⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

מלכים א פרק ה - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

שלמה מושל בממלכות, ושולחנו וסוסיו מכולכלים בידי הנציבים תוכן הפרק: שלמה מושל בממלכות שמנהר פרת ועד גבול מצרים. שולחנו גדול, וישראל יושבים לבטח (רד"ק, מלבי"ם, פסוקים א-ח). ה' נותן לו חכמה יתרה על חכמי המזרח ומצרים, ומכל העמים באים לשמוע אותה (מלבי"ם, פסוקים ט-יד). חירם מלך צור כורת עמו ברית מפני חכמתו, ומספק עצים לבניין הבית (רלב"ג, פסוקים טו-כו). שלמה מעלה מס אנשים, וגרים חוצבים אבנים ליסוד הבית (רד"ק, רש"י, פסוקים כז-לב).

הפסוקים

א. וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכׇל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ פ

ב. וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃

ג. עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃

ד. כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה בְּכׇל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכׇל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכׇּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃

ה. וַיֵּ֩שֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ ס

ו. וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃

ז. וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כׇּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חׇדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃

ח. וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃ ס

ט. וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חׇכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

י. וַתֵּ֙רֶב֙ חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵחׇכְמַ֖ת כׇּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חׇכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃

יא. וַיֶּחְכַּם֮ מִכׇּל־הָאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃

יב. וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃

יג. וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃

יד. וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חׇכְמָתֽוֹ׃ ס

טו. וַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃ ס

טז. וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃

יז. אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהֹוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת (רגלו) [רַגְלָֽי]׃

יח. וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃

יט. וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃

כ. וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרׇת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃

כא. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃

כב. וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כׇּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃

כג. עֲ֠בָדַ֠י יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִ֠י אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃

כד. וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כׇּל־חֶפְצֽוֹ׃

כה. וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ פ

כו. וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן חׇכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃

כז. וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

כח. וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ ס

כט. וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃

ל. לְ֠בַ֠ד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃ ס

לא. וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּ֩עוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃

לב. וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכׇל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לרוב חכמתו ומעלתו היה לו הוד מלכות בכל העולם1 מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם ושם עיקר מלכותו ממש, מנהר פרת2 מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה מתוך יראה, ועבודתם היא העלאת המס3 כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ פ ולכן גדל שולחנו, ואף על פי כן לא הכביד על ישראל4

פסוק ב

ב. וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לכל הבאים אל שולחנו5 לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת קמח נקי ביותר6 וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃ וכך ראוי היה כפי עושר ישראל וגדולת מלכותו7

פסוק ג

ג. עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים שמנים, שפוטמו בבית על האבוס8 וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י שרעו באחו ולא פוטמו9 וּמֵ֣אָה צֹ֑אן כבשים שמנים10 לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר חיות טהורות שחיו בשדה ולא בבית11 וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃ לדעת מקצת חכמים, תרנגולים מפוטמים וכל המזון הזה הספיק לששים אלף איש ביום [ב. עופות מארץ ברבריא12]13

פסוק ד

ד. כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה בְּכׇל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר ומשם הביאו לו במנחה את החיות והעופות שבשולחנו14 מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה מקצה העולם ועד קצהו [ב. ערים סמוכות זו לזו15]16 בְּכׇל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר בלי מלחמה, כי מלכיהם פחדו מחילו ונכנעו, ועמיהם נכנעו ממילא17 וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכׇּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ גם מן העמים שלא משל בהם, שלא העזו להרים יד נגדו18

פסוק ה

ה. וַיֵּ֩שֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח בלי אויב מבחוץ ובלי מרד מבפנים19 אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ ולא נדד ממקומו מפני שונא, והפירות היו בשפע עד שלא נזקקו להביאם מארצות אחרות20 מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ ס21

פסוק ו

ו. וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ כל אורווה כללה ארבעת אלפים תאים לסוסים [ב. סוסים, עשרה בכל אבוס22]23 וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃ רוכבים מומחים, לכבוד המלכות ולגדולתה24

פסוק ז

ז. וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כׇּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה ועתה הוסיף הכתוב את מאכל הסוסים ואת הבאים לפעמים מארצות אחרות25 אִ֣ישׁ חׇדְשׁ֑וֹ כל נציב בחודש המוטל עליו26 לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃ אפילו פירות הקיץ הביאו בימות הגשמים27

פסוק ח

ח. וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ סוסים קלים מאוד במרוצתם28 יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם בכל מקום שהמלך שוהה בו [ב. למקום הסוסים29]30 אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃ ס כפי שנקבע לכל נציב בחודשו31

פסוק ט

ט. וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חׇכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד חכמה במידות ובמעשים, ותבונה בחקירת האמת, נוסף על חכמת ההנהגה32 וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ לכלול חכמות רבות, ובכל אחת ידיעות לאין מספר33

פסוק י

י. וַתֵּ֙רֶב֙ חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵחׇכְמַ֖ת כׇּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם בני המזרח היו בקיאים במזלות ובלשון העופות34 וּמִכֹּ֖ל חׇכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃ שהיו בקיאים בטבע ובמזג היסודות, עד שהפכו דברים בלהטיהם35

פסוק יא

יא. וַיֶּחְכַּם֮ מִכׇּל־הָאָדָם֒ כפשוטו, יותר מכל בני האדם שחכמתו באה בדרך נס, בבת אחת ולא בעמל [ב. אדם הראשון36]37 מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל אחים בני זרח, שחיברו מזמורים לשיר במחולות והיו מפורסמים בדורם כחכמים גדולים38 וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃ כי בו נקבצו כל חלקי החכמה39

פסוק יב

יב. וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל שלושה לימודים, כנגד שלושת חלקי ספר משלי [ב. משלים שאבדו בגלות40]41 וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃ שלושת חלקי משלי, שיר השירים וקהלת, ובכל אחד ראוי ללמוד42

פסוק יג

יג. וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָעֵצִים֒ רפואת כל עץ, ולאיזה בניין ואדמה הוא יפה43 מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר מן הנכבד שבצמחים ועד הפחות שבהם, ודרש מדוע נטהר המצורע בשניהם44 וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃ טבעם והרכבת יסודותיהם, ומדוע זה כשר בשחיטת סימן אחד וזה בשניים45

פסוק יד

יד. וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה כי חכמתו נתפרסמה גם מחוץ לעמו46 מֵאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חׇכְמָתֽוֹ׃ ס שבאו אליו, והעמים למדו ממלכיהם כששבו לארצם [ב. שליחיהם, חכמי כל עם47]48

פסוק טו

טו. וַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה לנחמו על מות אביו ולחזק עמו את הברית49 כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ אחרי מות דוד50 כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃ ס ושלח לו ארזים וחרשי עץ לבנות את ביתו, וכעת הציע לשלוח גם לבנו51

פסוק טז

טז. וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ ביד שליחי חירם, ובחכמתו ביקש תחילה דבר קטן, כדי שחירם יתנדב מעצמו יותר52

פסוק יז

יז. אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ לא היה רשאי, כי הבית נבנה רק אחרי המנוחה מן האויבים53 עַ֤ד תֵּת־יְהֹוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת (רגלו) [רַגְלָֽי] ׃ וכעת השלים זאת בימי, ויש לי פנאי לבנות [ב. רגלי דוד, לפי הכתיב54]55

פסוק יח

יח. וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב ובא הזמן לבנות, כי המצוה נוהגת אחרי המנוחה56 אֵ֣ין שָׂטָ֔ן מקטרג מן האומות הקרובות [ב. מתוך עמי57]58 וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃ אויב רחוק הפוגעני בדרך במקרה59

פסוק יט

יט. וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ובכוונה לשמו בלבד, כי אינני צריך לבית כדי לנוח מאויבים60 כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ על ידי נתן הנביא61 לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ בלי פנייה לתועלת עצמו, כי בימיו תהיה המלכות בשלווה62

פסוק כ

כ. וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן ביער הלבנון שבארץ ישראל, ואינני מבקש עצים משלך אלא את חרשי העץ שלך [ב. הלבנון שבארצך63]64 וַעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ לעזור להם וללמוד מהם את המלאכה65 וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר66 כִּ֣י אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרׇת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃ הצידונים שכנים ליער, והם תחת ממשלתך67

פסוק כא

כא. וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה והבין שבלבו מבקש יותר ממה ששאל, עצים משלו [ב. כששמע על חכמתו68]69 וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד כי מתוך סדר דבריו הכיר את חכמתו70 וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם המולך71 עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃ ומאהבתו לשלמה נעתר לבקשתו72

פסוק כב

כב. וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר בתשובה לשליחות זו73 שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י הבנתי את כוונתך, ואין צורך שעבדיך יבואו עם עבדי74 אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כׇּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃ גם מה שבלבך ולא שאלת בפיך, עצים משלי מן הלבנון שבגבולי, וגם ברושים שלא ביקשת75

פסוק כג

כג. עֲ֠בָדַ֠י יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה אל הים הסמוך ללבנון76 וַ֠אֲנִ֠י אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם אקשור את הקורות זו בזו, ויצופו כספינות שתודיע לי, ושם אתיר את הקשרים ואפריד כל קורה לבדה77 וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א משם עד ירושלים78 וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃ האוכלים על שולחני, בשכר עצי ועבודת אנשי79

פסוק כד

כד. וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כׇּל־חֶפְצֽוֹ׃ מן הלבנון שבגבולו, ואחר כך ביקש שלמה גם אומן חכם ועצי אלגומים80

פסוק כה

כה. וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית שמן נקי מזיתים כתושים במכתשת, בלי שמרים בשכר העצים מן היער שלו, ועל שהוסיף חירם ברושים הוסיף שלמה שמן81 כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ פ כל זמן שעבדי חירם עסקו במלאכתו82

פסוק כו

כו. וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן חׇכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ והיא שגרמה לקשר שביניהם83 וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה ולא מכוח האהבה לדוד, שחירם נזקק לו כלוחם וכובש84 וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃ שלום קיים וחזק, נוסף על השלום שהיה לו עם שאר המלכים85

פסוק כז

כז. וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל אנשים שיצאו לכרות עצים, ולא כסף86 וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ וכריתת עצים אומנות היא ולא עבודת פרך [ב. כסף לשכר הפועלים87]88

פסוק כח

כח. וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה ללבנון שבגבול ישראל, לכרות שם את העצים הקטנים89 עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת בתשרי הראשונים, במרחשון השניים, בכסלו השלישיים וכן חוזר חלילה90 חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ ונמצא לכל אחד ארבעה חודשים בשנה בלבנון ושמונה לצורכי ביתו91 וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ ס הממונה לגבות את המס הזה ולהכריח כל אחד לצאת בחודשו92

פסוק כט

כט. וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל להביא את האבנים מן ההר לעיר וכולם גרים שנתגיירו מפני גדולת שלמה ושולחנו [ב. מן הגבעונים93]94 וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃ ורבו החוצבים, כי החציבה קשה וצריך לדייק במידות95

פסוק ל

ל. לְ֠בַ֠ד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת כל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר ובדברי הימים שש מאות, והנוספים ממונים על הממונים96 הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃ ס ומכריחים אותם לעבוד97

פסוק לא

לא. וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ דבר שאינו נוהג, מגובה לבו ונדיבותו98 וַיַּסִּ֩עוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת עקרו מן ההר אבנים כבדות במשקלן99 לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃ ואף היסוד הנסתר מן העין נבנה מאבנים מסותתות [ב. ואבני גזית לשאר הבניין100]101

פסוק לב

לב. וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים בהרים, ועמהם בני גבל, אומה הבקיאה בסיתות102 וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ פ מחוץ לבית, כדי שלא יישמע בו כלי ברזל103