קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
דוד בורח מניות ומבקש מיהונתן לבדוק את לב שאול תוכן הפרק: דוד בורח מניות ושואל את יהונתן על מה מבקש שאול את נפשו. יהונתן סבור שאביו לא יעבור על שבועתו (רד"ק, פסוקים א-י). השניים כורתים ברית על עצמם ועל זרעם וקובעים סימן בחצים (מלבי"ם, פסוקים יא-כג). בסעודת ראש החודש שאול מטיל חנית ביהונתן, ויהונתן מודיע לדוד בחצים שעליו לברוח, והם נפרדים בבכי (רד"ק, פסוקים כד-מב).
א. וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוות) [מִנָּי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃
ב. וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִ֘ילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה (לו עשה) [לֹֽא־יַעֲשֶׂ֨ה] אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־אׇזְנִ֑י וּמַדּ֩וּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת׃
ג. וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־יֵעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי־יְהֹוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת׃
ד. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד מַה־תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ פ
ה. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־אֵשֵׁ֥ב עִם־הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית׃
ו. אִם־פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית־לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכׇל־הַמִּשְׁפָּחָֽה׃
ז. אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃
ח. וְעָשִׂ֤יתָֽ חֶ֙סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהֹוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃ פ
ט. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃ ס
י. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃ ס
יא. וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃ ס
יב. וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אׇזְנֶֽךָ׃
יג. כֹּה־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨ה לִיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֤י אֶת־הָרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־אׇזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהֹוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי׃
יד. וְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹא־תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת׃
טו. וְלֹֽא־תַכְרִ֧ית אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
טז. וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃
יז. וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃ ס
יח. וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃
יט. וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃
כ. וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣הֿ אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃
כא. וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ וָבֹ֛אָה כִּי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־יְהֹוָֽה׃
כב. וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה׃
כג. וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ ס
כד. וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על) [אֶל־]הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל׃
כה. וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַל־מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם אֶל־מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קׇם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד׃
כו. וְלֹא־דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּי־לֹ֥א טָהֽוֹר׃ ס
כז. וַיְהִ֗י מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד פ וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם׃
כח. וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
כט. וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶ֩בַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּה־לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ ס
ל. וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבׇ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
לא. כִּ֣י כׇל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא׃ ס
לב. וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃
לג. וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד׃ ס
לד. וַיָּ֧קׇם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בׇּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹֽא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃ ס
לה. וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃
לו. וַיֹּ֣אמֶר לְנַֽעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהוּא־יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃
לז. וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד־מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה׃
לח. וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־[הַ֣חִצִּ֔ים] (החצי) וַיָּבֹ֖א אֶל־אֲדֹנָֽיו׃
לט. וְהַנַּ֖עַר לֹא־יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־הַדָּבָֽר׃ ס
מ. וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃
מא. הַנַּ֘עַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃
מב. וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֞ה יִהְיֶ֣ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ פ
א. וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוות) [מִנָּי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה בעוד ששאול מתנבא שם ושוכח את כל ענייני העולם1 וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן שבטח באהבתו ובנאמנותו2 מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ אם בפני עצמי, ואם בדבר הנוגע למלכותו3 כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃ ששלח לשמור את ביתי, ואף רדף אחרי עד ניות4
ב. וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִ֘ילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ כי חולין הוא לאבי לעבור על שבועתו, ומה שרדף אחריך מחמת הרוח הרעה היה, ולא מדעת שלמה5 הִנֵּ֡ה (לו עשה) [לֹֽא־יַעֲשֶׂ֨ה] אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־אׇזְנִ֑י שהרי דרכו לגלות לי את מצפון לבו6 וּמַדּ֩וּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת׃ ודבריך אינם אמת. ולא כדי להמיתך שלח לשמור את ביתך, אלא שלא תברח מפניו7
ג. וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ ולכן הסתיר ממך את כוונתו8 וַיֹּ֛אמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־יֵעָצֵ֑ב ולא מפני שהוא מסופק, כי כבר גמר בלבו להרגני9 וְאוּלָ֗ם חַי־יְהֹוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת׃ כפסיעה אחת נפטרתי מפניו כשהכה בחנית בקיר ובין בדעת ובין שלא בדעת, אני תמיד בסכנה [ב. כשירדתי בעד החלון10]11
ד. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד מַה־תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ מה רצונך, ואיזו עצה יש בנפשך המשכלת12 וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ פ
ה. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר ראש חודש הוא, ואין איש מאוכלי שולחן המלך נמנע מלבוא בו13 וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־אֵשֵׁ֥ב עִם־הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל רגיל אני לשבת סמוך לו תמיד ואם לא אשב שם, אהיה כמורד14 וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ מעתה, ולא אמצא בין האוכלים ותן לי רשות ללכת15 וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית׃ עד עת ערב של יום שלישי, שעד אז ודאי יתמה עלי המלך16
ו. אִם־פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ אם יזכור אותי וישאל עלי17 וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ רשות ביקש ממני ללכת18 לָרוּץ֙ בֵּֽית־לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ במהירות, ולכן לא שאל מן המלך עצמו19 כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכׇל־הַמִּשְׁפָּחָֽה׃ שעושים בזמן הזה משנה לשנה על נס שנעשה להם ביום ההוא20
ז. אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שעשית טוב בנתינת הרשות, ואינו כועס21 שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ ואין בלבו מחשבה להרוג אותי22 וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ על שאינני נמצא לפניו להרגני23 דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃ שגמר בדעתו להמיתני24
ח. וְעָשִׂ֤יתָֽ חֶ֙סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ שתשלחני ותגלה את אזני מה יהיה25 כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהֹוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ ולכן ראוי שתיטיב עמי26 וְאִם־יֶשׁ־בִּ֤י עָוֺן֙ שתמצא בי לאחר זמן, ותפר בעבורו את הברית27 הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃ פ שאם לא תגלה לי, אבוא שוב לפניו ואתה תהיה הגורם28
ט. וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ שתחשוד בי כזאת [ב. מלהימצא בך עוון29]30 כִּ֣י אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ שגמר בלבו לעשות לך רעה31 וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃ ס בתמיה, הרי ודאי אגיד לך את כל פרטיה כדי שתימלט32
י. וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י במקום שאסתתר בו, ושליח לא תוכל לשלוח פן ייוודע הדבר33 א֛וֹ מַה־יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃ ס אם יענך טוב או יענך קשה, להמיתני או לגרשני [ב. מה נקרא אצלך מענה קשה34]35
יא. וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה מקום שאין בו מי שישמע, כי שם רואים מי סביבם36 וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃ ס לכרות שם ברית ולפרט את הסימנים37
יב. וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד בלשון שבועה38 יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית בשעה כזו ביום השלישי, כי מחר אולי עוד לא יתמה39 וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד אם יהיה המענה טוב40 וְלֹא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אׇזְנֶֽךָ׃ בתמיה, הלא ודאי אשלח שליח מיד לבשרך41
יג. כֹּה־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨ה לִיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף לשון שבועה, וקיצר ולא פירש מה יעשה לו42 כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֤י אֶת־הָרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ אם ישר בעיניו להרע לך, שאדבר עליך רעה לפניו ותיטב בעיניו43 וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־אׇזְנֶ֔ךָ אני בעצמי, ולא על ידי שליח, פן ייוודע לאבי מקומך44 וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם ואף שקשה לי לבשרך רעה, ההליכה מכאן לטובתך45 וִיהִ֤י יְהֹוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי׃ למלוך ולהצליח על אויביך, ואף על פי כן אשלחך46
יד. וְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י בלשון בקשה, וכי לא תיטיב לי בעודני בחיים [ב. איני צריך לבקש47]48 וְלֹא־תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהֹוָ֖ה הנמשך מן הברית שכרתנו בשם ה'49 וְלֹ֥א אָמֽוּת׃ שלא תמיתני כדרך המלכים, הממיתים את זרע המלך שלפניהם50
טו. וְלֹֽא־תַכְרִ֧ית אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם ואל תמנע את טובתך מבני ביתי גם אחרי מותי51 וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ אף כשתבוא הפורענות על בית אבי, שגם הם בכלל אויביך52
טז. וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד לשמור בכל כוחו על נשי דוד, בניו ובית אביו מפני שאול53 וּבִקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃ את העוון מיד דוד עצמו, וכינהו הכתוב כשעבר על הברית [ב. ייפרע מאויבי דוד54]55
יז. וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ שנשבע באהבה שביניהם, והיא השבועה הגדולה מכולן [ב. מרוב אהבתו56]57 כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃ ס ולכן לא היתה עינו צרה במלכותו, והתענג בהזכירו שימלוך58
יח. וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן ומשיב לשאלתו מי יגיד לו59 מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ יום מועד, שבו באים כל אוכלי שולחן המלך60 וְנִפְקַ֕דְתָּ אבי יזכור אותך וישאל היכן אתה61 כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃ שיהיה חסר מיושב62
יט. וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וכשיגיע היום השלישי תתחבא היטב, כי אז יבקשוך [ב. בכל שלושת הימים63]64 וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה היום הזה, יום חול שעושים בו מלאכה [ב. יום מעשה השבועה65]66 וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃ שהיתה סימן להולכי דרכים67
כ. וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣הֿ אוֹרֶ֑ה בצד אותה אבן, כנגד שלושת הימים שתהיה נסתר, ולא ביושר אל מקומך שלא יראך הנער68 לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃ כאילו אני מורה למטרה, כדי שלא יבין הנער69
כא. וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים ופעמים שהחץ הלאה ממנו, ופעמים שהוא עבר את החץ70 אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה שהחצים קרובים אלי יותר ממך71 קָחֶ֧נּוּ וָבֹ֛אָה צא ממקום מחבואך ובוא אלי [ב. קח את הנער ובוא עמו72]73 כִּי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר רע בלב אבי74 חַי־יְהֹוָֽה׃ שלא אצווך לבוא אלא כשאדע באמת75
כב. וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם שהוא שם המורה על זריזות יותר מנער76 הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה שאורה חץ שני רחוק מן הראשון77 לֵ֕ךְ ברח מיד78 כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה׃ ה' אומר לך לברוח ולהימלט מחרב אבי79
כג. וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הברית שכרתנו יחד זכור אותו כשתלך80 הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עד על הדבר, ואין עד אחר זולתו81 עַד־עוֹלָֽם׃ ס לקיים את הברית, ולכן אל תסתכן להתראות עמי82
כד. וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה ביום ההוא, יום חול83 וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ למחרת, הוא היום הראשון לחודש84 וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על) [אֶל־] הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל׃ אל השולחן שהלחם עליו85
כה. וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַל־מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם אֶל־מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר בראש המטה, סמוך לקיר, כי היו אוכלים מסובין על מטות86 וַיָּ֙קׇם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן ממקומו, שאין הבן מסב סמוך לאביו [ב. שלא יכהו אם יקצוף87]88 וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל במקום שהיה דוד מסב בו בין שאול ליהונתן, ויהונתן הסב אחריו89 וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד׃ שלא היה בו יושב90
כו. וְלֹא־דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לא שאל על העדרו של דוד91 כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא שקרה לו קרי בלילה [ב. מקרה קרה לו92]93 בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא ועדיין לא טבל לקריו94 כִּי־לֹ֥א טָהֽוֹר׃ ס וזה הטעם שלא בא, שלא תיטמא הסעודה95
כז. וַיְהִ֗י מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י ממחרת חידוש הלבנה, ביום ב' לחודש96 וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד גם ביום הזה97 וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם׃ פ שהרי אם מקרה היה, היה לו לבוא היום תחת אתמול98
כח. וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י רשות לקח ממני, ולא הלך בלי רשות99 עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ ולא הרחיק, ומשם ישוב100
כט. וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶ֩בַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר שבה בני משפחתי זובחים זבחי שלמים101 וְה֤וּא צִוָּה־לִי֙ אָחִ֔י אליאב, הגדול שבבית, הוא שציווה שאהיה שם, והאח הקטן נשמע לגדול102 וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א אלך ליום אחד ואשוב ואשמט מעט מעבודת המלך103 וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י ולא כדי לאכול ולשתות104 עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ ס כי נתתי לו רשות, והלך105
ל. וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן כששמע שנתן לו רשות106 וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת בן אשה יוצאנית, שראוי לרדותה ולייסרה [ב. כאמך המורדת ברצוני107]108 הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י להמליכו תחתי109 לְבׇ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ שיאמרו הבריות שאינך בני, שאם לא כן לא היית אוהב את שונאי [ב. שתוסר המלוכה מזרעה110]111
לא. כִּ֣י כׇל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה112 לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ ואף אם תמלוך, לא תעמוד על יסוד חזק, כי ימרוד בך113 וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י הואיל ואתה נתת לו רשות ללכת114 כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא׃ ס מורד במלכות הוא, ואמיתנו115
לב. וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת ואין עליו משפט מוות116 מֶ֥ה עָשָֽׂה׃ אם ה' בחר בו למלך, ומה חטא הוא [ב. הרי על פי הוראתי הלך117]118
לג. וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ על בנו עצמו, מרוב כעסו119 וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד׃ ס שנגמר הדבר בלבו להורגו, שהרי אם ביקש להרוג את בנו, כל שכן את דוד120
לד. וַיָּ֧קׇם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בׇּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹֽא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם121 כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד בשביל דוד, שיצטרך להיפרד ממנו122 כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃ ס שגידפו בפני כולם והטיל עליו את החנית [ב. אף שהכלימו, על דוד נעצב123]124
לה. וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר של ג' בחודש, בשעה שדרך השרים לטייל ולירות בחצים125 וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד לזמן שקבע לו דוד, ולא המתין לערב כי כבר ראה את לב אביו [ב. למקום שנועד לו126]127 וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃
לו. וַיֹּ֣אמֶר לְנַֽעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה וקבע לו את האבן למטרה128 הַנַּ֣עַר רָ֔ץ אחרי החץ הראשון129 וְהוּא־יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃ עד שהחץ עבר את הנער, ירה בכוח כדי שיוכל לומר לו שהחץ הלאה ממנו130
לז. וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד־מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן בראשונה, הוא האבן שהיתה למטרה131 וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ כשהנער כבר רחוק ממנו132 וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה׃ החץ השני, והוא סימן לדוד לברוח, שמא יבואו אנשים ולא יוכלו לדבר פנים אל פנים133
לח. וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹ֑ד במקום החץ הראשון, וגם זה סימן לזרז את הבריחה134 וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־ [הַ֣חִצִּ֔ים] (החצי) הראשון והשני135 וַיָּבֹ֖א אֶל־אֲדֹנָֽיו׃
לט. וְהַנַּ֖עַר לֹא־יָדַ֣ע מְא֑וּמָה מן הסימן שבחצים136 אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־הַדָּבָֽר׃ ס ומשראו שאין איש בשדה, לא הוצרכו עוד לסימן137
מ. וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ את הקשת והחצים138 וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃ כדי שיישאר לבדו וידבר עם דוד פנים אל פנים139
מא. הַנַּ֘עַר֮ בָּא֒ הלך לבוא העירה, ודוד הבין שאין שם איש140 וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב מצד האבן שכנגד הדרום, ויהונתן ירה לצד צפון כדי שלא יראהו הנער141 וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים להודות לו [ב. כדרך ההשתחוויה למלכים142]143 וַֽיִּשְּׁק֣וּ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ על קושי הפרידה144 עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃ הרבה לבכות יותר מיהונתן, מפני הפחד משאול145
מב. וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם מיד, שלא יישמע קול הבכי, וזכור146 אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר147 יְהֹוָ֞ה יִהְיֶ֣ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ פ עד על השבועה הזאת, ואף כשנתרחק לא יפסיק בינינו לא מקום ולא זמן148