תהלים פרק נג - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

אין עושה טוב, והישועה מציון א. "אמר נבל בלבו" נאמר על טיטוס, כשחתך את הפרוכת וחרבו מטפטפת דם [גיטין נו:] ב. נאמר על חורבן בית שני, וכמעט זהה למזמור י"ד שנאמר על בית ראשון, ואין ביניהם אלא שינוי מלים מעט [רש"י, המאירי] ג. נאמר על נס סנחריב בימי חזקיהו [מלבי"ם]

הפסוקים

א. לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃

ב. אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃

ג. אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃

ד. כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃

ה. הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

ו. שָׁ֤ם פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ לֹא־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

ז. מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֢וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ פ

הפירוש המשולב

פסוק א

א. לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת בכלי שיר כמו במזמור י"ד, אך על חורבן בית שני¹ מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ בהשכל רב²

פסוק ב

ב. אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים טיטוס, כשגדר את הפרוכת וחרבו מטפטפת דם [ב. סנחריב³]⁴ הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל ועשו תועבה בעוול⁵ אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃ אפילו טוב נימוסי⁶

פסוק ג

ג. אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף בשורת הדין⁷ עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל שמבין את ה' בשכל טוב⁸ דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃ באמת, ולא רק בשפה⁹

פסוק ד

ד. כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ כולם כפסולת הכסף, בקלקול מעשיהם¹⁰ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃ מבין כל חיליו אין מי שימחה בו¹¹

פסוק ה

ה. הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ ראוי היה להם לדעת¹² פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם ללא מוחה¹³ אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ ולכן סופם לפחד, באחרית הימים [ב. פחד ישראל על שלא ברכו¹⁴]¹⁵

פסוק ו

ו. שָׁ֤ם פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ בירושלים, כשבא סנחריב¹⁶ לֹא־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד פחד שאין כמוהו [ב. כפחד בלשצר¹⁷]¹⁸ כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ החונים על ירושלים, ובשרם נמק¹⁹ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה אתה ה', ביישת את כל אויבי [ב. טיטוס ביישת את ישראל²⁰]²¹ כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

פסוק ז

ז. מִ֥י ־ יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֢וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל הלוואי, מהשוכן בציון, תשועה מהרה²² בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ כשישקיט את בני הגולה²³ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב עשרת השבטים, בגילה על דבר חדש²⁴ יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ פ בני יהודה, בשמחה תמידית²⁵

ליקוטי מפרשים - בהרחבה

שאלה בבית המדרש