מלכים ב פרק כד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

יהויקים מורד בנבוכדנאצר, וה' שולח בו גדודים תוכן הפרק: יהויקים משתעבד לנבוכדנאצר ומורד בו, וה' שולח בו גדודים, כי לא סלח על חטאת מנשה שהעם אחזו בה (רד"ק ואברבנאל, פסוקים א-ז). יהויכין מולך שלושה חודשים, יוצא להיכנע למלך בבל ומוגלה עם השרים והחרש והמסגר (רש"י ורלב"ג, פסוקים ח-טז). מלך בבל ממליך את מתניה ומסב את שמו לצדקיהו, וה' נותן בלבו למרוד כדי שיגלו (רש"י, פסוקים יז-כ).

הפסוקים

א. בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שׇׁב וַיִּמְרׇד־בּֽוֹ׃

ב. וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּיהוּדָ֖ה לְהַאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃

ג. אַ֣ךְ עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

ד. וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹא־אָבָ֥ה יְהֹוָ֖ה לִסְלֹֽחַ׃

ה. וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

ו. וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

ז. וְלֹא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ פ

ח. בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

ט. וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃

י. בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא (עלה) [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃

יא. וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃

יב. וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃

יג. וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כׇּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃

יד. וְהִגְלָ֣ה אֶת־כׇּל־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה) [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכׇל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃

טו. וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃

טז. וְאֵת֩ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃

יז. וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ פ

יח. בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃

יט. וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃

כ. כִּ֣י עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ס

הפירוש המשולב

פסוק א

א. בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל על ירושלים בשנה הרביעית ליהויקים, ולקח אותו לבבל¹ וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בירושלים, ונאמן לו ונתן לו מס [ב. בבבל עצמה²]³ וַיָּ֖שׇׁב וַיִּמְרׇד־בּֽוֹ׃ אחרי שובו מבבל, כשתמו שלוש השנים⁴

פסוק ב

ב. וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וכולם באו בשליחות נבוכדנאצר, אלא שה' נתן בלבם לבוא⁵ וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּיהוּדָ֖ה לְהַאֲבִיד֑וֹ הוא יהויקים, בעת מרדו, כי לא רצה ה' להאריך לו עוד⁶ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃ שניבאו על חורבן ירושלים בגלל חטאי מנשה⁷

פסוק ג

ג. אַ֣ךְ עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה כל הפורענות שהביאו הגדודים ולא בכוח ידם של הגויים⁸ לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו ולהגלותם מארץ השכינה⁹ בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ כי העם אחזו בחטאיו ועשו כמעשיו, אף שמנשה עצמו שב בתשובה [ב. הגזירה נגזרה בימי מנשה¹⁰]¹¹

פסוק ד

ד. וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ מנשה, ובו דם ישעיהו הנביא שהוכיחו¹² וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם דָּ֣ם נָקִ֑י כי לימד את העם לשפוך דם כמותו, ועשה את כולם רוצחים¹³ וְלֹא־אָבָ֥ה יְהֹוָ֖ה לִסְלֹֽחַ׃ כי העם החזיקו ברשעו¹⁴

פסוק ה

ה. וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה ותועבותיו¹⁵ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ שכאן נאמר עליו רק שעשה הרע, ומעשיו הרעים מפורטים בנבואת ירמיהו, בפרשת 'הוי בונה ביתו'¹⁶

פסוק ו

ו. וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו מת בדרך, כשגררוהו אסור בנחושתיים לבבל ולא נקבר עמם, ואף לא נקבר כלל¹⁷¹⁸ וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ בשנה השמינית לנבוכדנאצר¹⁹

פסוק ז

ז. וְלֹא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ לבוא ולעזור ליהויקים מלך יהודה עד ימי צדקיהו [ב. להמליך את יהויכין²⁰]²¹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ פ שניצח אותו בכרכמיש שעל נהר פרת, בשנה הרביעית ליהויקים ובכך נפרע ממנו על הריגת יאשיהו²²

פסוק ח

ח. בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וכבר בגיל שמונה, בשנה הראשונה למלכות אביו, הומלך לרשת אחריו²³ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם ועוד עשרה ימים [ב. העשרה הם שנים²⁴]²⁵ וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

פסוק ט

ט. וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה בשלושת החודשים שמלך²⁶ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃²⁷

פסוק י

י. בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בסוף השנה²⁸ (עלה) [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם עבדיו עלו תחילה, והוא עלה אחריהם²⁹ וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃ שבנו סביבה ביצורי מצור לכבשה, והעם שבתוכה במצוק³⁰

פסוק יא

יא. וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר בעצמו, אחרי שעבדיו כבר החלו במצור³¹ וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃ ומקיפים אותה כדי להצר לעם שבתוכה³²

פסוק יב

יב. וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל להיכנע לו ולמלא רצונו, ולא להילחם בו³³ ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָרִיסָ֑יו בתקווה שירחם עליו בגלל הכנעתו³⁴ וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כשבוי, ולא השיבו למלכותו, כי חשש שימרוד בו כאביו³⁵ בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃ למלכות נבוכדנאצר, בתחילת השנה השמינית, היא סוף השנה השביעית³⁶

פסוק יג

יג. וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כׇּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ ומי שהוציאם הוא נבוכדנאצר, בפעם הזאת, עם גלות יהויכין³⁷ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה וקילף מהכלים המצופים את הזהב, ולקחו³⁸ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃

פסוק יד

יד. וְהִגְלָ֣ה אֶת־כׇּל־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה) [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה גולים בסך הכול, שרים וגבורים יחד, כולל המנויים להלן³⁹⁴⁰ וְכׇל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר אנשי המלאכה והשומרים על שערי העיר [ב. חכמי תורה גדולים⁴¹]⁴² לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃ העניים והחלשים שבעם⁴³

פסוק טו

טו. וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ גדולי יהודה ובנימין הצדיקים, הנמשלים לתאנים הטובות⁴⁴ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃ את כולם יחד, בגלות אחת⁴⁵

פסוק טז

טז. וְאֵת֩ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים משבט בנימין ושאר השבטים, ושלושת אלפים מיהודה⁴⁶ וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף ונכללים בעשרת האלפים [ב. מלבד העשרת אלפים⁴⁷]⁴⁸ הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה בגבורתה של תורה, אף שהיו אסורים בשלשלאות [ב. אנשי החיל לבדם⁴⁹]⁵⁰ וַיְבִיאֵ֧ם מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃ עם גלות יהויכין⁵¹

פסוק יז

יז. וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו אחי יהויקים ובנו של יאשיהו [ב. אוהבו של מלך בבל⁵²]⁵³ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ פ כרומז לו: ה' יעשה בך דין צדק אם תמרוד בי⁵⁴

פסוק יח

יח. בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ והיה הצעיר בבני יאשיהו, בן עשר במות אביו [ב. בנו של יהויקים⁵⁵]⁵⁶ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם ובסופן מרד והוגלה לבבל, כיהויקים⁵⁷ וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ והיא אם יהואחז, ולכן היו אחים מאם אחת⁵⁸

פסוק יט

יט. וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה שלא נכנע מפני דברי ירמיהו הנביא, ועבר על השבועה שהשביעו מלך בבל⁵⁹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃ שגם הוא מרד בנבוכדנאצר ולא שמע לנביא⁶⁰

פסוק כ

כ. כִּ֣י עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה בגלל המעשים הרעים שעשו בהן⁶¹ עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וזה הטעם לנאמר אחריו⁶² וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ס ה' נתן בלבו למרוד, כדי שיגלו ויהיה למלך בבל טענה להחריב הכול⁶³

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש