מלאכי פרק ב - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

מלאכי פרק ב: וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃

הפסוקים

א. וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃

ב. אִם לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל לֵֽב׃

ג. הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִֽי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃

ברית לוי של תורת אמת מול הכהנים שסרו מן הדרך והכשילו רבים

ד. וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

ה. בְּרִיתִ֣י הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃

ו. תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃

ז. כִּֽי שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽה צְבָא֖וֹת הֽוּא׃

ח. וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

ט. וְגַם אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכׇל הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃

בגידת יהודה באחיו בנישואי בת אל נכר, והכרתת העושה

י. הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃

יא. בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלִָם כִּ֣י חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת אֵ֥ל נֵכָֽר׃

יב. יַכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאׇהֳלֵ֖י יַעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַיהֹוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃

טענת על מה: דמעות המזבח נדחות בגלל הבגידה באשת הנעורים ושילוחה

יג. וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה בְּכִ֖י וַאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃

יד. וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל מָ֑ה עַ֡ל כִּֽי יְהֹוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃

טו. וְלֹא אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל יִבְגֹּֽד׃

טז. כִּֽי שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃

טענת במה הוגענו: הכפירה במשפט ה' כשעושי הרע מצליחים

יז. הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהֹוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמׇרְכֶ֗ם כׇּל עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃