שמואל א פרק כז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

דוד בורח מפני שאול אל אכיש מלך גת תוכן הפרק: דוד חושש שיספה ביד שאול, כי לא בכל יום נעשה נס (מלבי"ם). הוא עובר עם אנשיו ובני ביתם אל אכיש מלך גת, ושאול חדל לבקשו (פסוקים א-ד). אכיש נותן לו את צקלג, והיא נשארת למלכי יהודה (רד"ק, פסוקים ה-ז). דוד פושט על הגשורי, הגזרי והעמלקי, ומספר לאכיש שפשט על יהודה. כך מאמין אכיש שנבאש בעמו (מצודת דוד, פסוקים ח-יב).

הפסוקים

א. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם־אֶחָ֖ד בְּיַד־שָׁא֑וּל אֵֽין־לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃

ב. וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּן־מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃

ג. וַיֵּ֩שֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם־אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ת וַֽאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת־נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית׃

ד. וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי־בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת וְלֹא־[יָסַ֥ף] (יוסף) ע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ׃ ס

ה. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת עָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ׃

ו. וַיִּתֶּן־ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת־צִֽקְלָ֑ג לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ פ

ז. וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים יָמִ֖ים וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃

ח. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל־הַגְּשׁוּרִ֥י (והגרזי) [וְהַגִּזְרִ֖י] וְהָעֲמָלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ט. וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים וַיָּ֖שׇׁב וַיָּבֹ֥א אֶל־אָכִֽישׁ׃

י. וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַל־פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַל־נֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַל־נֶ֣גֶב הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְאֶל־נֶ֖גֶב הַקֵּינִֽי׃

יא. וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃

יב. וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־לִבּ֔וֹ כשראה ששאול מקנא בו יותר על הצלחתו¹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם־אֶחָ֖ד בְּיַד־שָׁא֑וּל פן יארוב לי ויבוא עלי פתאום כי לא בכל יום נעשה נס² אֵֽין־לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים אף שה' הבטיחני³ וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל כי לא יחשוד עוד שאני אוסף אנשים למרוד בו⁴ וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃ שאם ירדוף אחרי גם שם, יצילני מלך פלשתים⁵

פסוק ב

ב. וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אנשים שיהיו לאכיש לעזר ביום קרב, ולא לבדו כבפעם הראשונה⁶ אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּן־מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃ ואף שנמלט ממנו בהתהללו, קיבלו עתה בשלום, כי נודע לו שנבאש בשאול⁷

פסוק ג

ג. וַיֵּ֩שֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם־אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ ולכן לא חשש אכיש שיברחו, כפי שחשש כשבא לבדו⁸ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ת וַֽאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת־נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית׃⁹

פסוק ד

ד. וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי־בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת מפי מגיד שביקש למצוא חן בעיניו¹⁰¹¹ וְלֹא־ [יָסַ֥ף] (יוסף) ע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ׃ ס וכך נתקיימה מחשבתו של דוד, שיתייאש ממנו¹²

פסוק ה

ה. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ ואל תחשדני שאמרוד בך¹³ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת עָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה נבדל מן הפלשתים, בעיר פרזות שאין לה חומה¹⁴ וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם בעיר שתהיה לי ולאנשיי לבדנו¹⁵ וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ׃ כי אהיה לך שם למשא כבד שיתייקרו המזונות בשל אנשיי¹⁶

פסוק ו

ו. וַיִּתֶּן־ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת־צִֽקְלָ֑ג לשבת בה, והיא היתה אז בידי הפלשתים, אף שבחלוקת הארץ ניתנה ליהודה¹⁷¹⁸ לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ פ ולא הוחזרה לכל השבט, אלא נשארה לדוד ולמלכים מבניו¹⁹

פסוק ז

ז. וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים יָמִ֖ים וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ שני ימים, ולא שנה, שהרי שמואל כבר מת עד מות שאול [ב. שנה וארבעה חדשים²⁰]²¹

פסוק ח

ח. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו כך היה רגיל לעשות תמיד כי לא היה להם מזון אחר²² וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל־הַגְּשׁוּרִ֥י (והגרזי) [וְהַגִּזְרִ֖י] וְהָעֲמָלֵקִ֑י להילחם ולשלול שלל²³ כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ לבטח, בלי מלחמה, ולכן לא נשמרו [ב. אויבי אכיש היו²⁴]²⁵

פסוק ט

ט. וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ את יושביה, הגשורי ושכניו²⁶ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה ולא השאירם בחיים לעבדים ולשפחות²⁷ וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים שלל רב²⁸ וַיָּ֖שׇׁב וַיָּבֹ֥א אֶל־אָכִֽישׁ׃ להגיד לו²⁹

פסוק י

י. וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַל־פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם כמו 'אן', ולמ"ד מתחלפת בנו"ן יצאתם לשלול [ב. וכי לא פשטתם³⁰]³¹ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד כמסיח לפי תומו³² עַל־נֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַל־נֶ֣גֶב הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְאֶל־נֶ֖גֶב הַקֵּינִֽי׃ פעם זה ופעם זה, והקינים הם משפחת יתרו שנתגיירו³³

פסוק יא

יא. וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ מן השבי, כדי שלא יכחישו את דבריו לפני אכיש³⁴ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ שעל הגשורי ושכניו פשט, ולא על בני עמו³⁵ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ ולכן לא נודע הדבר לאכיש, ולא ידעו מי עשה להם הרעה³⁶

פסוק יב

יב. וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד שאמת דבריו³⁷ לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל ומאס בכל ישראל, שהרי נלחם גם בשבטו³⁸ וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם׃ פ שלא ישלים עוד עם עמו³⁹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש