שמואל א פרק יא - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

נחש העמוני צר על יביש גלעד ומציב תנאי משפיל תוכן הפרק: נחש העמוני צר על יביש גלעד ודורש לנקר את עין ימין של כל איש בה, ואנשי יביש מבקשים שבעה ימים להודיע לכל ישראל (פסוקים א-ג). רוח ה' צולחת על שאול, והוא מקבץ את כל ישראל ומושיע את יביש (פסוקים ד-יא). העם מבקש להמית את מבזי שאול, שאול מוחל להם, והמלוכה מתחדשת בגלגל (פסוקים יב-טו).

הפסוקים

א. וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל־יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כׇּל־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל־נָחָ֔שׁ כְּרׇת־לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ׃

ב. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כׇּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

ג. וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃

ד. וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כׇל־הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃

ה. וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן־הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה־לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֶת־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃

ו. וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל (בשמעו) [כְּשׇׁמְע֖וֹ] אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד׃

ז. וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד־יְהֹוָה֙ עַל־הָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃

ח. וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃

ט. וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּֽהְיֶֽה־לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחם) [כְּחֹ֣ם] הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃

י. וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָ֔נוּ כְּכׇל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם׃ ס

יא. וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃

יב. וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם׃

יג. וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹא־יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה־יְהֹוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

יד. וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה׃

טו. וַיֵּלְכ֨וּ כׇל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִ֩כוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכׇל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י מלך בני עמון, שקנא בכך שהמליכו ישראל מלך¹ וַיִּ֖חַן עַל־יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד כי שם ישבו מחותני שבט בנימין, משפחת המלך² וַיֹּ֨אמְר֜וּ כׇּל־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל־נָחָ֔שׁ כְּרׇת־לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ ברית שלום, שלא תמיתנו, ובשכרה נהיה לך למס³

פסוק ב

ב. וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י⁴⁵ בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כׇּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין מכל איש את עינו הימנית, ולא חפץ בכסף ובזהב, מרוב אכזריותו [ב. ספר התורה, שניתן מימין⁶]⁷ וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ לגידוף, על שלא יוכלו להושיע את אחיהם, וכך אהיה כמנצח את כולם⁸

פסוק ג

ג. וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים המתן ואל תילחם בנו⁹ וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל להודיעם, כי אין חרפה לישראל אם לא ידעו ולא יכלו לעזור¹⁰ וְאִם־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃ ונקבל עלינו את תנאיך¹¹

פסוק ד

ד. וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל ראשונה, כי שם מקום המלך¹² וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם את תנאי נחש ואת בקשת העזרה¹³ וַיִּשְׂא֧וּ כׇל־הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃ איש למשפחתו¹⁴

פסוק ה

ה. וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן־הַשָּׂדֶ֔ה נוהג בבקר כהדיוט, כי ראה שבזוהו ולא נהג עדיין כבוד מלכות [ב. אחר שעת ביאת הבקר¹⁵]¹⁶ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה־לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֶת־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃ ואת התנאי שהציב להם נחש העמוני¹⁷

פסוק ו

ו. וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל רוח גבורה וגודל לבב מאת ה'¹⁸ (בשמעו) [כְּשׇׁמְע֖וֹ] אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה¹⁹ וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד׃ על נחש, לנקום בו, כדרך הגבור שאינו מתעצב כחלש אלא נוקם²⁰

פסוק ז

ז. וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ מן הבקר שהלך לפניו, וחתכו לאברים, לרמוז שעם מפורד אין בו חיים²¹ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים לֵאמֹר֒ שבאו מיביש גלעד²² אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וצירף את שמואל, כי לא כולם קיבלוהו למלך²³²⁴ כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ ינותחו בהמותיו כך, ולא פירש אם בידו או מן השמים²⁵ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד־יְהֹוָה֙ עַל־הָעָ֔ם לא משאול, שלא היה מוחזק אצלם, אלא מלהמרות פי משיח ה'²⁶ וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ במהירות ובהסכמה אחת, כאברי גוף אחד²⁷

פסוק ח

ח. וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק עיר ששם נמצא אדני בזק ושם מנה שאול את היוצאים [ב. באבנים, אבן מכל אחד²⁸]²⁹ וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃

פסוק ט

ט. וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים שאול ואנשיו, כדי שאנשי יביש לא יתייאשו מן התשועה³⁰ כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד לכל אחד מהם³¹ מָחָ֛ר תִּֽהְיֶֽה־לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחם) [כְּחֹ֣ם] הַשָּׁ֑מֶשׁ בחצות היום, כשהשמש מתחממת בגבורתה³² וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃

פסוק י

י. וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ לאנשי נחש העמוני³³ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם ביום שאחרי תום שבעת הימים³⁴ וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָ֔נוּ כְּכׇל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם׃ ס ולשון משותפת היא: הם כיוונו לצאת להילחם, ועמון חשבו שיצאו להשתעבד³⁵

פסוק יא

יא. וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ פלוגות³⁶ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר של נחש, במשמר האחרון של הלילה, הסמוך לבוקר³⁷ וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם עד שהתחממה השמש, כפי שהבטיח³⁸ וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃ אפילו זוג בורחים, אלא נפוצו איש לדרכו³⁹

פסוק יב

יב. וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל כשראו שה' עמו והתשועה באה על ידו⁴⁰ מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ שדיבר עליו בבזיון ובתמיהה וכי ראוי הוא למלוכה⁴¹ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם׃ שדינם כמורדים במלכות⁴²

פסוק יג

יג. וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל ומחל על כבודו⁴³ לֹא־יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה [ב. אך יומתו אחריו⁴⁴] כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה־יְהֹוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ועד היום לא היה לי דין מלך, ולא היו כמורדים⁴⁵

פסוק יד

יד. וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל לכבוד הארון והמשכן, שעמדו שם בבואנו לארץ⁴⁶ וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה׃ שבראשונה ערערו רבים, ועתה נתרצו כולם ותתחיל המלוכה מן היום⁴⁷⁴⁸

פסוק טו

טו. וַיֵּלְכ֨וּ כׇל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִ֩כוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל פעם שנייה, בהסכמת כולם, במקום שהשכינה שורה בקיבוץ הציבור⁴⁹ וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כפי שייעד שמואל לשאול⁵⁰ וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכׇל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד׃ פ בהמלכתו⁵¹

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש