⌂ ▼ ▼ ▼
📚 שכבות ▼ ⚙ כלים ▼ 📖 זוהר גירסא גודל

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש

ההדפסה מן האתר מוגבלת לפעם אחת בכל ארבע שעות - נסו שוב מאוחר יותר.
טוען מאמר…
הצעות תיקון
לאן שייך הקטע הזה?

קטע זה נמצא בכתבי המפרש, אך המקום שאליו הוא מכוון אינו קיים במאמר הזה. אם ידוע לך היכן מקומו - סמן, ונבדוק.

מקור: Stanford Zohar Variant Readings · מקרא כתבי-היד ›
מקרא כתבי-היד ודפוסים
📚 מפרשי הדף

כל שורה נפתחת באוצר החכמה בעמוד המדויק. הצפייה בעמוד עצמו טעונה מנוי לאוצר החכמה. · פרויקט 350 מפרשי הזוהר, בבנייה.
🖨️ הדף הזה בדפוסים היסטוריים
מיקום-הדף בכל דפוס משוער אוטומטית (לפי יחס-עמודים), לא תמיד מדויק למילה · פרויקט אוסף-הדפוסים ההיסטוריים של ממלכת הזוהר
האזור המודגש הוא מיקום משוער בלבד (לפי יחס-עמודים) - לא עוגן מדויק-למילה
איך לרשום אותך?
השם יופיע ליד ההצעות שלך ויצבור נקודות על כל הצעה שתאושר.

מלכים א פרק כ - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

בן הדד צר על שמרון ודורש את ממונו של אחאב תוכן הפרק: בן הדד צר על שמרון ודורש מאחאב את ממונו ואת נשיו, ואחאב מסרב בעצת הזקנים (אברבנאל, פסוקים א-יא). בדבר הנביא יוצאים נערי שרי המדינות ומכים את ארם בנס (מלבי"ם, פסוקים יב-כא). לתשובת השנה ארם נלחמים במישור ונופלים באפק, ואחאב משלח את בן הדד בברית (רד"ק, פסוקים כב-לד). אחד מבני הנביאים מוכיח את אחאב במשל, ונפשו תחת נפש בן הדד (רש"י, פסוקים לה-מג).

הפסוקים

א. וּבֶן־הֲדַ֣ד מֶלֶךְ־אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת־כׇּל־חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיַּ֗עַל וַיָּ֙צַר֙ עַל־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃

ב. וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל־אַחְאָ֥ב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה׃

ג. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר בֶּן־הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִי־ה֑וּא וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי־הֵֽם׃

ד. וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר כִּדְבָרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכׇל־אֲשֶׁר־לִֽי׃

ה. וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּה־אָמַ֥ר בֶּן־הֲדַ֖ד לֵאמֹ֑ר כִּֽי־שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כַּסְפְּךָ֧ וּֽזְהָבְךָ֛ וְנָשֶׁ֥יךָ וּבָנֶ֖יךָ לִ֥י תִתֵּֽן׃

ו. כִּ֣י אִם־כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אֶשְׁלַ֤ח אֶת־עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ וְהָיָה֙ כׇּל־מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ׃

ז. וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ לְכׇל־זִקְנֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּעוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ כִּ֥י רָעָ֖ה זֶ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ כִּֽי־שָׁלַ֨ח אֵלַ֜י לְנָשַׁ֤י וּלְבָנַי֙ וּלְכַסְפִּ֣י וְלִזְהָבִ֔י וְלֹ֥א מָנַ֖עְתִּי מִמֶּֽנּוּ׃

ח. וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֛יו כׇּל־הַזְּקֵנִ֖ים וְכׇל־הָעָ֑ם אַל־תִּשְׁמַ֖ע וְל֥וֹא תֹאבֶֽה׃

ט. וַיֹּ֜אמֶר לְמַלְאֲכֵ֣י בֶן־הֲדַ֗ד אִמְר֞וּ לַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כֹּל֩ אֲשֶׁר־שָׁלַ֨חְתָּ אֶל־עַבְדְּךָ֤ בָרִֽאשֹׁנָה֙ אֶעֱשֶׂ֔ה וְהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹ֥א אוּכַ֖ל לַעֲשׂ֑וֹת וַיֵּֽלְכוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיְשִׁבֻ֖הוּ דָּבָֽר׃

י. וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד וַיֹּ֕אמֶר כֹּה־יַעֲשׂ֥וּן לִ֛י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑פוּ אִם־יִשְׂפֹּק֙ עֲפַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן לִשְׁעָלִ֕ים לְכׇל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽי׃

יא. וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֣אמֶר דַּבְּר֔וּ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל חֹגֵ֖ר כִּמְפַתֵּֽחַ׃

יב. וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְה֥וּא שֹׁתֶ֛ה ה֥וּא וְהַמְּלָכִ֖ים בַּסֻּכּ֑וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ שִׂ֔ימוּ וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל־הָעִֽיר׃

יג. וְהִנֵּ֣ה נָבִ֣יא אֶחָ֗ד נִגַּשׁ֮ אֶל־אַחְאָ֣ב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲֽרָאִ֔יתָ אֵ֛ת כׇּל־הֶהָמ֥וֹן הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה הִנְנִ֨י נֹתְנ֤וֹ בְיָֽדְךָ֙ הַיּ֔וֹם וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

יד. וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ בְּמִ֔י וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וַיֹּ֛אמֶר מִי־יֶאְסֹ֥ר הַמִּלְחָמָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽתָּה׃

טו. וַיִּפְקֹ֗ד אֶֽת־נַעֲרֵי֙ שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֔וֹת וַיִּהְי֕וּ מָאתַ֖יִם שְׁנַ֣יִם וּשְׁלֹשִׁ֑ים וְאַחֲרֵיהֶ֗ם פָּקַ֧ד אֶת־כׇּל־הָעָ֛ם כׇּל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃

טז. וַיֵּצְא֖וּ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וּבֶן־הֲדַד֩ שֹׁתֶ֨ה שִׁכּ֜וֹר בַּסֻּכּ֗וֹת ה֧וּא וְהַמְּלָכִ֛ים שְׁלֹשִֽׁים־וּשְׁנַ֥יִם מֶ֖לֶךְ עֹזֵ֥ר אֹתֽוֹ׃

יז. וַיֵּצְא֗וּ נַעֲרֵ֛י שָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּשְׁלַ֣ח בֶּן־הֲדַ֗ד וַיַּגִּ֤ידוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אֲנָשִׁ֕ים יָצְא֖וּ מִשֹּׁמְרֽוֹן׃

יח. וַיֹּ֛אמֶר אִם־לְשָׁל֥וֹם יָצָ֖אוּ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֑ים וְאִ֧ם לְמִלְחָמָ֛ה יָצָ֖אוּ חַיִּ֥ים תִּפְשֽׂוּם׃

יט. וְאֵ֙לֶּה֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר נַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וְהַחַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵיהֶֽם׃

כ. וַיַּכּוּ֙ אִ֣ישׁ אִישׁ֔וֹ וַיָּנֻ֣סֽוּ אֲרָ֔ם וַֽיִּרְדְּפֵ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמָּלֵ֗ט בֶּן־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם עַל־ס֖וּס וּפָרָשִֽׁים׃

כא. וַיֵּצֵא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥ךְ אֶת־הַסּ֖וּס וְאֶת־הָרָ֑כֶב וְהִכָּ֥ה בַאֲרָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃

כב. וַיִּגַּ֤שׁ הַנָּבִיא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ הִתְחַזַּ֔ק וְדַ֥ע וּרְאֵ֖ה אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂ֑ה כִּ֚י לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה מֶ֥לֶךְ אֲרָ֖ם עֹלֶ֥ה עָלֶֽיךָ׃ פ

כג. וְעַבְדֵ֨י מֶלֶךְ־אֲרָ֜ם אָמְר֣וּ אֵלָ֗יו אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם עַל־כֵּ֖ן חָזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶֽם׃

כד. וְאֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם׃

כה. וְאַתָּ֣ה תִֽמְנֶֽה־לְךָ֣ חַ֡יִל כַּחַ֩יִל֩ הַנֹּפֵ֨ל מֵאוֹתָ֜ךְ וְס֥וּס כַּסּ֣וּס וְרֶ֣כֶב כָּרֶ֗כֶב וְנִֽלָּחֲמָ֤ה אוֹתָם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֥ע לְקֹלָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃ פ

כו. וַֽיְהִי֙ לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה וַיִּפְקֹ֥ד בֶּן־הֲדַ֖ד אֶת־אֲרָ֑ם וַיַּ֣עַל אֲפֵ֔קָה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃

כז. וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הׇתְפָּקְדוּ֙ וְכׇלְכְּל֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַיַּחֲנ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל נֶגְדָּ֗ם כִּשְׁנֵי֙ חֲשִׂפֵ֣י עִזִּ֔ים וַאֲרָ֖ם מִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃

כח. וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֘אמֶר֮ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ אֲרָם֙ אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא־אֱלֹהֵ֥י עֲמָקִ֖ים ה֑וּא וְ֠נָתַתִּ֠י אֶת־כׇּל־הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֤וֹל הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

כט. וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיְהִ֣י בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַתִּקְרַב֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיַּכּ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־אֲרָ֛ם מֵאָה־אֶ֥לֶף רַגְלִ֖י בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

ל. וַיָּנֻ֨סוּ הַנּוֹתָרִ֥ים אֲפֵ֘קָה֮ אֶל־הָעִיר֒ וַתִּפֹּל֙ הַחוֹמָ֔ה עַל־עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁבְעָ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ הַנּוֹתָרִ֑ים וּבֶן־הֲדַ֣ד נָ֔ס וַיָּבֹ֥א אֶל־הָעִ֖יר חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר׃

לא. וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ הִנֵּה־נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵ֜ינוּ וַחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ וְנֵצֵא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃

לב. וַיַּחְגְּרוּ֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵיהֶ֜ם וַחֲבָלִ֣ים בְּרָאשֵׁיהֶ֗ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ עַבְדְּךָ֧ בֶן־הֲדַ֛ד אָמַ֖ר תְּחִי־נָ֣א נַפְשִׁ֑י וַיֹּ֛אמֶר הַעוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃

לג. וְהָאֲנָשִׁים֩ יְנַחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן־הֲדַ֔ד וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃

לד. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֡יו הֶעָרִ֣ים אֲשֶׁר־לָֽקַח־אָבִי֩ מֵאֵ֨ת אָבִ֜יךָ אָשִׁ֗יב וְ֠חֻצ֠וֹת תָּשִׂ֨ים לְךָ֤ בְדַמֶּ֙שֶׂק֙ כַּֽאֲשֶׁר־שָׂ֤ם אָבִי֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וַאֲנִ֖י בַּבְּרִ֣ית אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיִּכְרׇת־ל֥וֹ בְרִ֖ית וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ׃ ס

לה. וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל־רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ׃

לו. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹא־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאֶצְל֔וֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָאַרְיֵ֖ה וַיַּכֵּֽהוּ׃

לז. וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ הָאִ֖ישׁ הַכֵּ֥ה וּפָצֹֽעַ׃

לח. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּאֲפֵ֖ר עַל־עֵינָֽיו׃

לט. וַיְהִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ עֹבֵ֔ר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֜אמֶר עַבְדְּךָ֣ יָצָ֣א בְקֶרֶב־הַמִּלְחָמָ֗ה וְהִנֵּֽה־אִ֨ישׁ סָ֜ר וַיָּבֵ֧א אֵלַ֣י אִ֗ישׁ וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמֹר֙ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה אִם־הִפָּקֵד֙ יִפָּקֵ֔ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ א֥וֹ כִכַּר־כֶּ֖סֶף תִּשְׁקֽוֹל׃

מ. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃

מא. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת־הָ֣אֲפֵ֔ר (מעל) [מֵעֲלֵ֖י] עֵינָ֑יו וַיַּכֵּ֤ר אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י מֵהַנְּבִיאִ֖ים הֽוּא׃

מב. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃

מג. וַיֵּ֧לֶךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־בֵּית֖וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֑ף וַיָּבֹ֖א שֹׁמְרֽוֹנָה׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. וּבֶן־הֲדַ֣ד מֶלֶךְ־אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת־כׇּל־חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ שבאו לעזור לו1 וְס֣וּס וָרָ֑כֶב רבים, כראוי לשלושים ושנים מלכים2 וַיַּ֗עַל וַיָּ֙צַר֙ עַל־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃ במגמה להילחם בה, ועוד לפני שהחל במצור נגף לפני ישראל3

פסוק ב

ב. וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים עוד לפני שהחל להילחם4 אֶל־אַחְאָ֥ב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה׃ שמרון, שאחאב ישב בתוכה5

פסוק ג

ג. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר בֶּן־הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִי־ה֑וּא תחת ממשלתי, כקניין העבד שהוא של רבו [ב. ותתנם לי בפועל6]7 וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי־הֵֽם׃ היפות שבהן, ולא כל נשיך8

פסוק ד

ד. וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר לפי מה שהבין מדבריו9 כִּדְבָרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכׇל־אֲשֶׁר־לִֽי׃ תחת ממשלתך, להטיל עלינו מס ועבודה, ולא שתיקח את הכול10

פסוק ה

ה. וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּה־אָמַ֥ר בֶּן־הֲדַ֖ד לֵאמֹ֑ר כִּֽי־שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר בראשונה, ולא על עבדותך, שזו ידועה בלי שליחות11 כַּסְפְּךָ֧ וּֽזְהָבְךָ֛ וְנָשֶׁ֥יךָ וּבָנֶ֖יךָ לִ֥י תִתֵּֽן׃ ידעתי שתתנם, ועוד גזרה אחרת אני גוזר עליך12

פסוק ו

ו. כִּ֣י אִם־כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אם לא תיתן מעצמך היום, אז בשעה הזאת למחר13 אֶשְׁלַ֤ח אֶת־עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ ולא אסתפק בממונך לבדך14 וְהָיָה֙ כׇּל־מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ׃ חמדה שבתוך החמדה, והיא ספר התורה15

פסוק ז

ז. וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ לְכׇל־זִקְנֵ֣י הָאָ֔רֶץ כי ספר התורה אינו שלו לבדו16 וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּעוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ כִּ֥י רָעָ֖ה זֶ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ ואינו רוצה בשלום, ולכן שואל דברים שאי אפשר למלאותם17 כִּֽי־שָׁלַ֨ח אֵלַ֜י לְנָשַׁ֤י וּלְבָנַי֙ וּלְכַסְפִּ֣י וְלִזְהָבִ֔י ומה תועלת לו בנשים ובבנים18 וְלֹ֥א מָנַ֖עְתִּי מִמֶּֽנּוּ׃ שיהיו תחת רשותו, ולמה הוסיף לדרוש שאתן19

פסוק ח

ח. וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֛יו כׇּל־הַזְּקֵנִ֖ים וְכׇל־הָעָ֑ם אַל־תִּשְׁמַ֖ע לדרישה השנייה, שתיתן בפועל20 וְל֥וֹא תֹאבֶֽה׃ ואף בעבדות שקיבלת לא תרצה בלבך, אלא תחשוב לפרוק את עולו21

פסוק ט

ט. וַיֹּ֜אמֶר לְמַלְאֲכֵ֣י בֶן־הֲדַ֗ד בעצת הזקנים22 אִמְר֞וּ לַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כֹּל֩ אֲשֶׁר־שָׁלַ֨חְתָּ אֶל־עַבְדְּךָ֤ בָרִֽאשֹׁנָה֙ אֶעֱשֶׂ֔ה להיות תחת ממשלתך23 וְהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹ֥א אוּכַ֖ל לַעֲשׂ֑וֹת לתת לך את הכול ולחפש בבתינו24 וַיֵּֽלְכוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיְשִׁבֻ֖הוּ דָּבָֽר׃25

פסוק י

י. וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד וַיֹּ֕אמֶר כֹּה־יַעֲשׂ֥וּן לִ֛י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑פוּ לשון שבועה, ומקצר ואינו מפרש מה יעשו לו26 אִם־יִשְׂפֹּק֙ עֲפַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן לִשְׁעָלִ֕ים לְכׇל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽי׃ העפר הנדבק לכפות רגלי העם לא יספיק, כי רב הוא [ב. מלוא אגרופו של כל איש27]28

פסוק יא

יא. וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֣אמֶר דַּבְּר֔וּ אליו את המשל הזה29 אַל־יִתְהַלֵּ֥ל חֹגֵ֖ר כִּמְפַתֵּֽחַ׃ היוצא למלחמה לא יתפאר כמי שחזר ממנה מנצח כי אינו יודע מה יקרהו, ופעמים שמעטים מנצחים רבים30

פסוק יב

יב. וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְה֥וּא שֹׁתֶ֛ה ה֥וּא וְהַמְּלָכִ֖ים בַּסֻּכּ֑וֹת סוכות שעשו להם מפני החמה31 וַיֹּ֤אמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ שִׂ֔ימוּ הכינו את כלי המצור להילחם על העיר ולא יצא בעצמו, כי בטח שקל לכבשה32 וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל־הָעִֽיר׃ אך עוד לא נלחמו בה כשיצאו הנערים [ב. שמו מארב על העיר33]34

פסוק יג

יג. וְהִנֵּ֣ה נָבִ֣יא אֶחָ֗ד זה הנביא מיכיהו בן ימלה35 נִגַּשׁ֮ אֶל־אַחְאָ֣ב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲֽרָאִ֔יתָ אֵ֛ת כׇּל־הֶהָמ֥וֹן הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה שאי אפשר לנצחו בדרך הטבע36 הִנְנִ֨י נֹתְנ֤וֹ בְיָֽדְךָ֙ הַיּ֔וֹם בדרך נס, ובו ביום37 וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ שהניצחון ממני ולא מכוחך38

פסוק יד

יד. וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ בְּמִ֔י ילכו בראש למלחמה39 וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת בני שרי העמים שהופקדו בידו לערבון שלא ימרדו והם מעטים ואינם מלומדי מלחמה, כדי שהנס יגדל [ב. בני השרים הגדלים בחצרו40]41 וַיֹּ֛אמֶר מִי־יֶאְסֹ֥ר הַמִּלְחָמָ֖ה מי יערוך אותה ויצווה על העם42 וַיֹּ֥אמֶר אָֽתָּה׃ צא אתה תחילה לפני העם43

פסוק טו

טו. וַיִּפְקֹ֗ד אֶֽת־נַעֲרֵי֙ שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֔וֹת וַיִּהְי֕וּ מָאתַ֖יִם שְׁנַ֣יִם וּשְׁלֹשִׁ֑ים מתי מספר44 וְאַחֲרֵיהֶ֗ם פָּקַ֧ד אֶת־כׇּל־הָעָ֛ם כׇּל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ללכת אחריהם, כי הנערים הלכו בראש כדבר ה'45 שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃ הם האלפים שלא כרעו לבעל ורק הם יצאו להילחם [ב. כל אנשי שמרון46]47

פסוק טז

טז. וַיֵּצְא֖וּ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם ואף שראה אותם, לא יצא אליהם48 וּבֶן־הֲדַד֩ שֹׁתֶ֨ה שִׁכּ֜וֹר בַּסֻּכּ֗וֹת השתכר מרוב היין, כאדם הבוטח שאינו חושש לחיל שמרון49 ה֧וּא וְהַמְּלָכִ֛ים שְׁלֹשִֽׁים־וּשְׁנַ֥יִם מֶ֖לֶךְ עֹזֵ֥ר אֹתֽוֹ׃ וכיוון שהוא לא יצא, גם הם לא יצאו50

פסוק יז

יז. וַיֵּצְא֗וּ נַעֲרֵ֛י שָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה לבדם, והם מתי מספר51 וַיִּשְׁלַ֣ח בֶּן־הֲדַ֗ד לדעת מה נעשה מול העיר52 וַיַּגִּ֤ידוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אֲנָשִׁ֕ים יָצְא֖וּ מִשֹּׁמְרֽוֹן׃ אנשים יחידים ולא חיל גדול, ולכן לא עזב את המשתה53

פסוק יח

יח. וַיֹּ֛אמֶר אִם־לְשָׁל֥וֹם יָצָ֖אוּ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֑ים אף שיצאו בשלום, יתפסום54 וְאִ֧ם לְמִלְחָמָ֛ה יָצָ֖אוּ חַיִּ֥ים תִּפְשֽׂוּם׃ ואף שיצאו למלחמה, לא ימיתום, כדי לשאול מהם על אחאב והעיר [ב. בין כך ובין כך55]56

פסוק יט

יט. וְאֵ֙לֶּה֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר בעוד שליחי בן הדד באים לתפסם57 נַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וְהַחַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵיהֶֽם׃ הם שבעת האלפים, שנתמנו ללכת אחריהם58

פסוק כ

כ. וַיַּכּוּ֙ אִ֣ישׁ אִישׁ֔וֹ כל אחד מהם היכה את האיש מארם שבא לתופסו חי59 וַיָּנֻ֣סֽוּ אֲרָ֔ם כי ראו שעצתם הופרה, ופחד אלהים נפל עליהם60 וַֽיִּרְדְּפֵ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמָּלֵ֗ט בֶּן־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם עַל־ס֖וּס וּפָרָשִֽׁים׃ ומעט פרשים נמלטו עמו61

פסוק כא

כא. וַיֵּצֵא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל רק אחרי שראה שהחלה התשועה, כי עד עתה ירא לצאת62 וַיַּ֥ךְ אֶת־הַסּ֖וּס וְאֶת־הָרָ֑כֶב שהארמים נסו עליהם, כדי להפיל את רוכביהם63 וְהִכָּ֥ה בַאֲרָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃

פסוק כב

כב. וַיִּגַּ֤שׁ הַנָּבִיא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל שניבא לו את הניצחון64 וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ הִתְחַזַּ֔ק בחיל ופרשים, כי לא בכל יום קורה נס [ב. במעשים טובים ובעקירת עבודה זרה65]66 וְדַ֥ע וּרְאֵ֖ה אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂ֑ה והכן עצה למלחמה67 כִּ֚י לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה מֶ֥לֶךְ אֲרָ֖ם עֹלֶ֥ה עָלֶֽיךָ׃ פ בזמן שהשנה מגיעה לסופה68

פסוק כג

כג. וְעַבְדֵ֨י מֶלֶךְ־אֲרָ֜ם אָמְר֣וּ אֵלָ֗יו שהניצחון לא בא מגבורת ישראל, כי ארם היו רבים מהם69 אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כי שמרון בנויה על הר [ב. כי נתן תורתו בהר70]71 עַל־כֵּ֖ן חָזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר ששם לא יעזור להם72 אִם־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶֽם׃73

פסוק כד

כד. וְאֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה כדי שתהיה עוד סיבה לניצחון74 הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ כי המלכים שתו עמך בסוכות ולא הצביאו את העם [ב. שלא יתגאה החיל75]76 וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם׃ שאינם ממשפחה רמה, ולכן יתאמצו למצוא חן77

פסוק כה

כה. וְאַתָּ֣ה תִֽמְנֶֽה־לְךָ֣ חַ֡יִל כַּחַ֩יִל֩ הַנֹּפֵ֨ל מֵאוֹתָ֜ךְ ולא יותר, כדי שנהיה במניין כבתחילה78 וְס֥וּס כַּסּ֣וּס וְרֶ֣כֶב כָּרֶ֗כֶב וְנִֽלָּחֲמָ֤ה אוֹתָם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר ששם אין לאלהיהם כוח79 אִם־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶ֑ם ותראה בעצמך אם לא נגבר עליהם80 וַיִּשְׁמַ֥ע לְקֹלָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃ פ

פסוק כו

כו. וַֽיְהִי֙ לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה כדברי הנביא81 וַיִּפְקֹ֥ד בֶּן־הֲדַ֖ד אֶת־אֲרָ֑ם לראות אם נתמלא מניין החיל שנפל82 וַיַּ֣עַל אֲפֵ֔קָה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ שלפניה מישור גדול [ב. עיר שלקחו ארם מישראל83]84

פסוק כז

כז. וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הׇתְפָּקְדוּ֙ וְכׇלְכְּל֔וּ הצטיידו בכלי זין ובכל צורכי המלחמה [ב. כולם, ולא נפקד איש85]86 וַיֵּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם ולא נשארו בעיר על ההר כבראשונה87 וַיַּחֲנ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל נֶגְדָּ֗ם כִּשְׁנֵי֙ חֲשִׂפֵ֣י עִזִּ֔ים כשני קבוצים קטנים של עזים נערי שרי המדינות לבד ושבעת האלפים לבד88 וַאֲרָ֖ם מִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ דרך גוזמא, לרוב העם89

פסוק כח

כח. וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים הוא הנביא שניבא לו בראשונה90 וַיֹּ֘אמֶר֮ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵל֒ ציווהו שאם ייפול בן הדד בידו לא יחמול עליו [ב. חזר ואמר לחזק לבבו91]92 וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ אֲרָם֙ אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא־אֱלֹהֵ֥י עֲמָקִ֖ים ה֑וּא ולא בזכותך, כי לא עזבת את הבעלים, אלא לקדש את שמי93 וְ֠נָתַתִּ֠י אֶת־כׇּל־הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֤וֹל הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ כי בפעם הראשונה אולי חשבתם שמקרה היה94

פסוק כט

כט. וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיְהִ֣י בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַתִּקְרַב֙ הַמִּלְחָמָ֔ה קרבו אנשי המלחמה זה לזה95 וַיַּכּ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־אֲרָ֛ם מֵאָה־אֶ֥לֶף רַגְלִ֖י בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ וגם ניצחון זה היה שלא כדרך הטבע96

פסוק ל

ל. וַיָּנֻ֨סוּ הַנּוֹתָרִ֥ים אֲפֵ֘קָה֮ אֶל־הָעִיר֒ להימלט, כי מלך יהודה היה בשלום עם ארם97 וַתִּפֹּל֙ הַחוֹמָ֔ה עַל־עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁבְעָ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ הַנּוֹתָרִ֑ים בבואם בשער העיר, ומתו98 וּבֶן־הֲדַ֣ד נָ֔ס וַיָּבֹ֥א אֶל־הָעִ֖יר שעבר לפני נפילת החומה, ולכן ניצל99 חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר׃ בפנים, להסתתר מפני מלך ישראל100

פסוק לא

לא. וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ כשראו שאין לו מקום לנוס101 הִנֵּה־נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם ועושים חסד חינם, אף עם אויביהם102 נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵ֜ינוּ וַחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ להראות הכנעה כשבויי מלחמה, והחבלים מוכנים לתלותנו בהם103 וְנֵצֵא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃

פסוק לב

לב. וַיַּחְגְּרוּ֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵיהֶ֜ם וַחֲבָלִ֣ים בְּרָאשֵׁיהֶ֗ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל שעמד מחוץ לעיר104 וַיֹּ֣אמְר֔וּ עַבְדְּךָ֧ בֶן־הֲדַ֛ד אָמַ֖ר תְּחִי־נָ֣א נַפְשִׁ֑י ואיני מבקש מלכות ושררה, אלא חיי בלבד105 וַיֹּ֛אמֶר הַעוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃ ואל יפחד, כי חביב הוא לי כאח, ואיני רוצה להחזיקו כעבד106

פסוק לג

לג. וְהָאֲנָשִׁים֩ יְנַחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ ראו בדברי השלום שנפלו מפיו סימן טוב, ומיהרו לחתוך את הדבר [ב. בדקו אם אמר בלב שלם107]108 וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן־הֲדַ֔ד ולא עבדך, כדי שלא יוכל לחזור בו109 וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ הביאוהו מן העיר אלי110 וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד ממקום מחבואו בעיר111 וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃

פסוק לד

לד. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֡יו הֶעָרִ֣ים אֲשֶׁר־לָֽקַח־אָבִי֩ מֵאֵ֨ת אָבִ֜יךָ אָשִׁ֗יב שלקח מעמרי112 וְ֠חֻצ֠וֹת תָּשִׂ֨ים לְךָ֤ בְדַמֶּ֙שֶׂק֙ ותהיה מושל בה, והיא ראש מלכותי ושוקיה, ומכס מסחרם יהיה שלך113 כַּֽאֲשֶׁר־שָׂ֤ם אָבִי֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן על כורחך, וכל זה אמר מיראה. השיב אחאב114 וַאֲנִ֖י בַּבְּרִ֣ית אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ רק בתנאי שתקיים לי את דבריך115 וַיִּכְרׇת־ל֥וֹ בְרִ֖ית וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ׃ ס116

פסוק לה

לה. וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים מתלמידי הנביאים, ואמרו שהוא מיכיהו117 אָמַ֧ר אֶל־רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה בשליחות ה', לחברו שהיה גם הוא מבני הנביאים118 הַכֵּ֣ינִי נָ֑א סימן רע לאחאב, שנצטווה להכות את בן הדד ולא הכהו119 וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ׃

פסוק לו

לו. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹא־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה אף שלא נתתי לך אות, כי מנביא מוחזק אין שואלים אות120 הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָאַרְיֵ֑ה כי העובר על דברי נביא חייב מיתה בידי שמים121 וַיֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאֶצְל֔וֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָאַרְיֵ֖ה וַיַּכֵּֽהוּ׃ וכך ראו הכול את עונש הממאן לדבר ה'122

פסוק לז

לז. וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ הָאִ֖ישׁ הַכֵּ֥ה וּפָצֹֽעַ׃ מכת חבורה שהוציאה ממנו דם123 וטיפת דם זו כיפרה על ישראל במלחמת רמות גלעד124

פסוק לח

לח. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הַדָּ֑רֶךְ להמתין עד שיעבור המלך125 וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּאֲפֵ֖ר עַל־עֵינָֽיו׃ שינה את סודרו כדי שלא יכירוהו וכך ישפוט המלך בעצמו את המשפט126

פסוק לט

לט. וַיְהִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ עֹבֵ֔ר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כקובל על המכות שהוכה127 וַיֹּ֜אמֶר עַבְדְּךָ֣ יָצָ֣א בְקֶרֶב־הַמִּלְחָמָ֗ה והדבר אמת, כי היה שם במלחמה128 וְהִנֵּֽה־אִ֨ישׁ סָ֜ר וַיָּבֵ֧א אֵלַ֣י אִ֗ישׁ איש שבוי שנלקח מן המלחמה129 וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמֹר֙ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה אִם־הִפָּקֵד֙ יִפָּקֵ֔ד אם יברח ויחסר מן המניין130 וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ א֥וֹ כִכַּר־כֶּ֖סֶף תִּשְׁקֽוֹל׃ לידי, לפרוע בעדו131

פסוק מ

מ. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה מתעסק כאן וכאן132 וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ כי ברח133 וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל שלא ידע על מה הוא מדבר134 כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃ תשלם בנפשך או בככר הכסף כי גזרת על עצמך כשקיבלת את שמירתו135

פסוק מא

מא. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת־הָ֣אֲפֵ֔ר (מעל) [מֵעֲלֵ֖י] עֵינָ֑יו כדי לפרש לו את הדבר136 וַיַּכֵּ֤ר אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל שעד עתה לא הכירו137 כִּ֥י מֵהַנְּבִיאִ֖ים הֽוּא׃ מתלמידי הנביאים138

פסוק מב

מב. וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד את בן הדד, האויב שנלחמתי בו [ב. שלכדתיו ברשתי לתתו בידך139]140 וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ כמו שגזרת על השומר141 וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ לבזה ולשלל, כמו שראוי היה לערי ארם142

פסוק מג

מג. וַיֵּ֧לֶךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־בֵּית֖וֹ אל מקום מלונו מחוץ לאפק143 סַ֣ר וְזָעֵ֑ף עצוב, ורוחו סרה ונטתה ממנו וכועס מאד144 וַיָּבֹ֖א שֹׁמְרֽוֹנָה׃ פ