הושע פרק ד - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

הושע פרק ד: שִׁמְע֥וּ דְבַר יְהֹוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהֹוָה֙ עִם יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין אֱמֶ֧ת וְֽאֵין חֶ֛סֶד וְאֵֽין דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃

הפסוקים

א. שִׁמְע֥וּ דְבַר יְהֹוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהֹוָה֙ עִם יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין אֱמֶ֧ת וְֽאֵין חֶ֛סֶד וְאֵֽין דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃

ב. אָלֹ֣ה וְכַחֵ֔שׁ וְרָצֹ֥חַ וְגָנֹ֖ב וְנָאֹ֑ף פָּרָ֕צוּ וְדָמִ֥ים בְּדָמִ֖ים נָגָֽעוּ׃

ג. עַל כֵּ֣ן תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כׇּל יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ׃

ד. אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל יָרֵ֖ב וְאַל יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן׃

ה. וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃

הכהנים מאסו בדעת ואוכלים חטאת העם, ולכן ייפקדו כעם ככהן

ו. נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּי אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ (ואמאסאך) [וְאֶמְאָֽסְךָ֙] מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם אָֽנִי׃

ז. כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָטְאוּ לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר׃

ח. חַטַּ֥את עַמִּ֖י יֹאכֵ֑לוּ וְאֶל עֲוֺנָ֖ם יִשְׂא֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃

ט. וְהָיָ֥ה כָעָ֖ם כַּכֹּהֵ֑ן וּפָקַדְתִּ֤י עָלָיו֙ דְּרָכָ֔יו וּמַעֲלָלָ֖יו אָשִׁ֥יב לֽוֹ׃

עבודה זרה בעץ ובמקל וזבחים בצל האלונים, וזנות הבנות שלא תיפקד

י. וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי אֶת יְהֹוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר׃

יא. זְנ֛וּת וְיַ֥יִן וְתִיר֖וֹשׁ יִֽקַּֽח לֵֽב׃

יב. עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ הִתְעָ֔ה וַיִּזְנ֖וּ מִתַּ֥חַת אֱלֹהֵיהֶֽם׃

יג. עַל רָאשֵׁ֨י הֶהָרִ֜ים יְזַבֵּ֗חוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת֙ יְקַטֵּ֔רוּ תַּ֣חַת אַלּ֧וֹן וְלִבְנֶ֛ה וְאֵלָ֖ה כִּ֣י ט֣וֹב צִלָּ֑הּ עַל כֵּ֗ן תִּזְנֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹתֵיכֶ֔ם וְכַלּוֹתֵיכֶ֖ם תְּנָאַֽפְנָה׃

יד. לֹא אֶפְק֨וֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶ֜ם כִּ֣י תִזְנֶ֗ינָה וְעַל כַּלּֽוֹתֵיכֶם֙ כִּ֣י תְנָאַ֔פְנָה כִּי הֵם֙ עִם הַזֹּנ֣וֹת יְפָרֵ֔דוּ וְעִם הַקְּדֵשׁ֖וֹת יְזַבֵּ֑חוּ וְעָ֥ם לֹֽא יָבִ֖ין יִלָּבֵֽט׃

אזהרה ליהודה להתרחק מגלגל ובית און, ואפרים הסורר חבור עצבים

טו. אִם זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל תִּשָּׁבְע֖וּ חַי יְהֹוָֽה׃

טז. כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהֹוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב׃

יז. חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח לֽוֹ׃

יח. סָ֖ר סׇבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃

יט. צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם׃