⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

שמואל ב פרק טז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ציבא מביא מנחה לדוד ומלשין על מפיבשת תוכן הפרק: ציבא מביא לדוד מנחה ומלשין על מפיבשת, ודוד נותן לו את כל אשר לאדונו (פסוקים א-ד). שמעי בן גרא מקלל את דוד וסוקל אותו באבנים, ודוד מונע מאבישי להורגו, כי לדבריו ה' אמר לו לקלל (פסוקים ה-יד). אבשלום בא לירושלים, חושי מתקבל אליו, ואחיתופל יועץ לו לבוא אל פלגשי אביו כדי שיתחזקו ידי אנשיו (פסוקים טו-כג).

הפסוקים

א. וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃

ב. וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־צִיבָ֖א מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָ֠א הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב (ולהלחם) [וְהַלֶּ֤חֶם] וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃

ג. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃

ד. וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

ה. וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃

ו. וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד וְאֶת־כׇּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכׇל־הָעָם֙ וְכׇל־הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃

ז. וְכֹה־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃

ח. הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהֹוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵית־שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ תַּחְתָּ֔ו וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃

ט. וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ ס

י. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה (כי) [כֹּ֣ה] יְקַלֵּ֗ל (וכי) [כִּ֤י] יְהֹוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ ס

יא. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־כׇּל־עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי־עַתָּ֜ה בֶּן־הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָמַר־ל֖וֹ יְהֹוָֽה׃

יב. אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהֹוָ֖ה (בעוני) [בְּעֵינִ֑י] וְהֵשִׁ֨יב יְהֹוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

יג. וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ ס וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ פ

יד. וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃

טו. וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכׇל־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃

טז. וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁר־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־אַבְשָׁל֔וֹם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

יז. וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֶת־רֵעֶֽךָ׃

יח. וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהֹוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל (לא) [ל֥וֹ] אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃

יט. וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ פ

כ. וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה־נַּעֲשֶֽׂה׃

כא. וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃

כב. וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

כג. וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־[אִ֖ישׁ] בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כׇּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ מראש הר הזיתים1 וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ ובא מעצמו, שלא בשליחות אדונו2 וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים זוג חמורים חגורים באוכף לרכיבה3 וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים ככרות לחם, ואשכולות ענבים יבשים4 וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ מאה מנים של דבלה שהם תאנים יבשות שכובשים יחד5 וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃ נאד מלא6

פסוק ב

ב. וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־צִיבָ֖א מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ למה הבאת את כל אלה7 וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָ֠א הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב לנשי המלך וילדיו, שיצאו בחפזון בלי מרכבה8 (ולהלחם) [וְהַלֶּ֤חֶם] וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים והקיץ כולל גם את הצמוקים9 וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃ מעמל הדרך10

פסוק ג

ג. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־אֲדֹנֶ֑יךָ שלא ירא להישאר בעיר אחרי ששלח מנחה זו11 וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם ולא הלך להקביל את אבשלום, ולא ברח עמך12 כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃ בראות ישראל מהומות בבניך, שאח הרג את אחיו ובן קם על אביו13

פסוק ד

ד. וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א מיד, מתוך שהאמין לדבריו14 הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת כי ראה בציבא ראוי לחסד יותר מאדונו15 וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי והודה לו על המתנה16 אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

פסוק ה

ה. וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּחוּרִ֑ים היה הולך וקרב, ועדיין לא הגיע לעיר בחורים שבבנימין17 וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל הראשון שיצא אליו בדרך, ולא לנחמו אלא לקללו18 וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃ ומיד בצאתו מן העיר חירף אותו בדברי קלון19

פסוק ו

ו. וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד כשהתקרב אליהם, והוסיף מעשה על המחשבה והדיבור20 וְאֶת־כׇּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד שסקל אותם רק מפני שהם של דוד21 וְכׇל־הָעָם֙ וְכׇל־הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ ומרוב כעסו לא חשש שיסירו את ראשו22

פסוק ז

ז. וְכֹה־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ בין שאר כינויי הגנאי שקרא לו23 צֵ֥א צֵ֛א ממלכותך24 אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים שבעצתך נהרגו אבנר ואיש בשת [ב. ששפך דמים רבים25]26 וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃ על מעשה בת שבע27

פסוק ח

ח. הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהֹוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵית־שָׁא֗וּל כשם שבית שאול מתו בחרב, כך ימותו בניך, וכבר מת אמנון28 אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ תַּחְתָּ֔ו בזרוע29 וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ ובזה גרוע אתה משאול, שבנך קם עליך מאת ה' שבטחת בו30 וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ ורואה בחייך את הרעה הראויה למעשיך, מה שלא ראה שאול31 כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃ וזו סיבת כל אלה32

פסוק ט

ט. וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ וכי הרגת את שאול ובניו33 אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ ס כדין המקלל מלך, שחייב מיתה34

פסוק י

י. וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה מה עשיתם לי ומה עשיתי לכם, שאתם עושים דבר שאיני חפץ בו [ב. מה תזיק לנו קללתו35]36 (כי) [כֹּ֣ה] יְקַלֵּ֗ל ויוסיף לקלל כחפצו37 (וכי) [כִּ֤י] יְהֹוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד אין אדם כמוהו, ראש לסנהדרין, מקלל מלך אלא בדבר ה'38 וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ ס הלא שלוחו של מקום הוא39

פסוק יא

יא. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־כׇּל־עֲבָדָ֔יו וחיזק את דבריו40 הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשִׁ֑י בניגוד לטבע, שהבן חס על אביו, ומזה ניכר שיד ה' עשתה זאת41 וְאַ֨ף כִּֽי־עַתָּ֜ה בֶּן־הַיְמִינִ֗י ששבטו שונא לי, ואני עכשיו נרדף ובורח42 הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל שהרי אין זה עסק נפשות אלא קללה43 כִּ֥י אָמַר־ל֖וֹ יְהֹוָֽה׃

פסוק יב

יב. אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהֹוָ֖ה (בעוני) [בְּעֵינִ֑י] בדמעה שעיני מזילות מחרפה זו [ב. בעניי ובחרפתי44]45 וְהֵשִׁ֨יב יְהֹוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה בעבור שאני סובל זאת לכבודו ואיני נוקם46 תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ שהיא ייסורים שנוספו על עונש הנביא, ויהיו לי ייסורים של אהבה47

פסוק יג

יג. וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ ולא סטה ממנה, ולא הסתיר פניו מן הכלימה48 וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ בצד ההר, מול דוד49 הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ מרחוק, כי לא השיגו אותו האבנים50 וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ ס זרק עפר, שנראה גם מרחוק5152

פסוק יד

יד. וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים מעמל הדרך53 וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃ בבחורים, שאליה הגיעו ונחו להשיב את נפשם54

פסוק טו

טו. וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכׇל־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם בשעה שדוד היה בדרכו55 וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃ שהיה לפנים יועצו של דוד56

פסוק טז

טז. וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁר־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם אף שהיה שושבינו של דוד57 וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־אַבְשָׁל֔וֹם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ככל אשר שם דוד בפיו, כמי שמודה במלכות אבשלום58

פסוק יז

יז. וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־רֵעֶ֑ךָ בתמיהה: וכי זה החסד, לעזבו ביום צרתו59 לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֶת־רֵעֶֽךָ׃ ועוד באת להודות במלכותי60

פסוק יח

יח. וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א לא היה ראוי שאלך עמו61 כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהֹוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל והעם הזה הם הסנהדרין [ב. היושבים פה62]63 (לא) [ל֥וֹ] אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃ כי אהבתי לאביך הייתה מצד המלוכה64

פסוק יט

יט. וְהַשֵּׁנִ֗ית היא טענה נוספת, למה באתי אליך65 לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ ולכן אין בזה בגידה66 כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ פ ואתה תאהבני מפני שהייתי ריע אביך67

פסוק כ

כ. וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲחִיתֹ֑פֶל תחילה, ובתנאי שיתייעץ גם עם חושי68 הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה אתה והזקנים שעמך [ב. לשון כבוד69]70 מַֽה־נַּעֲשֶֽׂה׃

פסוק כא

כא. וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם קודם שהגיד את עצתו להרוג את דוד71 בּ֚וֹא אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת ומכך שהניחן ניכר שעדיין לבו עליך72 וְשָׁמַ֤ע כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ שנעשית שנוא ומתועב לו, ולא ישלים עמך עוד73 וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃ שעתה רפו ידיהם, מחשש שתתחרט ותחזור לאביך74

פסוק כב

כב. וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג אוהל נטוי ביריעות, שבו נכנס עמהן בסתר75 וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ שראו שנכנס עמהן לאוהל, וכך נתקיים מה שייעד ה' לדוד76

פסוק כג

כג. וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כשהועמד יועץ77 כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־ [אִ֖ישׁ] בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים שבטוח שהתשובה נאמנה, כאורים ותומים78 כֵּ֚ן כׇּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃ ס אף עצת הפלגשים נכונה הייתה, ולכן לא חיכה אבשלום לחושי79