שמואל א פרק טז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

ה' שולח את שמואל למשוח את דוד בבית לחם תוכן הפרק: ה' שולח את שמואל לבית לחם, ובתחבולת הזבח הוא בא אל ישי ובניו (פסוקים א-ה). ה' אינו בוחר באליאב ובאחיו, כי הוא רואה ללבב. שמואל מושח את דוד הקטן, ורוח ה' צולחת עליו (פסוקים ו-יג). רוח ה' סרה משאול ורוח רעה מבעתת אותו. דוד מובא לנגן לפניו ומרווח לו, ובכך מסבב ה' שיבוא דוד אל שאול (מלבי"ם) (פסוקים יד-כג).

הפסוקים

א. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃

ב. וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖ה בָּֽאתִי׃

ג. וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃

ד. וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃

ה. וַיֹּ֣אמֶר שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהֹוָה֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃

ו. וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהֹוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃ ס

ז. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהֹוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃

ח. וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃

ט. וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃

י. וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃

יא. וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃

יב. וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי פ וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּי־זֶ֥ה הֽוּא׃

יג. וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃

יד. וְר֧וּחַ יְהֹוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהֹוָֽה׃

טו. וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה־נָ֧א רוּחַ־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃

טז. יֹֽאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ פ

יז. וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃

יח. וַיַּ֩עַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּ֠ן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃

יט. וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃

כ. וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל־שָׁאֽוּל׃

כא. וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃

כב. וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמׇד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

כג. וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל די במה שהתאבלת, ואל תחשוב שאחזירנו למלכות¹ וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ועל מי שנמאס אין ראוי להתאבל זמן מרובה² מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן הקרן המיוחד למשיחת מלכי בית דוד, המונח באהל מועד עם שמן המשחה. ולא בפך כשאול, שמלכותו לא נמשכה³ וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י בבית לחם, והה"א נכנסה בין שתי מילות השם ואתה תבוא אליו בשליחותי, לא כשאול שבא הוא אל הנביא⁴ כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃ מלך לעבודתי, שישמע לכל אשר אצוונו, לא כשאול שעבר על מצוותי⁵

פסוק ב

ב. וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ באיזו תחבולה, שהרי אין לסמוך על הנס במקום סכנה⁶ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי כשידע שאני הולך למשוח מלך אחר [ב. תואנה, שלא רצה למשוח⁷]⁸ וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ ותזבח אותה זבח שלמים בבמה, שהבמות היו מותרות אז [ב. לעגלה ערופה⁹]¹⁰ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖ה בָּֽאתִי׃ לבני העיר, ובכך יהיו דבריך אמת¹¹

פסוק ג

ג. וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח לאכילת בשר הזבח, ובזה לא יהיה שום חשד¹² וְאָנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה שם, ועד אז תכלית בואך הזבח בלבד¹³ וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃ שם, לעיני כל העומדים, כדי שידעו שהבחירה מאיתי¹⁴

פסוק ד

ד. וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה ולקח בידו עגלת בקר¹⁵ וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ בבהלה, כי חששו שמא נמצא חלל ליד העיר, שעליהם מוטלת מצוות העגלה הערופה [ב. התקבצו ויצאו¹⁶]¹⁷ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃ הגדול שבזקנים דיבר בשם כולם: האם עמך שלום¹⁸

פסוק ה

ה. וַיֹּ֣אמֶר שָׁל֗וֹם אין דבר רע, אל תפחדו¹⁹ לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהֹוָה֙ בָּ֔אתִי ולא בשביל חטא שבעיר²⁰ הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ הזדמנו²¹ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו בעצמו, בתוך שאר הקרואים, כדי שלא יורגש הדבר. ואחר כך קרא להם פעם שנייה בייחוד²² וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃

פסוק ו

ו. וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם בני ישי אל הבית, ועברו לפניו²³ וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב הבכור, יפה התואר וגבה הקומה כשאול²⁴ וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהֹוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃ ס אמר כן בלבו, כי ודאי זה ההגון למלכות ובלבד שה' יהיה עמו [ב. שאול עודנו משיחו²⁵]²⁶

פסוק ז

ז. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ אף שהם ראויים למלכות לפי המראה²⁷ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כי כעסן הוא, כמו שחרה אפו בדוד אחיו ולבבו אינו ישר [ב. מאסתי גבה הקומה²⁸]²⁹ כִּ֣י לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם אף שקראת לעצמך 'הרואה', כאן אינך רואה כי מה שהאדם רואה אינו מסכים עם האמת³⁰ כִּ֤י הָאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם את המראה החיצוני בלבד, ולפיו הוא שופט מי יפה³¹ וַיהֹוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃ אם תכונותיו ומידותיו טובות, ובזה תלויה המלוכה³²

פסוק ח

ח. וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב אחרי ששמואל אמר לו שלא נבחר אליאב³³ וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃ וידע זאת, כי ה' לא אמר לו למשוח אותו³⁴

פסוק ט

ט. וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה הוא שמעא³⁵ וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ועל כן העביר ישי את שאר בניו³⁶

פסוק י

י. וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו ודוד השמיני לא היה עמהם³⁷ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃ שהעברת לפני, ולכן קרא לאחר³⁸

פסוק יא

יא. וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ בתמיהה, כי ידע שאחד מבניך הוא הנבחר³⁹ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן שנשאר מעצמו בענוותנותו, ולכן לא קראתיו⁴⁰ וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן ועסוק במלאכתו, ואינו יכול להניח את הצאן עד הערב⁴¹ וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ על ידי שליח, שיביאהו הנה⁴² כִּ֥י לֹֽא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃ לא נשב אל הסעודה, שמושבה קרוי הסבה⁴³

פסוק יב

יב. וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י ונבהל שמואל, כי האדמוני נוטה בטבעו לשפוך דם כעשו⁴⁴ עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם ויופי עיניו מורה על שכל חד, והוא לא יהרוג אלא על פי הסנהדרין, הם עיני העדה⁴⁵ וְט֣וֹב רֹ֑אִי ומראהו יפה, והגון היה למלכות⁴⁶ וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ בזריזות, כי משיחי עומד ואתה יושב⁴⁷ כִּי־זֶ֥ה הֽוּא׃ פ שבחרתי בו, ולא כאשר חשבת⁴⁸⁴⁹

פסוק יג

יג. וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן שהביא עמו⁵⁰ וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ ובחר בו מכולם, ובסתר כדי שלא ידע שאול [ב. לעיני אחיו, בעשרה⁵¹]⁵² וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד רוח גבורה שבאה עליו מאת ה' ועמה רוח הקודש, שבה אמר את המזמורים⁵³ מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃ מיד אחרי הזבח⁵⁴

פסוק יד

יד. וְר֧וּחַ יְהֹוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל רוח הגבורה שהיתה עמו, כי עברה לדוד שנמשח תחתיו⁵⁵⁵⁶ וּבִעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה רוח של עצב ובעתה, עד שלא היה בדעתו⁵⁷ מֵאֵ֥ת יְהֹוָֽה׃ ולא במקרה, כדי שלא יחקור על הליכת שמואל לבית לחם⁵⁸

פסוק טו

טו. וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו כשהכירו שסרה ממנו רוח ה'⁵⁹ הִנֵּה־נָ֧א רוּחַ־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃ גדולה וחזקה [ב. הבאה מאת ה'⁶⁰]⁶¹

פסוק טז

טז. יֹֽאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ הנם מוכנים לעשות את מצוותיך⁶² יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר שבקי בחכמת הנגינה, והוא עצמו מנגן [ב. היודע לנגן⁶³]⁶⁴ וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ פ כי בשמחת הזמר תלך הבעתה, ונפשך תעבור לתכונה אחרת משמחת⁶⁵

פסוק יז

יז. וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י היטב, מי שראוי לעמוד לפני המלך⁶⁶ אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן הבקי ביתר שאת, היודע לחבר שירים המעוררים את הנפש⁶⁷ וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃

פסוק יח

יח. וַיַּ֩עַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים הוא דואג האדומי, החשוב שבעבדי שאול⁶⁸ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּ֠ן ומנה את שבחיו כדי שיקנא בו שאול⁶⁹ וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל בעל גבורת לב, כפי שנודע בדבר הארי והדוב⁷⁰ וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה היודע להמציא תחבולות לנצח את אויביו⁷¹ וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר המכלכל דבריו במשפט ובתבונה⁷² וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר יפה תואר⁷³ וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃ ובכל אשר יעשה יצליח, ומברכתו תתברך גם אתה⁷⁴

פסוק יט

יט. וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י⁷⁵ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃ ואראהו תחילה, כי עדיין איני יודע אם ימצא חן בעיני⁷⁶

פסוק כ

כ. וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ שהחמור טעון בו [ב. צבור של לחם⁷⁷]⁷⁸ וְנֹ֣אד יַ֔יִן מלא⁷⁹ וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל־שָׁאֽוּל׃ תשורה, כדרך הבא לראות פני מלך⁸⁰

פסוק כא

כא. וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו לשרתו⁸¹ וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃ שנושא את כלי המלחמה של המלך [ב. ולדוד היה נושא כלים⁸²]⁸³

פסוק כב

כב. וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמׇד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י בקביעות, ולא לראותו בלבד⁸⁴ כִּי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃⁸⁵

פסוק כג

כג. וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הרוח הרעה, כשהיה מתעצב על המלכות שנקרעה ממנו⁸⁶ וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ ושאול שם לבו לנגינה ושכח את דאגתו⁸⁷ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ הרווחה מן המצוקה שהיתה עליו⁸⁸ וְט֣וֹב ל֔וֹ ונפשו נהפכה לשמחה⁸⁹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ פ ובכך סיבב ה' שיבוא דוד אל שאול, ראשית דרכו אל המלכות⁹⁰

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש