עמוס פרק ז - פסוקים בטעמים ופירוש משולב

עמוס פרק ז: כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

הפסוקים

א. כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

ב. וְהָיָ֗ה אִם כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָֽאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ סְֽלַֽח נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃

ג. נִחַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַל זֹ֑את לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

חזון האש האוכלת את התהום, ותחינת עמוס השנייה על יעקב הקטן שנתקבלה

ד. כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וַתֹּ֙אכַל֙ אֶת תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אֶת הַחֵֽלֶק׃

ה. וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ חֲדַל נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃

ו. נִחַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַל זֹ֑את גַּם הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

חזון האנך: סוף הסליחה, שממת במות ישחק וחרב על בית ירבעם

ז. כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ׃

ח. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִנְנִ֨י שָׂ֤ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃

ט. וְנָשַׁ֙מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל בֵּ֥ית יָרׇבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב׃

אמציה כהן בית אל מלשין על עמוס לירבעם ומגרשו לנבא ביהודה

י. וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית אֵ֔ל אֶל יָרׇבְעָ֥ם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמ֗וֹס בְּקֶ֙רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת כׇּל דְּבָרָֽיו׃

יא. כִּי כֹה֙ אָמַ֣ר עָמ֔וֹס בַּחֶ֖רֶב יָמ֣וּת יָרׇבְעָ֑ם וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃

יב. וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח לְךָ֖ אֶל אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶאֱכׇל שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא׃

יג. וּבֵֽית אֵ֔ל לֹא תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א כִּ֤י מִקְדַּשׁ מֶ֙לֶךְ֙ ה֔וּא וּבֵ֥ית מַמְלָכָ֖ה הֽוּא׃

תשובת עמוס לאמציה: בוקר שנלקח מאחרי הצאן, וגזר דין על אמציה ומשפחתו

יד. וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל אֲמַצְיָ֔ה לֹא נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּי בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים׃

טו. וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה מֵאַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ יְהֹוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

טז. וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע דְּבַר יְהֹוָ֑ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֗ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ עַל יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א תַטִּ֖יף עַל בֵּ֥ית יִשְׂחָֽק׃

יז. לָכֵ֞ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֤יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֤יךָ וּבְנֹתֶ֙יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל אֲדָמָ֤ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃