קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.
אהבת יהונתן לדוד, ודוד מצליח בכל מלחמותיו תוכן הפרק: יהונתן אוהב את דוד וכורת עמו ברית, ושאול לוקח אותו אליו ושמו לשר הצבא (פסוקים א-ה). שירת הנשים מעוררת את קנאת שאול. הוא מטיל בו חנית, ומשאינו מצליח, ירא ממנו ומשפילו לשר אלף (פסוקים ו-טז). שאול מבטיח לו את מרב, ונותן לו את מיכל במוהר של ערלות פלשתים, כדי להפילו ביד פלשתים [רש"י, מלבי"ם], ודוד מצליח ושמו מתייקר (פסוקים יז-ל).
א. וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד (ויאהבו) [וַיֶּֽאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃
ב. וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
ג. וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃
ד. וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃
ה. וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כׇל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ פ
ו. וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ (לשור) [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃
ז. וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃
ח. וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃
ט. וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל (עון) [עוֹיֵ֣ן] אֶת־דָּוִ֑ד מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃ ס
י. וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח ר֩וּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים רָעָ֤ה אֶל־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃
יא. וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃
יב. וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־הָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃
יג. וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ ס
יד. וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃
טו. וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גׇר מִפָּנָֽיו׃
טז. וְכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד כִּי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ פ
יז. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהֹוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ ס
יח. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃
יט. וַיְהִ֗י בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃
כ. וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃
כא. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃
כב. וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃
כג. וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאׇזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃
כד. וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃
כה. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עׇרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃
כו. וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃
כז. וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עׇרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ ס
כח. וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃
כט. וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃ פ
ל. וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃ ס
א. וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל שאמר שהוא בן ישי בית הלחמי, ובזה גילה שהוא בן אדם גדול1 וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד מתוך רוח הגבורה והקדושה שבשניהם, כי הדומה נמשך אל הדומה2 (ויאהבו) [וַיֶּֽאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃ אהבת הטוב מפני טובו, ולא אהבת הנאה או תועלת3
ב. וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כי כבר הבטיח לתת לו את בתו, ורצה לבנות לו בית נאמן4 וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃ לרעות שם את הצאן, כפי שנהג עד אז ללכת ולשוב5
ג. וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית לא מיראה פן ירעו זה לזה, כדרך כורתי ברית6 בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃ ויהונתן הוא שביקש את הברית, כי ידע שדוד גדול ממנו7
ד. וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו ברצון גדול ובאהבה רבה8 וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו ושאר בגדיו9 וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃ לסימן שדוד יירש את המלוכה במקומו10
ה. וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל מאז והלאה יצא למלחמות, והצליח בכולן11 וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה לשר הצבא12 וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כׇל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ פ הם שרי המלחמה, ולא קנאו בו אף שהעמידו עליהם13
ו. וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י בשובם לביתם מעמק האלה, ודוד מוליך עמו את ראש הפלשתי בערים14 וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ (לשור) [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לשורר על הניצחון, והמחולות בידיהן15 לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ ולא לקראת דוד, שאין חולקים כבוד לעבד בפני רבו16 בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃ כלי זמר, הם הצלצלים17
ז. וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת בדברי שחוק בעלי שתי פנים, לא בדברי שיר גמורים18 וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃ שאול לבדו מכה כאילו עמו אלפים, ודוד כאילו עמו רבבות [ב. אלפי פלשתים ורבבותיהם19]20
ח. וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אף שבחסידותו רע היה בעיניו לכעוס, ולא יכול ליצרו21 וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים כי השוו אותם בשמם ולא קראוהו המלך, ולדוד הגדילו עשר ידות22 וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃ שום דבר אינו חסר לו, זולתי המלכות ואם רוב העם אחריו, המלוכה כבר עמו בכוח23
ט. וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל (עון) [עוֹיֵ֣ן] אֶת־דָּוִ֑ד מביט בו בעין רעה ומחשב עליו מחשבות להרגו24 מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃ ס כי חשב שהוא רעהו הטוב ממנו, שאמר עליו שמואל25
י. וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח ר֩וּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים רָעָ֤ה אֶל־שָׁאוּל֙ אחרי שהתפעל מדברי הנשים, עברה עליו רוח רעה26 וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת דיבר דברי שטות ורמזים שאינם מובנים ובשיגעונו היה כמגיד עתידות שדוד יקח את מלכותו27 וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם בְּי֑וֹם כמנהגו בכל פעם שבאה עליו הרוח הרעה28 וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃
יא. וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית השליך29 וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר בהכאה אחת, שהחנית תעבור בדוד ותינעץ בקיר ויחשבו שכיוון אל הקיר והכה בשגגה30 וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃ בלי כוונה, כי עיניו בכינור, וה' זימן לו לסוב31
יב. וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כי ראה בחוש שה' משגיח עליו32 כִּֽי־הָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִמּ֔וֹ שהרי סב מפניו פעמים בלי כוונה33 וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃ ומזה הבין שהמלכות סרה ממנו וניתנה לדוד34
יג. וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ שלא יהיה עוד תמיד עמו בבית35 וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף כדי שיתמיד במלחמה, ואולי ייהרג36 וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ ס והעם לא עשו דבר בלעדיו, כי היה מנהיגם37
יד. וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־ דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל מצליח בכל דרכיו בדרכים שהלך בהן בעצמו לפני העם, ועשה הכול בשכל ודעת38 וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃ ולא סר ממנו כשם שסר משאול39
טו. וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד בהפלגה, עד שלא יכול לעשות לו מאומה40 וַיָּ֖גׇר מִפָּנָֽיו׃ פחד גדול מן המורא הקודם, שמא יסיר ממנו את מלכותו41
טז. וְכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה אפילו שבט בנימין, שבטו של שאול42 אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד באחדות לב אחד43 כִּי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ פ ובו נתמלא רצונם כששאלו מלך44
יז. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה הבכירה, אף שהבטחתו לנוצח הפלשתי חייבה אותו רק בצעירה45 אַ֚ךְ הֱיֵה־לִ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהֹוָ֑ה במדרגת בן ולא במדרגת חתן46 וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ אמר כן בלבו, פן ייענש47 וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ ס ולכן ציווה עליו להילחם מלחמות ה'48
יח. וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ בדרך הכנעה, לא בסירוב49 וּמִ֣י חַיַּ֔י מה חשובים חיי, והלא רועה צאן הייתי50 מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל ומשפחה זו דלה וצעירה, ובאה מרות המואביה51 כִּי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃ דבר גדול הוא לי, וכל אשר תאמר אעשה52
יט. וַיְהִ֗י בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד כשהגיע הזמן שקבעו, ובעודם עסוקים בכך53 וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃ מעצמה, בלי דעת אביה, ודוד לא קידשה [ב. דוד כבר קידשה54]55
כ. וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד כשראתה שמרב ניתנה לאחר56 וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃ כי חשב שעל ידי כך ייפול ביד פלשתים57
כא. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים בלבו, כי בעבור אהבתה ימסור נפשו להילחם בפלשתים58 וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד להתנצל על מעשה מרב59 בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃ באחת משתי בנותי, כמו שלש אנכי נוטל60
כב. וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו כי דוד לא השיב, בחשבו שהמלך מהתל בו כבמרב61 דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר בסתר, כדי שיאמין שדברי שאול אמת62 הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ ולא מן המלך ועבדיו באה המניעה במרב, אלא ממנה63 וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃ שמיכל אוהבת אותך64
כג. וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאׇזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בסתר, כמצוות המלך65 וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ הלא רק אחד מנכבדי העם יתחתן במלך, ובמוהר רב66 וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃ שאין לי לתת מוהר הראוי לבת מלך, ואינני מכובד67
כד. וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃68
כה. וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר ואינך צריך מעות לכך69 כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עׇרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לבזותם ולהינקם בהם70 וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ כי הכורת ערלות אנשים שלווים, שלא בדרך מלחמה, הפלשתים יטרו לו איבה וינקמו בו71
כו. וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ אף שאין זה דרך מלחמה, ישר בעיניו בשל התכלית72 וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃ לא המתין עד תום הזמן שקבע לו73
כז. וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו לפני תום הזמן74 וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ פי שניים ממה שנדרש, להראות שהצליח75 וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עׇרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ שלוחים הביאום והשלימו את המספר, ולא דוד בעצמו76 וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ ס
כח. וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד כשגם תחבולה זו לא הזיקה, ידע ידיעה ברורה77 וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃ ולכן הוסיף לירא, כי תגלה לדוד את סודות אביה78
כט. וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד לירא ולפחד בעבור שני הדברים האלה79 וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃ פ ולא לפרקים בלבד80
ל. וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים בגדודים, לבוז שלל מישראל [ב. לנקום בדוד על הערלות81]82 וַיְהִ֣י מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל בכל עת צאתם הצליח במלחמה יותר מכולם83 וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃ ס וכל המזכיר את שמו הזכירו בכבוד84