל וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיָּצ֥וּמוּ בַיּוֹם־הַה֖וּא עַד־הָעָ֑רֶב וַֽיַּעֲל֛וּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

כז. וַיִּשְׁאֲל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיהֹוָ֑ה וְשָׁ֗ם אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים בַּיָּמִ֖ים הָהֵֽם׃

כח. וּ֠פִֽינְחָ֠ס בֶּן־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֮ לֵאמֹר֒ הַאוֹסִ֨ף ע֜וֹד לָצֵ֧את לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ עֲל֔וּ כִּ֥י מָחָ֖ר אֶתְּנֶ֥נּוּ בְיָדֶֽךָ׃

כט. וַיָּ֤שֶׂם יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽרְבִ֔ים אֶל־הַגִּבְעָ֖ה סָבִֽיב׃ פ

ל. וַיַּעֲל֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַיַּעַרְכ֥וּ אֶל־הַגִּבְעָ֖ה כְּפַ֥עַם בְּפָֽעַם׃

לא. וַיֵּצְא֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ לִקְרַ֣את הָעָ֔ם הׇנְתְּק֖וּ מִן־הָעִ֑יר וַיָּחֵ֡לּוּ לְהַכּוֹת֩ מֵהָעָ֨ם חֲלָלִ֜ים כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם בַּֽמְסִלּוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר אַחַ֜ת עֹלָ֣ה בֵֽית־אֵ֗ל וְאַחַ֤ת גִּבְעָ֙תָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִ֖ישׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

לב. וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן נִגָּפִ֥ים הֵ֛ם לְפָנֵ֖ינוּ כְּבָרִֽאשֹׁנָ֑ה וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל אָמְר֗וּ נָנ֙וּסָה֙ וּֽנְתַקְּנ֔וּהוּ מִן־הָעִ֖יר אֶל־הַֽמְסִלּֽוֹת׃

לג. וְכֹ֣ל אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל קָ֚מוּ מִמְּקוֹמ֔וֹ וַיַּעַרְכ֖וּ בְּבַ֣עַל תָּמָ֑ר וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמ֖וֹ מִמַּ֥עֲרֵה גָֽבַע׃

לד. וַיָּבֹ֩אוּ֩ מִנֶּ֨גֶד לַגִּבְעָ֜ה עֲשֶׂ֩רֶת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֤ישׁ בָּחוּר֙ מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַמִּלְחָמָ֖ה כָּבֵ֑דָה וְהֵם֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ כִּי־נֹגַ֥עַת עֲלֵיהֶ֖ם הָרָעָֽה׃ פ

לה. וַיִּגֹּ֨ף יְהֹוָ֥ה אֶֽת־בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל בְּבִנְיָמִן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עֶשְׂרִ֨ים וַחֲמִשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף וּמֵאָ֖ה אִ֑ישׁ כׇּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃

לו. וַיִּרְא֥וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן כִּ֣י נִגָּ֑פוּ וַיִּתְּנ֨וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֤ל מָקוֹם֙ לְבִנְיָמִ֔ן כִּ֤י בָֽטְחוּ֙ אֶל־הָ֣אֹרֵ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֖מוּ אֶל־הַגִּבְעָֽה׃

לז. וְהָאֹרֵ֣ב הֵחִ֔ישׁוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ אֶל־הַגִּבְעָ֑ה וַיִּמְשֹׁךְ֙ הָאֹרֵ֔ב וַיַּ֥ךְ אֶת־כׇּל־הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃

לח. וְהַמּוֹעֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב לְהַעֲלוֹתָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן־הָעִֽיר׃

לט. וַיַּהֲפֹ֥ךְ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבִנְיָמִ֡ן הֵחֵל֩ לְהַכּ֨וֹת חֲלָלִ֤ים בְּאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ כִּשְׁלֹשִׁ֣ים אִ֔ישׁ כִּ֣י אָֽמְר֔וּ אַךְ֩ נִגּ֨וֹף נִגָּ֥ף הוּא֙ לְפָנֵ֔ינוּ כַּמִּלְחָמָ֖ה הָרִאשֹׁנָֽה׃

מ. וְהַמַּשְׂאֵ֗ת הֵחֵ֛לָּה לַעֲל֥וֹת מִן־הָעִ֖יר עַמּ֣וּד עָשָׁ֑ן וַיִּ֤פֶן בִּנְיָמִן֙ אַחֲרָ֔יו וְהִנֵּ֛ה עָלָ֥ה כְלִיל־הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיְמָה׃

מא. וְאִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ הָפַ֔ךְ וַיִּבָּהֵ֖ל אִ֣ישׁ בִּנְיָמִ֑ן כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־נָגְעָ֥ה עָלָ֖יו הָרָעָֽה׃

מב. וַיִּפְנ֞וּ לִפְנֵ֨י אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־דֶּ֣רֶךְ הַמִּדְבָּ֔ר וְהַמִּלְחָמָ֖ה הִדְבִּיקָ֑תְהוּ וַֽאֲשֶׁר֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מַשְׁחִיתִ֥ים אוֹת֖וֹ בְּתוֹכֽוֹ׃

מג. כִּתְּר֤וּ אֶת־בִּנְיָמִן֙ הִרְדִיפֻ֔הוּ מְנוּחָ֖ה הִדְרִיכֻ֑הוּ עַ֛ד נֹ֥כַח הַגִּבְעָ֖ה מִמִּזְרַח־שָֽׁמֶשׁ׃

מד. וַֽיִּפְּלוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן שְׁמֹנָֽה־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃

מה. וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן וַיְעֹלְלֻ֙הוּ֙ בַּֽמְסִלּ֔וֹת חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיַּדְבִּ֤יקוּ אַֽחֲרָיו֙ עַד־גִּדְעֹ֔ם וַיַּכּ֥וּ מִמֶּ֖נּוּ אַלְפַּ֥יִם אִֽישׁ׃

מו. וַיְהִי֩ כׇל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים מִבִּנְיָמִ֗ן עֶשְׂרִים֩ וַחֲמִשָּׁ֨ה אֶ֥לֶף אִ֛ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חֶ֖רֶב בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃

מז. וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּסֶ֣לַע רִמּ֔וֹן אַרְבָּעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃

מח. וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כׇּל־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כׇּל־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיֵּצְאוּ֮ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ מכל השבטים חוץ מבנימן, מעריהם1 וַתִּקָּהֵ֨ל הָעֵדָ֜ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד והיא ישראל וזקניהם בראשם, ודינם כמלך לפי צורך השעה2 לְמִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וְאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָ֑ד מקצה צפון מזרח ועד קצה דרום מערב3 אֶל־יְהֹוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃ במקום ששורה בו השכינה כשמתקבצים4

פסוק ב

ב. וַיִּֽתְיַצְּב֞וּ פִּנּ֣וֹת כׇּל־הָעָ֗ם הם ראשי העם [ב. כל שבט עמד בפינתו5]6 כֹּ֚ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּקְהַ֖ל עַ֣ם הָאֱלֹהִ֑ים הבאים לקנא על כבוד שמו7 אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ בסך הכל בקהל כולו8 רַגְלִ֖י שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃ פ ולא רוכבים9

פסוק ג

ג. וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן כִּֽי־עָל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑ה ולא שמו לב לבער את החוטאים בעצמם, ולא באו להתנצל [ב. נתקבצו גם הם10]11 וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּבְּר֕וּ אֵיכָ֥ה נִהְיְתָ֖ה הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ כי אף ששמעו מן השלוחים, ההכרעה תלויה בפרטי המעשה12

פסוק ד

ד. וַיַּ֜עַן הָאִ֣ישׁ הַלֵּוִ֗י אִ֛ישׁ הָאִשָּׁ֥ה הַנִּרְצָחָ֖ה להוציא שהיתה פנויה, או שזנתה תחתיו, או שמתה מקור13 וַיֹּאמַ֑ר הַגִּבְעָ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְבִנְיָמִ֔ן בָּ֛אתִי אֲנִ֥י וּפִילַגְשִׁ֖י לָלֽוּן׃ בדומה לאורחי לוט בסדום, ובכך האשים את כל העיר והשבט14

פסוק ה

ה. וַיָּקֻ֤מוּ עָלַי֙ בַּעֲלֵ֣י הַגִּבְעָ֔ה נכבדי העיר, בפרהסיא15 וַיָּסֹ֧בּוּ עָלַ֛י אֶת־הַבַּ֖יִת לָ֑יְלָה כמעשה אנשי סדום, שנסבו את הבית על המלאכים16 אוֹתִי֙ דִּמּ֣וּ לַהֲרֹ֔ג ובודאי הייתי מת, אילו לא הצלתי עצמי בפילגשי17 וְאֶת־פִּילַגְשִׁ֥י עִנּ֖וּ וַתָּמֹֽת׃ מרוב בעילות האונס, שלקחוה בעל כרחה, והוא חמס גדול בפרהסיא18

פסוק ו

ו. וָאֹחֵ֤ז בְּפִֽילַגְשִׁי֙ וָֽאֲנַתְּחֶ֔הָ לאחר שמתה, כדי שלא יחשבו שהם ניתחו אותה19 וָֽאֲשַׁלְּחֶ֔הָ בְּכׇל־שְׂדֵ֖ה נַחֲלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל כדי לעורר את הלבבות לנקום20 כִּ֥י עָשׂ֛וּ זִמָּ֥ה וּנְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ זמה על עצם המעשה, ונבלה על שנעשה ברבים21

פסוק ז

ז. הִנֵּ֥ה כֻלְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל שהדבר נוגע לכולכם, ויש בידכם דין מלך22 הָב֥וּ לָכֶ֛ם דָּבָ֥ר וְעֵצָ֖ה הֲלֹֽם׃ הכרעה מה לעשות בהם, ודרך להוציאה אל הפועל2324

פסוק ח

ח. וַיָּ֙קׇם֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד מתוך אחדות, כדי לבער את הרע25 לֵאמֹ֑ר לֹ֤א נֵלֵךְ֙ אִ֣ישׁ לְאׇהֳל֔וֹ עד שיושלם הדבר26 וְלֹ֥א נָס֖וּר אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃ ואף לא לפי שעה, אפילו להכין צדה27

פסוק ט

ט. וְעַתָּ֕ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶׂ֖ה לַגִּבְעָ֑ה עָלֶ֖יהָ בְּגוֹרָֽל׃ מי ילחם ומי יקח צדה, כדי לבער רק את החוטאים2829

פסוק י

י. וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָֽרְבָבָ֔ה אחד מכל עשרה בכל שבט, והגורל יקבע מי30 לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם והם יספקו אוכל לתשעת החלקים היוצאים ללחום, כי לא ידעו כמה יתעכבו31 לַעֲשׂ֗וֹת לְבוֹאָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכׇ֨ל־הַנְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ כשיבואו אליה, ולשלם להם כגמולם32

פסוק יא

יא. וַיֵּאָסֵ֞ף כׇּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־הָעִ֔יר היא גבע [ב. אל המצפה33]34 כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד חֲבֵרִֽים׃ פ כולם מאוחדים בהסכמה אחת, כדי לקנא ולנקום בעושי הנבלה35

פסוק יב

יב. וַֽיִּשְׁלְח֞וּ שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲנָשִׁ֔ים בְּכׇל־שִׁבְטֵ֥י בִנְיָמִ֖ן משפחותיו, הנחשבות כשבטים36 לֵאמֹ֑ר מָ֚ה הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר נִהְיְתָ֖ה בָּכֶֽם׃ אין זו שאלה, אלא הפלגה בגודלה, ואתם הייתם צריכים לבערה3738

פסוק יג

יג. וְעַתָּ֡ה תְּנוּ֩ אֶת־הָאֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־בְלִיַּ֜עַל אֲשֶׁ֤ר בַּגִּבְעָה֙ והמשפט אינו מוטל עליכם, כי אתם נוגעים בדבר [ב. כולנו נשפוט יחד39]40 וּנְמִיתֵ֔ם וּנְבַעֲרָ֥ה רָעָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵ֑ל ואז יוסר הרע מכם אל כלל ישראל41 וְלֹ֤א אָבוּ֙ [בְּנֵ֣י] בִנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ בְּק֖וֹל אֲחֵיהֶ֥ם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃ כי כעסו שלא נועצו בהם מתחילה, ולא עוד, אלא התאספו למלחמה ופתחו בה42

פסוק יד

יד. וַיֵּאָסְפ֧וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֛ן מִן־הֶעָרִ֖ים הַגִּבְעָ֑תָה לָצֵ֥את לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אף שישראל לא רצו אלא בגבעה בלבד, וקראו להם תחילה לשלום4344

פסוק טו

טו. וַיִּתְפָּֽקְדוּ֩ בְנֵ֨י בִנְיָמִ֜ן בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים והם הבאים מערי נחלתם45 עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב וזה המספר שממנו חסר אלף בספירת הנופלים אחר כך46 לְ֠בַ֠ד מִיֹּשְׁבֵ֤י הַגִּבְעָה֙ הִתְפָּ֣קְד֔וּ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃ נבחרים, כל אחד מהם, ונמנו בפני עצמם47

פסוק טז

טז. מִכֹּ֣ל הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה של בנימין48 שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֣ישׁ בָּח֔וּר אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינ֑וֹ יד ימינם כאילו אטומה, ואין להם שליטה בה [ב. שמאליים49]50 כׇּל־זֶ֗ה קֹלֵ֧עַ בָּאֶ֛בֶן אֶל־הַֽשַּׂעֲרָ֖ה וְלֹ֥א יַחֲטִֽא׃ פ אף שהיא דקה מאד51

פסוק יז

יז. וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הִתְפָּֽקְד֗וּ גם הם, בראותם את הקולעים, הכינו עצמם למלחמה, שמו ראשי צבאות וסדרו ערך מלחמה52 לְבַד֙ מִבִּנְיָמִ֔ן אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב כמניינם הקודם, כי איש לא שב לביתו53 כׇּל־זֶ֖ה אִ֥ישׁ מִלְחָמָֽה׃

פסוק יח

יח. וַיָּקֻ֜מוּ וַיַּעֲל֣וּ בֵֽית־אֵל֮ אל בית האלהים בשילה, שבו הארון54 וַיִּשְׁאֲל֣וּ בֵאלֹהִים֒ באורים ותומים55 וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֚י יַעֲלֶה־לָּ֣נוּ בַתְּחִלָּ֔ה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן מתוך בטחון בכוחם56 וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה יְהוּדָ֥ה בַתְּחִלָּֽה׃ אך לא בחנו את סיכוייהם לנצח ויהודה נבחר מאת ה' להנהיג57

פסוק יט

יט. וַיָּק֥וּמוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּבֹּ֑קֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־הַגִּבְעָֽה׃

פסוק כ

כ. וַיֵּצֵא֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בִּנְיָמִ֑ן58 וַיַּעַרְכ֨וּ אִתָּ֧ם אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִלְחָמָ֖ה אֶל־הַגִּבְעָֽה׃ ומטרתם הגבעה בלבד, ואילו מטרת בנימין להשחית את ישראל59

פסוק כא

כא. וַיֵּצְא֥וּ בְנֵי־בִנְיָמִ֖ן מִן־הַגִּבְעָ֑ה בפעם הראשונה60 וַיַּשְׁחִ֨יתוּ בְיִשְׂרָאֵ֜ל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁנַ֨יִם וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָֽרְצָה׃ נענשו על שלא מיחו גם בפסל מיכה6162

פסוק כב

כב. וַיִּתְחַזֵּ֥ק הָעָ֖ם אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל63 וַיֹּסִ֙פוּ֙ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֔ה בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁר־עָ֥רְכוּ שָׁ֖ם בַּיּ֥וֹם הָרִאשֽׁוֹן׃ וגם הפעם רק להעניש את אנשי הגבעה64

פסוק כג

כג. וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל הם זקניהם ושופטיהם, שנשלחו לשילה65 וַיִּבְכּ֣וּ לִפְנֵי־יְהֹוָה֮ עַד־הָעֶ֒רֶב֒ על ההרוגים ולא על חטאתם66 וַיִּשְׁאֲל֤וּ בַֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאוֹסִ֗יף לָגֶ֙שֶׁת֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עִם־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן אָחִ֑י אם מותר לנו לעשות זאת, ולא אם נצליח [ב. רק להתקרב ולהתרות67]68 וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה עֲל֥וּ אֵלָֽיו׃ פ אתם רשאים, אך לא הובטח נצחון69

פסוק כד

כד. וַיִּקְרְב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן ולא פתחו בקרב, והמתינו עד שיצאו70 בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִֽי׃

פסוק כה

כה. וַיֵּצֵא֩ בִנְיָמִ֨ן לִקְרָאתָ֥ם מִֽן־הַגִּבְעָה֮ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִי֒ פנים אל פנים, ביתר חוצפה מבפעם הראשונה71 וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל ע֗וֹד שְׁמֹנַ֨ת עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָ֑רְצָה וגם זה בעקבות עון פסל מיכה, והם עדיין לא הבינו זאת7273 כׇּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לְפֵי חָֽרֶב׃

פסוק כו

כו. וַיַּעֲל֣וּ כׇל־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכׇל־הָעָ֜ם בלי יוצא מן הכלל, ולא רק זקניהם74 וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית־אֵ֗ל אל שילה, שם היה הארון, והכתוב חוזר ומזכיר זאת כי הפעם שבו בכל לבם לאל75 וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה והפעם ישבו לחקור את מעשיהם76 וַיָּצ֥וּמוּ בַיּוֹם־הַה֖וּא עַד־הָעָ֑רֶב כדי לכלות את החטא77 וַֽיַּעֲל֛וּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ עולות לרצות את ה', ושלמים לעשות שלום עם אביהם שבשמים [ב. תודה על הפליטה78]79

פסוק כז

כז. וַיִּשְׁאֲל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיהֹוָ֑ה בפעם השלישית80 וְשָׁ֗ם אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים בַּיָּמִ֖ים הָהֵֽם׃ ורק עתה נזכר הארון, כי בפעמים הראשונות לא בחנו ולא הצליחו [ב. אז שאלו שלא במקום הראוי81]82

פסוק כח

כח. וּ֠פִֽינְחָ֠ס בֶּן־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֮ הכהן הגדול, לפני הארון, ושואל באורים ותומים, אף שכבר עברו עליו מאות שנה83 לֵאמֹר֒ הַאוֹסִ֨ף ע֜וֹד לָצֵ֧את לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם־אֶחְדָּ֑ל הפעם שאלו בפירוש: אם לא נצליח, נחדל84 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ עֲל֔וּ כִּ֥י מָחָ֖ר אֶתְּנֶ֥נּוּ בְיָדֶֽךָ׃ והפעם הובטח להם נצחון85

פסוק כט

כט. וַיָּ֤שֶׂם יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽרְבִ֔ים עשרת אלפים גיבורים מסתתרים, מכמה מקומות86 אֶל־הַגִּבְעָ֖ה סָבִֽיב׃ פ כדרך שנעשה בעי87

פסוק ל

ל. וַיַּעֲל֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כדי לייסר את אנשי הגבעה החוטאים בנפשותם88 וַיַּעַרְכ֥וּ אֶל־הַגִּבְעָ֖ה כְּפַ֥עַם בְּפָֽעַם׃89

פסוק לא

לא. וַיֵּצְא֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ לִקְרַ֣את הָעָ֔ם הׇנְתְּק֖וּ מִן־הָעִ֑יר כשהוסטו ממנה בידי ישראל, שנסו מפניהם בכוונה90 וַיָּחֵ֡לּוּ לְהַכּוֹת֩ מֵהָעָ֨ם חֲלָלִ֜ים כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם בַּֽמְסִלּוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר אַחַ֜ת עֹלָ֣ה בֵֽית־אֵ֗ל וְאַחַ֤ת גִּבְעָ֙תָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה בצומת שבו מתפצלות הדרכים, ושם הכו אותם בשדה91 כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִ֖ישׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ והכ"ף לאמיתות המספר92

פסוק לב

לב. וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן נִגָּפִ֥ים הֵ֛ם לְפָנֵ֖ינוּ כְּבָרִֽאשֹׁנָ֑ה וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל אָמְר֗וּ והאמת שנסו בכוונה93 נָנ֙וּסָה֙ וּֽנְתַקְּנ֔וּהוּ מִן־הָעִ֖יר אֶל־הַֽמְסִלּֽוֹת׃ כדי להעתיקם ממנה לגמרי, וכדי שהאורב יוכל להיכנס לעיר94

פסוק לג

לג. וְכֹ֣ל אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל קָ֚מוּ מִמְּקוֹמ֔וֹ לאחר שהעתיקו אותם מן העיר, והפכו פניהם אל בנימין95 וַיַּעַרְכ֖וּ בְּבַ֣עַל תָּמָ֑ר שבמישור יריחו96 וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמ֖וֹ מִמַּ֥עֲרֵה גָֽבַע׃ ממקום חולשתה של הגבעה, הנוח להיכבש [ב. ממערה שהסתתר בה97]98

פסוק לד

לד. וַיָּבֹ֩אוּ֩ מִנֶּ֨גֶד לַגִּבְעָ֜ה עֲשֶׂ֩רֶת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֤ישׁ בָּחוּר֙ מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל והם האורב שהוזכר, מצד העיר במערב99 וְהַמִּלְחָמָ֖ה כָּבֵ֑דָה ובנימין מוקפים מצפון וממערב, ולחמו שני הצדדים בגבורה100 וְהֵם֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ כִּי־נֹגַ֥עַת עֲלֵיהֶ֖ם הָרָעָֽה׃ פ שהרי לא ראו את העשן שראו ישראל101

פסוק לה

לה. וַיִּגֹּ֨ף יְהֹוָ֥ה אֶֽת־בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בסופו של דבר102 וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל בְּבִנְיָמִן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עֶשְׂרִ֨ים וַחֲמִשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף וּמֵאָ֖ה אִ֑ישׁ כׇּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃ הרוגי הקרב האחרון בלבד, ולא כולל הנופלים בקרבות הראשונים103

פסוק לו

לו. וַיִּרְא֥וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן כִּ֣י נִגָּ֑פוּ ישראל לפניהם [ב. הם עצמם, בעת צאת האורב104]105 וַיִּתְּנ֨וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֤ל מָקוֹם֙ לְבִנְיָמִ֔ן לרדוף אחריהם, בכוונה להרחיקם מן העיר106 [ב. לברוח אל הגבעה107] כִּ֤י בָֽטְחוּ֙ אֶל־הָ֣אֹרֵ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֖מוּ אֶל־הַגִּבְעָֽה׃ והוא ילכוד את העיר אחרי שינתקו בנימין ממנה [ב. אורב אחר שבדרום108]109

פסוק לז

לז. וְהָאֹרֵ֣ב הֵחִ֔ישׁוּ בעוד בנימין רודפים110 וַֽיִּפְשְׁט֖וּ אֶל־הַגִּבְעָ֑ה ונפזרו בה כדרך הנלחמים111 וַיִּמְשֹׁךְ֙ הָאֹרֵ֔ב האורב תקע בשופר, וכל אנשיו נמשכו אל העיר112 וַיַּ֥ךְ אֶת־כׇּל־הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃ ואחר כך יצא מן העיר לסגור על בנימין מצד שלישי113

פסוק לח

לח. וְהַמּוֹעֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב סימן שנקבע ביניהם מראש114 לְהַעֲלוֹתָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן־הָעִֽיר׃ וכך יבינו ישראל שהאורב לכד את הגבעה ויחזרו להכות בבנימין115

פסוק לט

לט. וַיַּהֲפֹ֥ךְ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּלְחָמָ֑ה הכתוב שב ומפרט כיצד נפלו עשרים וחמשה אלף האמורים בפסוק לה116 וּבִנְיָמִ֡ן הֵחֵל֩ לְהַכּ֨וֹת חֲלָלִ֤ים בְּאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ כִּשְׁלֹשִׁ֣ים אִ֔ישׁ בעוד ישראל נסים לכאורה, ובנימין סבורים שהם נגפים117 כִּ֣י אָֽמְר֔וּ אַךְ֩ נִגּ֨וֹף נִגָּ֥ף הוּא֙ לְפָנֵ֔ינוּ כַּמִּלְחָמָ֖ה הָרִאשֹׁנָֽה׃ ולא שמו לב שבאמצע נפגעו גם הם118

פסוק מ

מ. וְהַמַּשְׂאֵ֗ת הֵחֵ֛לָּה לַעֲל֥וֹת מִן־הָעִ֖יר עַמּ֣וּד עָשָׁ֑ן בעת שנסו ישראל ובנימין רדפו, ומיד ראו אותה ישראל119 וַיִּ֤פֶן בִּנְיָמִן֙ אַחֲרָ֔יו וראה גם הוא את העשן120 וְהִנֵּ֛ה עָלָ֥ה כְלִיל־הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיְמָה׃ שרפתה כולה, הסימן הראשון למפלתו121

פסוק מא

מא. וְאִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ הָפַ֔ךְ פניו אל בנימן, להכות בהם122 וַיִּבָּהֵ֖ל אִ֣ישׁ בִּנְיָמִ֑ן משני הסימנים שראה123 כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־נָגְעָ֥ה עָלָ֖יו הָרָעָֽה׃ והבין שישראל הציתו את העיר ונסו בערמה124

פסוק מב

מב. וַיִּפְנ֞וּ לִפְנֵ֨י אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־דֶּ֣רֶךְ הַמִּדְבָּ֔ר בדרך הפתוחה היחידה, במזרח125 וְהַמִּלְחָמָ֖ה הִדְבִּיקָ֑תְהוּ אנשי המלחמה מישראל השיגו אותו126 וַֽאֲשֶׁר֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מַשְׁחִיתִ֥ים אוֹת֖וֹ בְּתוֹכֽוֹ׃ אנשי האורב שנכנסו אל העיר מכים בבנימין מבפנים [ב. עוזרים שבאו מערי בנימין127]128

פסוק מג

מג. כִּתְּר֤וּ אֶת־בִּנְיָמִן֙ סבבוהו מכל צד כעטרה129 הִרְדִיפֻ֔הוּ קראו זה לזה לרדוף אחריו130 מְנוּחָ֖ה הִדְרִיכֻ֑הוּ ורמסוהו במקום מנוחתם [ב. השיגוהו131]132 עַ֛ד נֹ֥כַח הַגִּבְעָ֖ה מִמִּזְרַח־שָֽׁמֶשׁ׃ בדרך שנסו בה אל המדבר133

פסוק מד

מד. וַֽיִּפְּלוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן שְׁמֹנָֽה־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ בשדה הקרב עצמו, במקום המערכה134 אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ וזה החלק הראשון בספירת הנופלים135

פסוק מה

מה. וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן וַיְעֹלְלֻ֙הוּ֙ בַּֽמְסִלּ֔וֹת חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ הריגה אחר הריגה, כעוללות שאחר הבציר136 וַיַּדְבִּ֤יקוּ אַֽחֲרָיו֙ עַד־גִּדְעֹ֔ם137 וַיַּכּ֥וּ מִמֶּ֖נּוּ אַלְפַּ֥יִם אִֽישׁ׃ ועם השמונה עשר והחמישה שלפניהם, עשרים וחמשה אלף138

פסוק מו

מו. וַיְהִי֩ כׇל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים מִבִּנְיָמִ֗ן עֶשְׂרִים֩ וַחֲמִשָּׁ֨ה אֶ֥לֶף אִ֛ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חֶ֖רֶב בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא בלי המאה שבפסוק לה, שנכללה במנין הראשון139 אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ והאלף החסר מן המנין נפל בקרבות הקודמים [ב. נהרג אחר כך140]141

פסוק מז

מז. וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ כל הנותרים מבנימין, בלי אשה, כי אין אשה במלחמה142 וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּסֶ֣לַע רִמּ֔וֹן אַרְבָּעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ במבצר חזק, שאפשר היה להישגב בו143

פסוק מח

מח. וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בכל ערי נחלתם144 וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כׇּל־הַנִּמְצָ֑א אנשים ונשים וטף, וכן חיות ועופות145 גַּ֛ם כׇּל־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ פ הערים שלא נהרסו כשנכנסו בהן להרוג את העם146