שמואל ב פרק כ - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

שבע בן בכרי מסית את ישראל, ודוד שב לירושלים תוכן הפרק: שבע בן בכרי מסית את ישראל למרוד בדוד, ודוד נותן את פילגשיו בבית משמרת (פסוקים א-ג). עמשא מתאחר בקיבוץ יהודה, ויואב הורג אותו בעורמה ורודף אחרי שבע (פסוקים ד-יג). יואב צר על אבל, ואשה חכמה משכנעת את אנשי העיר להשליך את ראש שבע (פסוקים יד-כב). השרים נמנים שוב, כאילו התחיל דוד למלוך מחדש (רד"ק, פסוקים כג-כו).

הפסוקים

א. וְשָׁ֨ם נִקְרָ֜א אִ֣ישׁ בְּלִיַּ֗עַל וּשְׁמ֛וֹ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י וַיִּתְקַ֣ע בַּשֹּׁפָ֗ר וַ֠יֹּ֠אמֶר אֵֽין־לָ֨נוּ חֵ֜לֶק בְּדָוִ֗ד וְלֹ֤א נַחֲלָה־לָ֙נוּ֙ בְּבֶן־יִשַׁ֔י אִ֥ישׁ לְאֹהָלָ֖יו יִשְׂרָאֵֽל׃

ב. וַיַּ֜עַל כׇּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד אַחֲרֵ֖י שֶׁ֣בַע בֶּן־בִּכְרִ֑י וְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ דָּבְק֣וּ בְמַלְכָּ֔ם מִן־הַיַּרְדֵּ֖ן וְעַד־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

ג. וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־בֵּיתוֹ֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶשֶׂר־נָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֩יחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא־בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃ ס

ד. וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־עֲמָשָׂ֔א הַזְעֶק־לִ֥י אֶת־אִישׁ־יְהוּדָ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וְאַתָּ֖ה פֹּ֥ה עֲמֹֽד׃

ה. וַיֵּ֥לֶךְ עֲמָשָׂ֖א לְהַזְעִ֣יק אֶת־יְהוּדָ֑ה (וייחר) [וַיּ֕וֹחֶר] מִן־הַמּוֹעֵ֖ד אֲשֶׁ֥ר יְעָדֽוֹ׃ ס

ו. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־אֲבִישַׁ֔י עַתָּ֗ה יֵ֧רַֽע לָ֛נוּ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י מִן־אַבְשָׁל֑וֹם אַ֠תָּ֠ה קַ֞ח אֶת־עַבְדֵ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ וּרְדֹ֣ף אַחֲרָ֔יו פֶּן־מָ֥צָא ל֛וֹ עָרִ֥ים בְּצֻר֖וֹת וְהִצִּ֥יל עֵינֵֽנוּ׃

ז. וַיֵּצְא֤וּ אַחֲרָיו֙ אַנְשֵׁ֣י יוֹאָ֔ב וְהַכְּרֵתִ֥י וְהַפְּלֵתִ֖י וְכׇל־הַגִּבֹּרִ֑ים וַיֵּֽצְאוּ֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃

ח. הֵ֗ם עִם־הָאֶ֤בֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגִבְע֔וֹן וַעֲמָשָׂ֖א בָּ֣א לִפְנֵיהֶ֑ם וְיוֹאָ֞ב חָג֣וּר מִדּ֣וֹ לְבֻשׁ֗וֹ וְעָלָ֞ו חֲג֥וֹר חֶ֙רֶב֙ מְצֻמֶּ֤דֶת עַל־מׇתְנָיו֙ בְּתַעְרָ֔הּ וְה֥וּא יָצָ֖א וַתִּפֹּֽל׃ ס

ט. וַיֹּ֤אמֶר יוֹאָב֙ לַעֲמָשָׂ֔א הֲשָׁל֥וֹם אַתָּ֖ה אָחִ֑י וַתֹּ֜חֶז יַד־יְמִ֥ין יוֹאָ֛ב בִּזְקַ֥ן עֲמָשָׂ֖א לִנְשׇׁק־לֽוֹ׃

י. וַעֲמָשָׂ֨א לֹא־נִשְׁמַ֜ר בַּחֶ֣רֶב אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־יוֹאָ֗ב וַיַּכֵּ֩הוּ֩ בָ֨הּ אֶל־הַחֹ֜מֶשׁ וַיִּשְׁפֹּ֨ךְ מֵעָ֥יו אַ֛רְצָה וְלֹא־שָׁ֥נָה ל֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו רָדַ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃

יא. וְאִישׁ֙ עָמַ֣ד עָלָ֔יו מִֽנַּעֲרֵ֖י יוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר מִי֩ אֲשֶׁ֨ר חָפֵ֧ץ בְּיוֹאָ֛ב וּמִ֥י אֲשֶׁר־לְדָוִ֖ד אַחֲרֵ֥י יוֹאָֽב׃

יב. וַעֲמָשָׂ֛א מִתְגֹּלֵ֥ל בַּדָּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמְסִלָּ֑ה וַיַּ֨רְא הָאִ֜ישׁ כִּֽי־עָמַ֣ד כׇּל־הָעָ֗ם וַיַּסֵּב֩ אֶת־עֲמָשָׂ֨א מִן־הַֽמְסִלָּ֤ה הַשָּׂדֶה֙ וַיַּשְׁלֵ֤ךְ עָלָיו֙ בֶּ֔גֶד כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ה כׇּל־הַבָּ֥א עָלָ֖יו וְעָמָֽד׃

יג. כַּאֲשֶׁ֥ר הֹגָ֖ה מִן־הַֽמְסִלָּ֑ה עָבַ֤ר כׇּל־אִישׁ֙ אַחֲרֵ֣י יוֹאָ֔ב לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃

יד. וַֽיַּעֲבֹ֞ר בְּכׇל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָבֵ֛לָה וּבֵ֥ית מַעֲכָ֖ה וְכׇל־הַבֵּרִ֑ים ס (ויקלהו) [וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ] וַיָּבֹ֖אוּ אַף־אַחֲרָֽיו׃

טו. וַיָּבֹ֜אוּ וַיָּצֻ֣רוּ עָלָ֗יו בְּאָבֵ֙לָה֙ בֵּ֣ית הַֽמַּעֲכָ֔ה וַיִּשְׁפְּכ֤וּ סֹֽלְלָה֙ אֶל־הָעִ֔יר וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּחֵ֑ל וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יוֹאָ֔ב מַשְׁחִיתִ֖ם לְהַפִּ֥יל הַחוֹמָֽה׃

טז. וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ׃

יז. וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי׃

יח. וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר שָׁא֧וֹל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמּוּ׃

יט. אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת יְהֹוָֽה׃ פ

כ. וַיַּ֥עַן יוֹאָ֖ב וַיֹּאמַ֑ר חָלִ֤ילָה חָלִ֙ילָה֙ לִ֔י אִם־אֲבַלַּ֖ע וְאִם־אַשְׁחִֽית׃

כא. לֹא־כֵ֣ן הַדָּבָ֗ר כִּ֡י אִישׁ֩ מֵהַ֨ר אֶפְרַ֜יִם שֶׁ֧בַע בֶּן־בִּכְרִ֣י שְׁמ֗וֹ נָשָׂ֤א יָדוֹ֙ בַּמֶּ֣לֶךְ בְּדָוִ֔ד תְּנוּ־אֹת֣וֹ לְבַדּ֔וֹ וְאֵלְכָ֖ה מֵעַ֣ל הָעִ֑יר וַתֹּ֤אמֶר הָאִשָּׁה֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּ֥ה רֹאשׁ֛וֹ מֻשְׁלָ֥ךְ אֵלֶ֖יךָ בְּעַ֥ד הַחוֹמָֽה׃

כב. וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כׇּל־הָעָ֜ם בְּחׇכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ ס

כג. וְיוֹאָ֕ב אֶ֥ל כׇּל־הַצָּבָ֖א יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנָיָה֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־(הכרי) [הַכְּרֵתִ֖י] וְעַל־הַפְּלֵתִֽי׃

כד. וַאֲדֹרָ֖ם עַל־הַמַּ֑ס וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃

כה. (ושיא) [וּשְׁוָ֖א] סֹפֵ֑ר וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃

כו. וְגַ֗ם עִירָא֙ הַיָּ֣אִרִ֔י הָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְדָוִֽד׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וְשָׁ֨ם נִקְרָ֜א אִ֣ישׁ בְּלִיַּ֗עַל נזדמן ובא לשם, לשון זימון במעמד הויכוח בין יהודה לישראל, איש רשע שפרק עול שמים¹ וּשְׁמ֛וֹ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י משבט בנימין, ולכן שנא את דוד בגלל שאול² וַיִּתְקַ֣ע בַּשֹּׁפָ֗ר לסימן מרד³ וַ֠יֹּ֠אמֶר אֵֽין־לָ֨נוּ חֵ֜לֶק בְּדָוִ֗ד למה אתם מתווכחים על חלקכם, והרי דוד שייך לשבט יהודה בלבד⁴ וְלֹ֤א נַחֲלָה־לָ֙נוּ֙ בְּבֶן־יִשַׁ֔י ואף אין המלכות ירושה לו, כי אביו היה הדיוט⁵ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָ֖יו יִשְׂרָאֵֽל׃ ואין צורך במלך, אלא כל איש ישרור בביתו⁶

פסוק ב

ב. וַיַּ֜עַל כׇּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד אַחֲרֵ֖י שֶׁ֣בַע בֶּן־בִּכְרִ֑י בעקבות קריאתו של אותו רשע⁷ וְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ דָּבְק֣וּ בְמַלְכָּ֔ם מִן־הַיַּרְדֵּ֖ן וְעַד־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כי הוא משבטם, והלוו אותו בדרכו⁸

פסוק ג

ג. וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־בֵּיתוֹ֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ ומיד עם בואו, עוד לפני הרדיפה אחרי שבע⁹ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶשֶׂר־נָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֩יחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת שבא עליהן אבשלום¹⁰ וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ במקום שמור, שלא יבוא אליהן איש¹¹ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וסיפק את מזונן בכבוד¹² וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא־בָ֑א כי נאסרו עליו [ב. מנע עצמו מהן¹³]¹⁴ וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃ ס קשורות בלי היתר להינשא, כאלמנות בחיי בעליהן¹⁵

פסוק ד

ד. וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־עֲמָשָׂ֔א שרצה למנותו לשר הצבא במקום יואב¹⁶ הַזְעֶק־לִ֥י אֶת־אִישׁ־יְהוּדָ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אסוף בקריאה את אנשי שבטך לרדוף אחרי שבע, ולא יותר מכך¹⁷ וְאַתָּ֖ה פֹּ֥ה עֲמֹֽד׃ בתום הימים הזהר לשוב ולעמוד כאן לפני¹⁸

פסוק ה

ה. וַיֵּ֥לֶךְ עֲמָשָׂ֖א לְהַזְעִ֣יק אֶת־יְהוּדָ֑ה (וייחר) [וַיּ֕וֹחֶר] מִן־הַמּוֹעֵ֖ד אֲשֶׁ֥ר יְעָדֽוֹ׃ ס מצא חכמים שפתחו במסכתא, ונתעכב עמהם¹⁹ ולא שב אל המלך ביום השלישי²⁰

פסוק ו

ו. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־אֲבִישַׁ֔י ולא אל יואב, שכעס עליו על הריגת אבשלום²¹ עַתָּ֗ה יֵ֧רַֽע לָ֛נוּ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י מִן־אַבְשָׁל֑וֹם כי עתה הלכו אחריו ישראל, ואין פנאי להמתין²² אַ֠תָּ֠ה קַ֞ח אֶת־עַבְדֵ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ הואיל ועמשא אחר, קח מן הנמצאים סביבי [ב. אנשי יואב²³]²⁴ וּרְדֹ֣ף אַחֲרָ֔יו פֶּן־מָ֥צָא ל֛וֹ עָרִ֥ים בְּצֻר֖וֹת שיתחזק בהן²⁵ וְהִצִּ֥יל עֵינֵֽנוּ׃ ויציל את עצמו מעינינו, והכתוב קצר [ב. ויפריש מאתנו את המלכות²⁶]²⁷

פסוק ז

ז. וַיֵּצְא֤וּ אַחֲרָיו֙ אַנְשֵׁ֣י יוֹאָ֔ב וְהַכְּרֵתִ֥י וְהַפְּלֵתִ֖י וְכׇל־הַגִּבֹּרִ֑ים אחרי אבישי, ועמם הקשתים והקלעים²⁸ וַיֵּֽצְאוּ֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃ מיד, בחיל שעמם, ולא כדי להצטרף לעמשא²⁹

פסוק ח

ח. הֵ֗ם עִם־הָאֶ֤בֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגִבְע֔וֹן כשהגיעו סמוך לה³⁰ וַעֲמָשָׂ֖א בָּ֣א לִפְנֵיהֶ֑ם בדרכו אל המלך³¹ וְיוֹאָ֞ב חָג֣וּר מִדּ֣וֹ לְבֻשׁ֗וֹ בלבוש המיוחד לשר הצבא, כי עדיין לא הסירו דוד³² וְעָלָ֞ו חֲג֥וֹר חֶ֙רֶב֙ מְצֻמֶּ֤דֶת עַל־מׇתְנָיו֙ בְּתַעְרָ֔הּ צמודה לגופו לרוחב מתניו, כדי שתיפול בנקל ולא ירגיש בה עמשא³³ וְה֥וּא יָצָ֖א לקראת עמשא [ב. מן המקום שליד האבן³⁴]³⁵ וַתִּפֹּֽל׃ ס החרב מתערה, כששח מעט³⁶

פסוק ט

ט. וַיֹּ֤אמֶר יוֹאָב֙ לַעֲמָשָׂ֔א הֲשָׁל֥וֹם אַתָּ֖ה אָחִ֑י כדרך הנותן שלום, כדי שלא יישמר ממנו³⁷ וַתֹּ֜חֶז יַד־יְמִ֥ין יוֹאָ֛ב בִּזְקַ֥ן עֲמָשָׂ֖א לִנְשׇׁק־לֽוֹ׃ ואת החרב החזיק בשמאלו [ב. בימינו³⁸]³⁹

פסוק י

י. וַעֲמָשָׂ֨א לֹא־נִשְׁמַ֜ר בַּחֶ֣רֶב אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־יוֹאָ֗ב כי ראה שנפלה מעצמה⁴⁰ וַיַּכֵּ֩הוּ֩ בָ֨הּ אֶל־הַחֹ֜מֶשׁ בצלע החמישית, ששם תלויים הכבד והמרה⁴¹ וַיִּשְׁפֹּ֨ךְ מֵעָ֥יו אַ֛רְצָה וְלֹא־שָׁ֥נָה ל֖וֹ כי די היה במכה אחת⁴² וַיָּמֹ֑ת וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו רָדַ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃ כל אחד מהם בפני עצמו⁴³

פסוק יא

יא. וְאִישׁ֙ עָמַ֣ד עָלָ֔יו מִֽנַּעֲרֵ֖י יוֹאָ֑ב ליד החלל, לזרז את הבאים שלא יתעכבו⁴⁴ וַיֹּ֗אמֶר מִי֩ אֲשֶׁ֨ר חָפֵ֧ץ בְּיוֹאָ֛ב וּמִ֥י אֲשֶׁר־לְדָוִ֖ד אַחֲרֵ֥י יוֹאָֽב׃ ילך, ולא יעמוד על החלל⁴⁵

פסוק יב

יב. וַעֲמָשָׂ֛א מִתְגֹּלֵ֥ל בַּדָּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמְסִלָּ֑ה בדרך הכבושה שכולם עוברים בה⁴⁶ וַיַּ֨רְא הָאִ֜ישׁ כִּֽי־עָמַ֣ד כׇּל־הָעָ֗ם ונבהלו ולא רצו לעבור על הפגר⁴⁷ וַיַּסֵּב֩ אֶת־עֲמָשָׂ֨א מִן־הַֽמְסִלָּ֤ה הַשָּׂדֶה֙ הרחק מן הדרך⁴⁸ וַיַּשְׁלֵ֤ךְ עָלָיו֙ בֶּ֔גֶד כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ה כׇּל־הַבָּ֥א עָלָ֖יו וְעָמָֽד׃ כי ראה האיש שכל מי שמגיע שם עומד שגם הבאים מחדש נעצרו לשאול מה אירע⁴⁹

פסוק יג

יג. כַּאֲשֶׁ֥ר הֹגָ֖ה מִן־הַֽמְסִלָּ֑ה כשנמשך הפגר, כמו 'הגו סיגים מכסף'⁵⁰ עָבַ֤ר כׇּל־אִישׁ֙ אַחֲרֵ֣י יוֹאָ֔ב ולא התמהמהו עוד⁵¹ לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי׃ ויואב הרג את עמשא מקנאה, כי דוד רצה למנותו תחתיו⁵²

פסוק יד

יד. וַֽיַּעֲבֹ֞ר בְּכׇל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָבֵ֛לָה וּבֵ֥ית מַעֲכָ֖ה שבע עבר בהם לפתותם שימליכוהו עליהם עד שבא לעיר אבל, הסמוכה לבית מעכה [ב. יואב עבר שם⁵³]⁵⁴ וְכׇל־הַבֵּרִ֑ים (ויקלהו) [וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ] וַיָּבֹ֖אוּ אַף־אַחֲרָֽיו׃ ס אנשי המקומות שליד בארות שבבנימין, והלכו גם הם אחרי יואב⁵⁵

פסוק טו

טו. וַיָּבֹ֜אוּ וַיָּצֻ֣רוּ עָלָ֗יו בְּאָבֵ֙לָה֙ בֵּ֣ית הַֽמַּעֲכָ֔ה יואב ואנשיו, על שבע שנמלט אל העיר⁵⁶ וַיִּשְׁפְּכ֤וּ סֹֽלְלָה֙ אֶל־הָעִ֔יר תל עפר גבוה מול החומה, לעלות בו ולהילחם⁵⁷ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּחֵ֑ל החיצונה נפלה, והעיר עמדה בכוח החומה הפנימית [ב. והקיפוה מחנות⁵⁸]⁵⁹ וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יוֹאָ֔ב מַשְׁחִיתִ֖ם לְהַפִּ֥יל הַחוֹמָֽה׃ מעצמם, בלי ציווי יואב⁶⁰

פסוק טז

טז. וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר היא סרח בת אשר⁶¹ שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ בצעקה, כדרך הצועק בבהלה⁶² אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ׃

פסוק יז

יז. וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב שנאמר עליך שאתה יושב בשבת בחכמה ואיך תעשה מעשה כזה⁶³ וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי שר צבא ישראל⁶⁴ וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי׃

פסוק יח

יח. וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר ושאלה ממנו להשיב על דבריה⁶⁵ דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר היה לך לדבר לשלום בראשונה, שמא יפתחו לך כמצוות התורה [ב. אנשי שבע דיברו ראשונה⁶⁶]⁶⁷ שָׁא֧וֹל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמּוּ׃ אילו שאלו אנשיך לשלום העיר, מיד היו משלימים⁶⁸

פסוק יט

יט. אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אני מבני העיר, השלמים והנאמנים לישראל ולמלך ולא נמצא בה מרד⁶⁹ אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל עיר גדולה, שהכפרים סביבה כבנותיה⁷⁰ לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת יְהֹוָֽה׃ פ בלי סיבה, כשלא שאלת תחילה⁷¹

פסוק כ

כ. וַיַּ֥עַן יוֹאָ֖ב וַיֹּאמַ֑ר חָלִ֤ילָה חָלִ֙ילָה֙ לִ֔י רחוק הדבר ממני, וגם מן המלך⁷² אִם־אֲבַלַּ֖ע וְאִם־אַשְׁחִֽית׃ את העיר ואת אנשיה, ואפילו להשחית בה מעט⁷³

פסוק כא

כא. לֹא־כֵ֣ן הַדָּבָ֗ר שאני חפץ להמית⁷⁴ כִּ֡י אִישׁ֩ מֵהַ֨ר אֶפְרַ֜יִם שֶׁ֧בַע בֶּן־בִּכְרִ֣י שְׁמ֗וֹ נָשָׂ֤א יָדוֹ֙ בַּמֶּ֣לֶךְ בְּדָוִ֔ד מרד במלך ובדוד, וכל שכן במלך שהוא דוד⁷⁵ תְּנוּ־אֹת֣וֹ לְבַדּ֔וֹ ואדע שאתם נאמנים באמת⁷⁶ וְאֵלְכָ֖ה מֵעַ֣ל הָעִ֑יר וַתֹּ֤אמֶר הָאִשָּׁה֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּ֥ה רֹאשׁ֛וֹ מֻשְׁלָ֥ךְ אֵלֶ֖יךָ בְּעַ֥ד הַחוֹמָֽה׃ ממעל לחומה⁷⁷

פסוק כב

כב. וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כׇּל־הָעָ֜ם בְּחׇכְמָתָ֗הּ אמרה: הוא נהרג וגם אתם, מוטב שימות לבדו⁷⁸ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב ולא מסרוהו חי, שלא יגלה את שותפיו למרד⁷⁹ וַיִּתְקַע֙ בַּשֹּׁפָ֔ר לסימן שיסתלקו מן העיר⁸⁰ וַיָּפֻ֥צוּ מֵעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ ס

פסוק כג

כג. וְיוֹאָ֕ב אֶ֥ל כׇּל־הַצָּבָ֖א יִשְׂרָאֵ֑ל לא זז ממקומו, אף שהבטיח דוד לעמשא כי ראה דוד שאינו יכול לו⁸¹ וּבְנָיָה֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־ (הכרי) [הַכְּרֵתִ֖י] וְעַל־הַפְּלֵתִֽי׃ כבתחילה, והשרים נמנו שוב כאילו התחיל דוד למלוך⁸²

פסוק כד

כד. וַאֲדֹרָ֖ם עַל־הַמַּ֑ס מינוי חדש, להטיל מס על ישראל שמרדו⁸³ וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃ הממונה על ספר הזכרונות⁸⁴

פסוק כה

כה. (ושיא) [וּשְׁוָ֖א] סֹפֵ֑ר הכותב את החשבונות⁸⁵ וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃ שרי הכהונה, ואביתר הושווה עתה לצדוק, כי לא נענה באורים ותומים⁸⁶

פסוק כו

כו. וְגַ֗ם עִירָא֙ הַיָּ֣אִרִ֔י מתקוע, ששמן הזית מצוי בה⁸⁷ הָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְדָוִֽד׃ ס שר ושופט, ובעל עצתו [ב. מקבל מתנות כהונתו⁸⁸]⁸⁹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש